ממשל טראמפ נבלם: בית משפט פדרלי קבע שאין לנשיא סמכות לדרוש הוכחת אזרחות בטופס הרישום הארצי

וושינגטון הבירה — שופטת בית המשפט המחוזי הפדרלי, קולין קולר־קוטלי, פסלה ביום שישי את נסיונו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להוסיף דרישה להוכחת אזרחות תיעודית לטופס הרישום הפדרלי לבוחרים. בפסק הדין קבעה קולר־קוטלי כי לנשיא אין סמכות חוקתית להורות על שינוי כזה וכי מדובר בהפרה של עקרון הפרדת הרשויות.

לדברי השופטת, החוקה מטילה את האחריות להסדרת הבחירות על המדינות ועל הקונגרס, ולפיכך “אין לנשיא תפקיד ישיר בקביעת כשירות להצבעה או בעיצוב נהלי הבחירות הפדרליות”. בהתאם לכך, העניקה קולר־קוטלי סעד של צו מניעה קבוע והורתה כי ועדת הסיוע לבחירות של ארצות הברית (EAC) מנועה לצמיתות מלנקוט פעולה לשילוב דרישת הוכחת אזרחות בטופס הארצי.

הפסיקה ניתנה במסגרת תביעה שהגישו הוועדה הדמוקרטית הלאומית (DNC) וארגוני זכויות אזרח, בהם האיגוד האמריקאי לחירויות אזרח (ACLU). סופיה לין לאקין מן ה־ACLU בירכה על ההכרעה וכינתה אותה “ניצחון ברור לדמוקרטיה”, בטענה כי ניסיון הנשיא “לחטוף סמכויות” באמצעות צו ביצועי אינו עומד במבחן החוק.

מן הבית הלבן לא נמסרה תגובה מיידית.

 

לדברי השופטת, החוקה מטילה את האחריות להסדרת הבחירות על המדינות ועל הקונגרס, ולפיכך “אין לנשיא תפקיד ישיר בקביעת כשירות להצבעה או בעיצוב נהלי הבחירות הפדרליות”. בהתאם לכך, העניקה קולר־קוטלי סעד של צו מניעה קבוע והורתה כי ועדת הסיוע לבחירות של ארצות הברית (EAC) מנועה לצמיתות מלנקוט פעולה לשילוב דרישת הוכחת אזרחות בטופס הארצי.

 

רקע וניסיונות חקיקה כושלים

בעוד הדרישה להוכחת אזרחות ניצבת בראש סדר היום של גורמים רפובליקניים, מהלכים לאומיים ומדינתיים ליישומה התקשו להתקדם. בית הנבחרים אישר בעבר מנדט אזרחות, אולם היוזמה נתקעה בסנאט; מאמצים דומים במדינות שונות עוררו מחלוקות משפטיות ותפעוליות.

במערכות בחירות שבהן נדרשה הוכחת אזרחות ברמת המדינה, דווח על בלבול ומכשולים משמעותיים לבוחרים — במיוחד לנשים ששינו שם לאחר נישואים, לקשישים ולאזרחים שמסמכיהם אינם זמינים בקלות. כך, בניו המפשייר, עם כניסת הדרישה בבחירות מקומיות מוקדמות השנה, נרשמו תקלות רבות. בקנזס, דרישה דומה שהייתה בתוקף במשך שלוש שנים הובילה, לפי פסיקה פדרלית שביטלה אותה, למניעת רישום של כ־30 אלף אזרחים כשירים.

נדירות ההצבעה בידי לא־אזרחים

מבקרי הדרישה מצביעים על כך שמקרי הצבעה של לא־אזרחים נדירים מאוד, ולפיכך מדובר ב"פתרון" לבעיה שאינה מתקיימת בהיקפים משמעותיים. בנוסף, הם טוענים כי החלת הדרישה ברמה הפדרלית תכביד באופן לא פרופורציונלי על מיעוטים, צעירים ומשפחות בעלות הכנסה נמוכה.

מנגד, תומכי הדרישה טוענים כי מדובר בכלי סביר להגברת אמון הציבור בשלמות הבחירות, וכי לציבור הזכות לוודא שרק אזרחים מצביעים בבחירות אמריקאיות. עם זאת, ההכרעה הנוכחית מדגישה כי שינוי ברמה הפדרלית בנושא זה נתון בידי הקונגרס — ולא בסמכות נשיאותית באמצעות צו ביצועי.

המשך ההליכים והשלכות רחבות

לצד ההכרעה בנוגע לדרישת הוכחת האזרחות, ההליך המשפטי נגד צווי הבחירות של טראמפ יימשך בנושאים נוספים — ובהם טענות אחרות להשפעה על הצבעה בדואר. במקביל, מדינות אחדות, בהן וושינגטון ואורגון, הגישו תביעות נפרדות נגד חלקים שונים בצו הביצועי.

אנשי ממשל טראמפ צפויים לערער, ומומחים משפטיים סבורים כי הסוגיה עשויה להגיע לערכאה העליונה. עד להכרעה אחרת, פסק הדין מונע את יישום דרישת הוכחת האזרחות בטופס הרישום הפדרלי ומחזיר את מוקד הסמכות — כפי שקובע הנוסח החוקתי — למדינות ולקונגרס.

המשמעות הדמוקרטית

פסק הדין מסמן מכה משמעותית לניסיון לשנות את כללי המשחק בבחירות באמצעות צווים ביצועיים. הוא גם משקף את המתח המתמשך בין הרשות המבצעת לזו השיפוטית בסוגיות של הגירה, בחירות והיקף הסמכויות הנשיאותיות. מעבר למחלוקת העקרונית, ההכרעה מבקשת למנוע פגיעה מעשית בזכאות ההצבעה של אזרחים — ובפרט של אוכלוסיות פגיעות — עקב דרישות מסמכים מחמירות.

במצב הנוכחי, טופס הרישום הפדרלי נותר ללא דרישת הוכחת אזרחות תיעודית נוספת, והכללים הקיימים ממשיכים לחול. ההכרעה של קולר־קוטלי אינה מסיימת את הוויכוח הציבורי, אך היא מציבה גבול ברור לסמכות הנשיא בתחום שבבסיסו נתון לחקיקה — ולא לצווים.