
בדיון שנערך השבוע הציגו התובעים מסכת התנהגות אלימה ומתמשכת.
בראון, כך נטען, התנפל על אחות בבית חולים באמצעות מוט עירוי, הטריד מינית את המטפלת של ילדיו, איים על חבר בבית הכנסת שלו, וקילל אנשי צוות רפואי וחירום.
בנוסף, התחמק מתשלום אגרות גשר לפחות ארבעים פעמים בעת שנהג במכוניות יוקרה – וצבר חובות של מאות דולרים – תוך כדי התעלמות מקנסות קודמים שהוטלו עליו.
בבית המשפט הודה בראון כי הוא סובל מהתמכרות לסמים ומבעיות נפשיות, והביע חרטה בפני הקורבנות. “יש לי רק את עצמי להאשים,” אמר. לדבריו, שבעת החודשים שבהם היה כלוא לאחר מעצרו האחרון “הצילו את חייו”.
השופטת קיו מטסומוטו, שגזרה את דינו, אמרה כי היא “מקווה שביטויי החרטה הם כנים”, אך הזהירה אותו: “אל תבזבז את ההזדמנות הזאת שוב.”

מקרה בראון משתלב בדפוס רחב יותר של חנינות שהעניק טראמפ לאנשים בעלי עבר פלילי – בהם סוחרי סמים, אנשי עסקים מושחתים ופוליטיקאים מקורבים – כחלק ממדיניות שהוצגה כ”תיקון עוולות מערכת המשפט”.
בראון נידון בשנת 2019 לעשר שנות מאסר פדרלי לאחר שהורשע בהברחת יותר ממאה טונות של מריחואנה מקנדה לארצות הברית.
הוא ריצה כשנה בלבד לפני שקיבל חנינה נשיאותית מדונלד טראמפ בינואר 2021 – בימיו האחרונים של הנשיא בבית הלבן – כחלק מגל חנינות רחב שכלל עשרות מקורבים, תורמים פוליטיים וידוענים.
עם שחרורו התחייב בראון לשמור על החוק, לשלם קנסות ולהימנע משימוש בסמים – אך עד מהרה שב לסורו.
“זהו מקרה קלאסי של חוסר אחריות,” אמרו התובעים. “האדם הזה קיבל הזדמנות נדירה – ובזבז אותה לחלוטין.”
המטפלת לשעבר של בראון, שהתגוררה בביתו, תיארה בהצהרה דרמטית את מה שעברה. “אני אסירת תודה שצדק נעשה,” כתבה. “לא רק שאיבדתי את מקום עבודתי – נשארתי עם טראומה עמוקה ובעיות אמון שילווה אותי זמן רב.”
אדוארד מילר, חבר הקהילה היהודית המקומית בלונג איילנד, סיפר כי בראון “יצא להשתוללות מונעת סמים” בקהילה. עם זאת, הוא הדגיש כי “מדובר באדם חולה, לא בפושע מועד”, וקרא להעניק לו טיפול פסיכיאטרי ממושך במקום עונש כבד בלבד.
התביעה ביקשה להטיל עליו את העונש המרבי של חמש שנות מאסר, בטענה כי “התנהגותו החצופה והאלימה הוכיחה שהוא מהווה סכנה ממשית לציבור.”
עוזרת התובע הפדרלי טניה חג’אר אמרה: “לנאשם הזה ניתנו הזדמנויות רבות מדי – כולן בוזבזו.”
מנגד, הסנגורית הציבורית קתרין ווזנקרופט ביקשה לשחררו לאלתר, בטענה שהוא “נמצא בתהליך שיקום כן”, נפגש בקביעות עם פסיכיאטר ורב, ומנסה להיגמל מסמים. לדבריה, “ההתנהגות נבעה ממשבר נפשי חמור שנגרם משימוש ממושך בסמים הזייתיים.”
השופטת מטסומוטו הכריעה באמצע – 27 חודשי מאסר – כדי “לאזן בין הצורך להגן על הציבור לבין הסיכוי לשיקום אמיתי”.
מקרה בראון משתלב בדפוס רחב יותר של חנינות שהעניק טראמפ לאנשים בעלי עבר פלילי – בהם סוחרי סמים, אנשי עסקים מושחתים ופוליטיקאים מקורבים – כחלק ממדיניות שהוצגה כ”תיקון עוולות מערכת המשפט”.
מבקריו טוענים כי טראמפ מנצל את סמכות החנינה ככלי פוליטי, לעיתים בלי בדיקה מספקת של המסוכנות של מי שהוא משחרר.
בימים האחרונים גברו הקולות נגד מדיניות החנינות, לאחר ששניים נוספים מבין מקבלי החנינה הורשעו שוב בפשעים חמורים – אחד מהם בעבירת אלימות במשפחה.
ג’ונתן בראון, שהאמין כי זכה להזדמנות שנייה בזכות טראמפ, חזר לאותה נקודה שממנה יצא – מאחורי סורג ובריח.
“יש לי רק את עצמי להאשים,” אמר לפני שנלקח מהאולם. “אבל אולי הפעם באמת אלמד.”