
זהו צעד חריג במיוחד מצד עולם הדת האמריקאי, שהעדיף לרוב להישאר זהיר בנושאים פוליטיים. אולם עוצמת החשש בשטח, ההתדרדרות במעמד המהגרים והפשיטות המתרבות – הובילו את המנהיגות הדתית לקו פעולה מאוחד.
בהצהרה הקתולית נכתב כי ברחבי הקהילות נוצר “אקלים של פחד וחרדה סביב אכיפת ההגירה והפרופילינג”. הבישופים מתחו ביקורת על תנאי המעצר ועל מניעת טיפול פסטורלי במתקנים הפדרליים, והדגישו:
“אנו מתנגדים לגירוש המוני חסר הבחנה של אנשים. אנו קוראים לסיום הרטוריקה המבזה ולשמירה על קדושת החיים”.
לפי נתוני מרכז המחקר פיּוּ, שלושים אחוזים מכלל המהגרים הנוצרים בארצות הברית הם קתולים — ולכן הקריאה הזו נושאת משקל קהילתי משמעותי במיוחד.
בישוף אלברטו רוחאס, מהדיאוקסיה של מחוז סן ברנרדינו, אמר כי המאמינים יכולים אפילו להיעדר ממיסה כדי להימנע ממרדף: “הכנסייה שלהם עומדת לצידם. זו תקופה קשה ואנו הולכים איתם”.

בהצהרה הקתולית נכתב כי ברחבי הקהילות נוצר “אקלים של פחד וחרדה סביב אכיפת ההגירה והפרופילינג”. הבישופים מתחו ביקורת על תנאי המעצר ועל מניעת טיפול פסטורלי במתקנים הפדרליים, והדגישו:
“אנו מתנגדים לגירוש המוני חסר הבחנה של אנשים. אנו קוראים לסיום הרטוריקה המבזה ולשמירה על קדושת החיים”.
גם מנהיגים יהודיים — בעיקר מקרב הקהילות הרפורמיות, הקונסרבטיביות וארגוני זכויות אדם יהודיים — משמיעים צעקה דומה. כמה ארגונים, בהם האיחוד למען יהדות מתקדמת ואיגודים רבניים מקומיים, פרסמו הצהרות כי גירוש המוני עומד “בניגוד מוחלט לערכי התורה, לעקרון ‘ואהבתם את הגר’, ולתולדות העם היהודי עצמו”.
רבנים ברחבי לוס אנג'לס, ניו יורק ושיקגו דיווחו על ירידה חדה בהגעת מתפללים מהקהילות הלטיניות והמזרח־תיכוניות מחשש להיתקל בכוחות אכיפה בדרכם לבתי הכנסת.
“זו פגיעה ישירה בזכות הבסיסית להתכנסות דתית”, אמר רב קהילתי בלוס אנג'לס. “קהילות שלמות חיות בפחד; תחושה שמלווה אותנו היסטורית — ולכן אסור לנו לשתוק”.
מנהיגים מוסלמיים בארצות הברית הצטרפו לקריאה המתרחבת. מועצות מקומיות של מסגדים וארגוני זכויות אזרח כמו המועצה לענייני יחסי־אמריקנים־מוסלמים פרסמו הודעות כי מדיניות הגירוש “מדרדרת את מהגרים מוסלמים, לטינים ואסייתים למציאות של רדיפה יומיומית”.
ישנם דיווחים על נטישת תפילות יום שישי בחלק מהקהילות המוסלמיות, מחשש שפשיטות יתבצעו סמוך למוסדות דת — כפי שקרה במספר אזורים בחודשים האחרונים.
“הקהילה שלנו אמורה להיות משכן לביטחון רוחני, לא מקום לסכנה”, אמר אימאם בלוס אנג'לס. “מוסלמים רבים חיים כאן עשרות שנים ותורמים לכלכלה המקומית. גירוש המוני אינו פתרון, אלא משבר מוסרי”.
ההתנגדות הדתית המשולבת נולדה על רקע פשיטות גוברות של שירות ההגירה והמכס, גם ליד בתי תפילה, בתי ספר ובתי חולים — מקומות שנחשבו בעבר “אזורי מקלט”.
בקבוצות הדתיות מדגישים כי מדיניות הגירוש אינה רק שאלה פוליטית אלא איום על המרקם החברתי:
• קהילות חוששות להתכנס
• רשתות סיוע קהילתיות קורסות
• ילדים פוחדים להגיע למוסדות החינוך
• כנסיות, בתי כנסת ומסגדים מוצפים בפניות לעזרה חירומית
“כאשר אנשים מפחדים להגיע לתפילה, זהו סימן לכך שמשהו עמוק השתבש”, אמר אחד הרבנים החתומים על פנייה בינדתית. “אמריקה נבנתה על ההבטחה של חופש דת, הגנה על זכויות הפרט וקבלת מהגרים. הפגיעה במהגרים פוגעת בכל אלה”.
למרות ההתנגדות הגוברת, גורמים בבית הלבן לא הגיבו להצהרות. אך ברור כי המאבק איננו רק פוליטי אלא רוחני — והוא הולך ומתרחב.
במשך עשורים, הדתות הגדולות בארצות הברית נמנעו מיצירת קו חזית משותף מול הממשל בנושאים שנויים במחלוקת. הפעם, גירוש המוני של מאות אלפי מהגרים בתרחישים שונים נתפס כקו אדום משותף.
בישופים קתוליים, רבנים ואימאמים אינם מאוחדים בכל נושא — אך בשאלת הגירוש, המסר חד וברור: לא עוד. לא ככה. לא כאן.