תגלית מצמררת בקליפורניה: רוצח סדרתי מאגף הנידונים למוות התוודה שיש 22 קורבנות נוספים

ג'וזף נאסו, רוצח סדרתי בן 91 שנידון למוות בעקבות רצח ארבע נשים בצפון קליפורניה, חשוד כעת כי אחראי לעוד לפחות 22 מקרי רצח נוספים. עדויות חדשות שנחשפות מתוך כותלי כלא סן קוונטין מצביעות על כך ש"רשימת עשר הנרצחות" שנמצאה בביתו לא הייתה רשימת כל הקורבנות, אלא רק "העשירייה הפותחת" שלו - כלשונו.

המידע הזה מתפרסם במסגרת סרט דוקומנטרי חדש בשם Death Row Confidential: Secrets of a Serial Killer, שישודר ב־13 בספטמבר בערוץ Oxygen. הסרט מתבסס על עדותו של אסיר לשעבר בשם ויליאם נוגרה, שישב עם נאסו באותו אגף מבודד, והיה אחד האנשים היחידים שזכו לאמונו. נוגרה עצמו ריצה מאסר באגף הנידונים למוות במשך כמעט ארבעה עשורים, אך שוחרר לאחר שערכאת ערעור ביטלה את הרשעתו. בתקופה שבה עבד עם אסירים מבוגרים, הוצמד לנאסו - והשניים נפגשו בקביעות במשך כעשור.

"הוא סיפר לי הכול, ואני כתבתי את זה", אומר נוגרה. לדבריו, נחשף לפרטים מצמררים על 26 נשים שונות שנאסו טען כי רצח. "כשהזכרתי לו את הרשימה שמצאו, הוא רק צחק. אמר לי - 'כן, רצחתי את הנשים האלה. אבל אלה רק העשר הראשונות שלי'".

לפי עדותו של נוגרה, נאסו שמר בביתו אוסף מטבעות בציפוי זהב, שכל אחד מהם סימל עבורו "גביע" - כלומר קורבן. בסך הכול, נמנו 26 מטבעות כאלה. נוגרה תיעד את כל שיחותיהם והעביר מעל 300 עמודים של רשימות לידי קן מיינס, חוקר FBI לשעבר שמתמחה בפענוח תיקי רצח בלתי פתורים. מיינס, שמופיע גם בסרט, מתאר את החומרים כ"אחד הדברים החריגים ביותר שראה בקריירה".

 

האסיר ג'וזף נאסו - נידון למוות בגין 4 מקרי רצח, וכעת חשוד ב-22 נוספים

 

לפני שהורשע ברצח, נאסו נחשב לאדם מן היישוב. הוא עבד כצלם עצמאי, אימן קבוצת בייסבול מקומית לילדים, וגידל שני ילדים. אך חייו הכפולים נחשפו לאחר שהורשע בארבעה מקרי רצח אכזריים: רוקסן רוגאש בת ה־18 (1977), כרמן קולון בת ה־22 (1978), פמלה פרסונס בת ה־38 (1993) וטרייסי טאפוייה בת ה־31 (1994). כולן היו נשים שעסקו בזנות, ונמצאו חנוקות למוות באזורים כפריים בצפון קליפורניה. על פי דיווחים, הוא תיעד את גופותיהן לאחר המוות, הציב אותן בתנוחות שונות, ובמקרים מסוימים אף ביצע בהן מעשים מיניים. בתקשורת הוא כונה "רוצח האותיות הכפולות", משום שלחלק מהנרצחות היו שמות פרטיים ושמות משפחה שהחלו באותה אות – כמו כרמן קולון (Carmen Colon).

החקירה המקורית בדקה גם אפשרות שנאסו היה קשור לרציחות של שלוש ילדות ברוצ'סטר, ניו יורק - מישל מיינזה, וונדה וולקוביץ' וכרמן קולון אחרת - שמתו כולן בגיל 10–12 ובנסיבות דומות. גם להן היו שמות בעלי תבנית דומה. אך בדיקות DNA וניתוח יומניו לא הצליחו לקשר אותו לאותם מקרי רצח, והוא נוקה מהחשדות.

במהלך משפטו נאסו ייצג את עצמו. התביעה ניסתה להוכיח קשר לעוד שני מקרי רצח - של שריליה פאטון ושרה דילן - אך לא הוגשו כתבי אישום בגינם. גזר הדין ניתן ב־2013: מוות, בגין ארבעת הקורבנות שהוכרו רשמית.

למרות חומרת המעשים, נאסו מעולם לא הביע חרטה או הסביר את מניעיו. אולם לפי נוגרה, את הדחפים האלימים הוא קשר לאירוע טראומטי מילדותו כאשר אמו תפסה אותו לבוש בתחתוניה, הרביצה לו וקראה לו "הבת שלה". מאז, לדבריו, התפתחה אצלו תפיסה מעוותת לגבי נשים, שאותן ראה כ"פרוצות נסתרות המשתמשות במיניות כדי לשלוט בגברים". נוגרה אף סיפר כי נאסו התוודה בפניו שחנק למוות את התוכי של אמו כנקמה.

 

 

המעצר עצמו התרחש כמעט במקרה. בשנת 2010, קצין מבחן הגיע לביתו של נאסו במסגרת בדיקה שגרתית בעקבות הרשעה קודמת בעבירות נשק. בבית נמצאו תמונות של נשים מחוסרות הכרה או מתות, אביזרי הלבשה תחתונה, חלקי בובות ויומן מטריד שבו תיאר נאסו כיצד עקב, תקף מינית ורצח נשים – החל משנות ה־50. החומרים האלו הובילו לפתיחת חקירה מחודשת ולמעצרו בגין רצח.

כיום, נוגרה ומיינס משתפים פעולה כדי לנסות ולפענח תיקים פתוחים נוספים שאולי קשורים לנאסו. בין השאר הם חוקרים את מותה של לין רות קונס, צעירה בת 20 שנעלמה ב־1976 בברקלי. באחד מרישומי היומן שלו מתואר כיצד נאסו הזמין אישה דרך מודעת דוגמנות, חנק אותה וזרק את גופתה מתחת לגשר ריצ'מונד־סן רפאל.

"יש פה שני מוחות, שוטר ופושע, שעובדים יחד", אמר מיינס. "אני מאמין שאנחנו יכולים לפתור את הרציחות האלה". אם יתברר שנאסו אכן רצח 26 נשים, הוא עשוי להיחשב לאחד הרוצחים הסדרתיים הקטלניים בתולדות קליפורניה. בשלב זה, הוא ממשיך לשהות באגף הנידונים למוות, ללא סיכוי ממשי לראות את החוץ – אך עבור משפחות רבות, המאבק לצדק עוד רחוק מסיום.