איום בריאותי חדש מתפשט בשקט בארצות הברית: מחלת צ'אגאס, המועברת על ידי "חרק הנשיקה", כבר התבססה ב־32 מדינות לאחר שהגיעה מאמריקה הלטינית. המרכזים האמריקניים לבקרת מחלות ומניעתן (CDC) מעריכים שכ־300 אלף אמריקנים נדבקו בטפיל הקטלני, אך פחות מ־2% מהם מודעים לכך שהם נושאים פצצת זמן ביולוגית בגופם.

החרק Triatoma, המכונה "חרק הנשיקה" או "חרק הערפד", קיבל את שמו מההרגל לנשוך בני אדם בפנים בזמן השינה – לרוב ליד השפתיים או העיניים. החרק, שאורכו כ־2.5 ס"מ ובעל גוף שטוח, נושא בגופו את הטפיל Trypanosoma cruzi, הגורם למחלת צ'אגאס.

מנגנון הדבקה קטלני

ההדבקה מתרחשת באופן מזעזע: לאחר שהחרק עוקץ ויונק דם, הוא מפריש צואה מזוהמת סמוך לאתר הנשיכה. כאשר הקורבן מגרד את המקום, הטפיל חודר ישירות למחזור הדם. מחקרים מראים שכמחצית מהחרקים הללו נושאים את הטפיל.

רופא שמתמחה במחלה מסביר: "ברוב המקרים אנשים כלל אינם מודעים לכך שנדבקו. ההדבקה מתרחשת לרוב בילדות, לעיתים עם תסמינים מקומיים קלים באזור הנשיכה, אך בשלב החריף המחלה לרוב נעלמת מעצמה".

הבעיה מתעוררת שנים לאחר מכן. לדבריו, "בשלב הכרוני הטפיל גורם לנזקים חמורים – לעיתים עד אי־ספיקת לב קשה, ולעיתים לנזקים במערכת העיכול, כשהמעי או הוושט מפסיקים לתפקד".

ההדבקה מתרחשת באופן מזעזע: לאחר שהחרק עוקץ ויונק דם, הוא מפריש צואה מזוהמת סמוך לאתר הנשיכה. כאשר הקורבן מגרד את המקום, הטפיל חודר ישירות למחזור הדם. מחקרים מראים שכמחצית מהחרקים הללו נושאים את הטפיל.

מפת התפשטות מדאיגה

מקרים מקומיים של הדבקה כבר דווחו בשמונה מדינות: קליפורניה, אריזונה, טקסס, טנסי, לואיזיאנה, מיזורי, מיסיסיפי וארקנסו. בקליפורניה לבדה מספר הנדבקים מוערך בכ־45 אלף, אך בין השנים 2000 ל־2018 דווחו רק 29 מקרים מאובחנים – נתון שממחיש את בעיית התת־אבחון החמורה.

מקרים נוספים דווחו בניו מקסיקו, אוקלהומה, נברסקה, אלבמה, ג'ורג'יה, פלורידה, קרוליינה הדרומית והצפונית, קנטקי, וירג'יניה ומרילנד. על פי המחקרים, חרקי Triatoma מצויים באופן טבעי במחצית הדרומית של ארצות הברית ותועדו כבר ב־32 מדינות.

איום נסתר בתוך הבתים

החרק מעדיף להסתתר בסדקים ובחריצים של בתים ישנים, אך מסוגל לשרוד גם מחוץ לבית. כלבים וחיות אחרות עלולים לשמש מאגרי ביניים לטפיל, ובטקסס ובקליפורניה כבר דווח על מקרי הדבקה בכלבים.

ד"ר ג'ואנה שאנמן, מומחית למחלות זיהומיות, מזהירה: "עם ההתחממות הגלובלית, קיימת סכנה שהאזורים האנדמיים יתרחבו צפונה – מה שיוביל להתפשטות המחלה לאזורים נוספים בארצות הברית".

שלבי המחלה ותסמינים

מחלת צ'אגאס מתפתחת בשני שלבים:

השלב החריף – מתרחש בשבועות או בחודשים הראשונים לאחר ההדבקה. לעיתים אין תסמינים כלל, ולעיתים מופיעים חום, עייפות, כאבי גוף, פריחה, בחילות, שלשול, נפיחות או אובדן תיאבון. סימן אופייני נוסף הוא עפעף נפוח.
השלב הכרוני – עלול להימשך שנים ואף עשרות שנים. עד שליש מהחולים מפתחים מחלות לב קשות, כגון הפרעות קצב או אי־ספיקת לב, ואחרים סובלים מהפרעות עיכול מסכנות חיים כמו מעי גס מוגדל (מגה־קולון). ללא טיפול, המחלה עלולה להיות קטלנית.

המאבק באיום השקט

הטיפול היעיל ביותר הוא בשלב החריף – באמצעות תרופות נוגדות טפילים, שאושרו על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני (FDA). בשלב הכרוני, הטיפול מתמקד בהקלה על הסיבוכים באמצעות תרופות ללב או ניתוחים.

כיום אין חיסון נגד המחלה. מומחים ממליצים על מניעה: שימוש בדוחי חרקים, איטום סדקים וחלונות, והרחבת אמצעי ההגנה על חיות מחמד באמצעות תרופות נגד פרעושים וקרציות.

מבט לעתיד

מקרה מחלת צ'אגאס בארצות הברית ממחיש כיצד שינויי אקלים והגירה יכולים להפוך מחלות טרופיות לאיום חדש במדינות מפותחות. בהיעדר מערך ניטור מקיף ומשאבים מתאימים, המחלה עלולה להמשיך להתפשט מתחת לרדאר – עד שיהיה מאוחר מדי עבור מאות אלפי נדבקים שלא ידעו כלל שהם נושאים את הטפיל.