מעזה לאוניברסיטאות בארצות הברית: ארגון סטודנטים אמריקאי קורא למוות לכל משתפי הפעולה הציוניים

ארגון הסטודנטים "סטודנטים למען צדק לפלסטין" (SJP), המזוהה עם קמפיינים נגד ישראל בקמפוסים בארצות הברית ובקנדה, פרסם ב־12 באוקטובר קריאה חריגה בחריפותה: "מוות לכיבוש. מוות לציונות. מוות לכל משתפי הפעולה." הפוסט, שהועלה בחשבונו הארצי של הארגון, הגיע לאחר הדיווחים על מותו של המשפיען העזתי סאלח אל־ג'פאראווי — דמות בולטת ברשתות החברתיות בעזה — והצית מחדש את הוויכוח הציבורי סביב הקצנת השיח בקמפוסים, גבולות חופש הביטוי ותמיכה עקיפה באלימות.

לפי הפרסומים, אל־ג'פאראווי — שכונה בתקשורת הישראלית "מר FAFO" — נהרג במהלך עימותים בין חמולת דוגמוש לבין חמאס בעזה. גורמים התומכים בחמאס טענו כי מדובר ב"חיסול" שבוצע בידי מיליציות הנתמכות על ידי ישראל, אך לא הוצגו ראיות לכך. במקביל, דווח על סדרת הוצאות להורג פומביות של תושבים בעזה באשמת "שיתוף פעולה עם ישראל" — חלקם תועדו בווידאו כשעיניהם מכוסות והם כורעים ברך לפני הירי. פיקוד המרכז של צבא ארצות הברית (סנטקום) בראשות האדמירל בראד קופר קרא ב־15 באוקטובר לחמאס להפסיק את האלימות נגד אזרחים.

פוסט אבל — והסלמה רטורית

בפוסט ההנצחה לאל־ג'פאראווי כתב SJP כי "מות הקדושים של סאלח הוא עדות לכך שהמאבק בציוניזם על כל הופעותיו — מצבאו ועד משתפי הפעולה שלו — חייב להימשך". לצד זאת הופיעו סיסמאות "מוות לכיבוש" ו"מוות לבוגדים". השימוש במונח "משתפי פעולה" מיישר קו עם רטוריקה שבה משתמש חמאס להצדקת אלימות נגד פלסטינים המואשמים בבגידה, ומעורר ביקורת חריפה מצד ארגונים יהודיים, מוסדות אקדמיים וחברי קונגרס משתי המפלגות.

הליגה נגד השמצה (ADL) מייחסת ל־SJP היסטוריה של הלגיטימציה לפיגועי 7 באוקטובר וקידום קמפיינים של חרם, משיכת השקעות וסנקציות (BDS) בקמפוסים. לפי נתוני הארגון, ל־SJP סניפים בכ־275 מוסדות אקדמיים בארה"ב ובקנדה, וחלקם הובילו מחאות קולניות ולעיתים אלימות. בקולומביה, לדוגמה, פעילות של גוף סטודנטיאלי מקביל — "קולומביה אפרטהייד די־וֶוסט" (CUAD) — כללה הפצת חומרי תעמולה שיוחסו ל"משרד התקשורת של חמאס" במהלך השתלטות אלימה במכללת ברנרד; בהמשך הושעה סניף SJP בקולומביה (נובמבר 2023), ותביעתו להשבה נדחתה בבית המשפט העליון של מדינת ניו יורק.

 

בפוסט ההנצחה לאל־ג'פאראווי כתב SJP כי "מות הקדושים של סאלח הוא עדות לכך שהמאבק בציוניזם על כל הופעותיו — מצבאו ועד משתפי הפעולה שלו — חייב להימשך". לצד זאת הופיעו סיסמאות "מוות לכיבוש" ו"מוות לבוגדים". השימוש במונח "משתפי פעולה" מיישר קו עם רטוריקה שבה משתמש חמאס להצדקת אלימות נגד פלסטינים המואשמים בבגידה, ומעורר ביקורת חריפה מצד ארגונים יהודיים, מוסדות אקדמיים וחברי קונגרס משתי המפלגות.

 

הדהודים פוליטיים וקשרי אישים

הסערה השתקפה גם בזירה הפוליטית המקומית בניו יורק. זוהרן ממדאני, מועמד לראשות העיר מטעם האגף הסוציאליסטי־דמוקרטי, ייסד במהלך לימודיו במכללת בודווין בשנת 2013 את סניף SJP המקומי. רעייתו, ראמה דוואג'י, ביטאה צער ברשתות על מותו של אל־ג'פאראווי. ממדאני סירב בראיון לרשת פוקס ניוז עם המגישה מרתה מקאלום לקבוע כי חמאס חייב להניח את נשקו, והדגיש כי כל צד כפוף למשפט הבין־לאומי — מה שהוביל לביקורת ציבורית עליו. במקביל, הזכיר כי אם ייבחר, ישאף לפעול למעצר ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו אם יגיע לעיר — הצהרה שהחריפה עוד יותר את הוויכוח.

אל־ג'פאראווי: בין תיעוד ללוחמה תודעתית

סאלח אל־ג'פאראווי, בן 27, היה מוכר בעזה כדמות רשת מרכזית. הוא תיעד מהשטח את ההרס והקרבות, אך הואשם במקביל בהדהוד תעמולת חמאס ובמעורבות במנגנון גיוס כספים שנוי במחלוקת — טענות שלפי הפרסומים כללו ניכוס לכיסו של תרומות שיועדו לפליטי הקרבות. ברשתות הופצו קטעי וידאו שבהם נראה חוגג את מתקפת 7 באוקטובר, מצביע לשמיים לקראת שיגורי רקטות ומריע. מותו — בתוך עימותים פנימיים בעזה — הפך מיד לדגל פוליטי בקרב תומכי ותועבי חמאס כאחד.

קרב על הקמפוס: חופש ביטוי או הסתה?

הוויכוח סביב SJP מציף שאלות יסוד לגבי גבולות חופש הביטוי באקדמיה האמריקאית. תומכי הארגון טוענים כי מדובר במחאה פוליטית לגיטימית נגד מדיניות ישראל, וכי ביטויים קיצוניים יש לשפוט בהקשר של מאבק נגד "כיבוש". מתנגדיו טוענים מנגד כי הקריאות ל"מוות לבוגדים" ול"מוות לציונות" חוצות את קו הביקורת הלגיטימית והופכות להסתה מפורשת לאלימות כלפי יהודים ותומכי ישראל, לרבות סטודנטים ומרצים בקמפוסים.

ההתנגשות הזו הובילה בשנים האחרונות לשורת צעדים מוסדיים: השעיות סניפים, קודיי התנהגות מחמירים, פיקוח הדוק על מחאות ותביעות הדדיות. ארגונים פרו־ישראליים דוגמת "קנרי מישן" טוענים כי סניפי SJP משמשים בפועל "זרוע סטודנטיאלית" של חמאס באמריקה — טענה שהארגון דוחה. מנגד, פעילי SJP מאשימים את האוניברסיטאות ואת תומכי ישראל ב"סתימת פיות" פוליטית.

הוצאות להורג בעזה — וההשלכות הבין־לאומיות

במקביל לסערת הקמפוסים, דווח בשבועות האחרונים על כתריסר הוצאות להורג פומביות בעזה, שבהן נורו למוות גברים שהואשמו בשיתוף פעולה עם ישראל — ללא ראיות פומביות וללא הליך משפטי תקין. התיעוד הגרפי של חלק מהאירועים עורר גינויים בין־לאומיים. גדודי עז א־דין אל־קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס, נראו באזורים שבהם התרחשו ההוצאות להורג, בעוד התנועה ממשיכה להציג את קורבנותיה כ"בוגדים". הקריאות של SJP לרדיפת "משתפי פעולה" נתפסו בעיני מבקרי הארגון כחיזוק מסוכן לשיח של דה־הומניזציה.

מבט קדימה: הסלמה רטורית וסיכון בשטח

המקרה הנוכחי ממחיש כיצד תכני רשת מקומיים מעזה מתורגמים לשיח קוטבי בקמפוסים בארצות הברית, וכיצד סיסמאות קיצוניות עלולות לטשטש את הגבול בין מחאה פוליטית לבין הסתה למעשה. בעוד מוסדות אקדמיים מנסים לנווט בין שמירה על חופש ביטוי לבין בטיחות הסטודנטים והצוות, הוויכוח הציבורי נותר רותח — והקשר הישיר בין רטוריקה קיצונית לבין אלימות בשטח מוסיף להתחדד.

בסופו של יום, מות אל־ג'פאראווי, הקריאות של SJP והדיווחים על הוצאות להורג בעזה מציירים תמונה מדאיגה: מרחבי שיח שבהם מילים הופכות לכלי נשק, וקווי הגבול בין אידיאולוגיה, תעמולה ואלימות מיטשטשים. בין אם בקמפוס בניו יורק ובין אם ברחובות עזה — המחיר עלול להיות כבד, לא רק לשיח הדמוקרטי אלא גם לחיי אדם.