
שני מבצעי אכיפה שהושקו השנה נגד הורים, אפוטרופוסים ו“נותני חסות” פוטנציאליים של ילדים מהגרים הובילו עד כה לכמעט 3,000 מעצרים, על פי נתונים פדרליים שנחשפו לרשת החדשות סי־אן־אן. דובר מחלקת ביטחון המולדת מסר כי רוב המעצרים הם "תוצאה של חקירות הברחת בני אדם שבהן אותר קטין ללא ליווי כחלק מאירוע הברחה".
המקרה של דיאנה פטריסיה סנטיאנה גאלאנו ממחיש את קשיחות המדיניות. לאחר שנעצרה לבדיקת רכב, נמלטה אל המעון שבו עבדה. מעצרה התרחש זמן קצר לאחר ששני בניה, בני 16 ו־17, חצו את גבול ארצות הברית–מקסיקו ללא ליווי. הם הועברו למקלט באזור שיקגו, תחת אחריות משרד הבריאות והשירותים האנושיים — הגוף הפדרלי המטפל בילדים מהגרים עד למציאת אפוטרופוס, לרוב הורה או קרוב משפחה.
אלא שהגעת ילדיה לא הובילה לאיחוד משפחתי. להפך: הממשלה האשימה את סנטיאנה גאלאנו בהברחת ילדים. ביום חמישי היא שוחררה בהוראת שופט. “נמשיך להיאבק על זכותה להישאר בארצות הברית”, אמר עורך דינה, צ'רלי ויסונג.

בתוך חודשים ספורים, נוצרו חסמים חדשים ומרתיעים עבור הורים וקרובי משפחה המבקשים לאסוף את ילדיהם — במיוחד אם הם חסרי מעמד חוקי. חלק מהילדים חוששים כל כך לגורל הוריהם, עד שהם מבקשים שלא יבואו לקחתם.
בכירי ממשל טראמפ התמקדו במשך חודשים בזרם הילדים שחצו את הגבול הדרומי בתקופת הנשיא לשעבר ג'ו ביידן, שעומס חסר תקדים של קטינים פגע ביכולת המערכות הפדרליות להתמודד. צעדים חדשים, שטרם דווחו בעבר, מעידים שהממשל הכפיל את מאמצי האכיפה.
סטיבן מילר, סגן ראש סגל הבית הלבן לענייני מדיניות, ואנשי צוות נוספים רואים בקטינים הללו "יעד אכיפה קל", שכן ניתן לאתר את נותני החסות שלהם בקלות יחסית. לפי שני גורמים המעורבים בדיונים, בכירי הממשל סבורים שניתן להציג את הצעדים כהגנה על ילדים מפני מסעות הברחה מסוכנים.
“אלא אם נציב גבול ברור ונאמר כמדינה שאיננו מוכנים להשלים עם הברחת ילדים — המצב יימשך”, אמר גורם בכיר במחלקת הבריאות והשירותים האנושיים לסי־אן־אן.
ביום שני השיק שירות ההגירה והמכס יוזמה חדשה בשיתוף רשויות אכיפה מקומיות במדינת פלורידה, והיא צפויה להתרחב לשאר המדינה. היוזמה, המכונה “יוזמת אימות בטיחות לקטינים ללא ליווי”, כוללת ביקורי בית ובדיקות רווחה לילדים — אך במקביל מאפשרת לרשויות לעצור מבוגרים שאינם בעלי מעמד חוקי.
מבצע נוסף שהחל בחודש שעבר מטיל על סוכני מחלקת ביטחון המולדת לעצור נותני חסות אם הם שוהים בארצות הברית ללא מעמד חוקי, הסתייעו במבריחים או בעלי עבר פלילי. הסוכנים הונחו לשקול הגשת כתבי אישום על הברחה במקרים המתאימים — בעוד הילדים נותרים במצב של חוסר ודאות ולעיתים אף מוחזרים למשמורת פדרלית.
ארגונים העובדים עם קטינים מהגרים טוענים שהמאמץ החדש שינה לחלוטין את היחס לאוכלוסייה הפגיעה ביותר. משרד קטן במחלקת הבריאות, שתפקידו לאתר ולאחד ילדים עם משפחותיהם, הפך למעשה לזרוע נוספת של מערכת הגירוש תחת הנשיא טראמפ.
בתוך חודשים ספורים, נוצרו חסמים חדשים ומרתיעים עבור הורים וקרובי משפחה המבקשים לאסוף את ילדיהם — במיוחד אם הם חסרי מעמד חוקי. חלק מהילדים חוששים כל כך לגורל הוריהם, עד שהם מבקשים שלא יבואו לקחתם.
“ילדים אומרים לנו שהם מוכנים להישאר במעצר כדי לא לסכן את ההורה”, סיפרה מיקי דונובן־קלוסט, מנהלת השירותים המשפטיים במרכז ההגנה על מהגרים.
החמרת הבדיקות הובילה לצניחה דרמטית בקצב שחרור הקטינים ממשמורת פדרלית. נתוני משרד הבריאות מראים כי רק 118 ילדים שוחררו לאפוטרופוסים בספטמבר — ירידה מיותר מ־5,000 מדי חודש בסוף תקופת ביידן. משך השהות הממוצע במתקני המשרד יותר מהוכפל.
פעילים מספרים כי יותר ויותר הורים נעצרים בשלב האחרון של תהליך האיחוד, לאחר שכבר עברו את כל הבדיקות.
אב אחד מטקסס, ללא עבר פלילי, נעצר ברגע שהציג את בדיקת הזהות האחרונה — וכעת הוא ובנו מוחזקים יחד במעצר. במקרה אחר נעצר אח של קטין בפגישת הזיהוי שלו.
נתונים פנימיים שנחשפו לסי־אן־אן מצביעים על כך שיותר מ־450 נותני חסות לילדים ללא ליווי נעצרו עד כה. מחלקת ביטחון המולדת טוענת שחלקם מעורבים בפשעים, אך הנתונים מראים שגם אנשים ללא עבר פלילי שנמצאים בארצות הברית ללא מעמד חוקי נעצרו.
המחלקה סיפקה דוגמאות למטפלים שהואשמו בפשעים: אישה מוונצואלה שהחזיקה פנטניל בזמן שטיפלה בשלושה קטינים, גבר מהונדורס שהואשם בעבודת כפייה של שני נערים, ושני גברים שניצלו לכאורה ילדים שהופנו אליהם.
“הילדים קמלים במעצר, לפעמים ללא כל הסבר. היו מקרים שכבר אושרו לשחרור ואז בוטלו”, אמרה אלכסה סנדוקאס, מנהלת תוכנית ילדים ונוער מהגרים ביוסטון. “הם שואלים: ‘למה אני לא יכול ללכת הביתה לאמא שלי?’ זה שוברת לב”.
גל הילדים המהגרים ללא ליווי אינו תופעה חדשה — אבל המדיניות הנוכחית יוצרת דילמה בלתי־אפשרית: הורים שרוצים להתאחד עם ילדיהם נדרשים להסתכן במעצר, והילדים נאלצים לבחור בין המשך כליאה לבין סיכון ההורה.
המבנה שנוצר הוא מלכודת קשוחה ואכזרית, שהופכת איחוד משפחות למשחק של סיכון בלתי אנושי.