התכנית: מעקב, מצלמות נסתרות והאזנות
היועצת — אזרחית אמריקאית המתגוררת גם בישראל — עבדה בקמפיין של עטר בשנת 2018, אך היחסים ביניהן עלו על שרטון. בינואר 2020, כך נטען, הותקן מכשיר מעקב על רכב היועצת והותקנו מצלמות נסתרות בדירה שבה נפגשה עם המאהב הנשוי. בהודעת קול בוואטסאפ, אחרי התקנת המצלמות סביב 16 בינואר 2020, נשמע פינקלשטיין מתייחס לתיעוד. למחרת שלחה עטר בקבוצת הוואטסאפ הודעה לשותפים לכאורה: “אין שיחה נוספת על כניסה… אמרתי לכולם בקבוצה איך נכנסנו.” בהמשך כתב פינקלשטיין: “תמחקו כל דבר מהקבוצה שאתם יכולים עכשיו.”
במרץ 2021, לפי כתב האישום, כתבה עטר לשותף לקנוניה כי יש “דרך מושלמת להפחיד אותה לגבי השידוכים של בנותיה” וכי דברי דואר המיועדים לקהילה היהודית עלולים לגרום “הרבה נזק”. עטר והיועצת הן יהודיות אורתודוקסיות, והמסרים כוונו — כך נטען — לפגיעה בסיכויי השידוך של בנות הקורבן, מרכיב מרכזי בחיי הקהילה
ניצול השידוכים כאמצעי לחץ
במרץ 2021, לפי כתב האישום, כתבה עטר לשותף לקנוניה כי יש “דרך מושלמת להפחיד אותה לגבי השידוכים של בנותיה” וכי דברי דואר המיועדים לקהילה היהודית עלולים לגרום “הרבה נזק”. עטר והיועצת הן יהודיות אורתודוקסיות, והמסרים כוונו — כך נטען — לפגיעה בסיכויי השידוך של בנות הקורבן, מרכיב מרכזי בחיי הקהילה.
האיומים מתגבשים
בדצמבר 2021 נפגש יוסף עטר, לפי הנטען, עם הגבר שניהל רומן עם היועצת וטען בפניו כי בידיו “שעות של צילומים” שלו עמה. הוא דרש שיעביר ליועצת מסר “להשאיר את דליה בשקט” ולא להתערב בבחירות. אם לא — איים להפיץ את החומרים “לכל מי שאתה מכיר… לכל רב בעיר… לבנות שלה,” ואף “לכל שדכן בישראל.” ביוני 2022 שלח יוסף עטר, כך נטען, מסרים מאיימים ליועצת ברוח דומה: “אני תוהה מה בנות ושדכנים בישראל… ירצו לראות,” לצד דרישה “לעזוב אותי ואת המשפחה שלי בשקט.”
תגובת עטר
בהצהרה שמסרה לאחר חשיפת כתב האישום, אמרה דליה עטר: “נכנסתי לחיים הציבוריים מתוך מחויבות עמוקה לקהילה שאני אוהבת. לא עשיתי ולא אעשה דבר במודע שיערער את אמון הבוחרים.” לדבריה, מדובר ב”טענות של עובדת לשעבר ממורמרת,” וכי “לא הוצגו ראיות ממשיות” הקושרות אותה לפעולות בלתי־חוקיות.
ההקשר הקהילתי–ישראלי
הפרשה נוגעת בעדינות למרקם החיים של קהילות יהודיות־אורתודוקסיות בארצות הברית ובישראל כאחת. לפי האישומים, האיומים כוונו במפורש אל רבנים ושדכנים בישראל — מה שממחיש עד כמה מוסדות חברתיים־דתיים (שידוכים, קהילות, סמכות רבנית) עלולים להפוך לכלי לחץ פוליטי וחברתי גם מעבר לים. בנוסף, הקורבן מתנהלת בין שתי הזירות — ארצות הברית וישראל — והפגיעה הנטענת בשמה ובשידוכי בנותיה חוצה גבולות וחברות. עבור הציבור היהודי והישראלי, הסיפור מעורר שאלות על גבולות המאבק הפוליטי, פרטיות, ואתיקה בתוך קהילה סגורה יחסית, שבה למוניטין ולשידוכים יש משקל מכריע.
המסגרת המשפטית והעונש המרבי
מלבד עבירת הסחיטה, שלושת הנאשמים מואשמים בקנוניה, בגילוי בלתי־חוקי של תקשורת, ובשימוש באמצעי תקשורת בין־מדינתיים לביצוע פשע. אם יורשעו בכל הסעיפים, הם עלולים לעמוד בפני עונש כולל של עד כ־20 שנות מאסר.
סיכום
המקרה מאיר את המורכבות של זירה פוליטית בתוך קהילה דתית, ואת הקלות שבה מסורות וערכים — כמו שידוכים ושם טוב — עלולים להפוך למנוף לחץ. לנוכח ההשלכות האפשריות גם בישראל, הדיון הציבורי צפוי להתמקד לא רק בשאלת האשמה הפלילית, אלא גם בגבולות המותר והאסור בשימוש במוסדות קהילתיים לצורך התגוששות פוליטית.
