אלקטרז התנינים יתרוקן תוך ימים – למרות מאבקו הנואש של דסנטיס

בתפנית דרמטית, בכיר בממשל פלורידה חושף כי מתקן המעצר בביצות האוורגליידס, שזכה לכינוי "אלקטרז התנינים", עשוי להתרוקן לחלוטין מכלל העצירים בתוך ימים ספורים – וזאת למרות המאבק המשפטי הנואש של המושל הרפובליקני רון דסנטיס נגד פקודת שופט פדרלי לסגור את המתקן.

המידע נחשף במייל שנשלח ב־22 באוגוסט על ידי קווין גאת'רי, מנהל חטיבת החירום של פלורידה, לרב מריו רוחזמן מדרום פלורידה. בהודעה, שהתייחסה למתן שירותי דת במתקן, כתב גאת'רי: "כנראה שנגיע לאפס אנשים תוך ימים ספורים", רמז לכך שלא יהיה צורך עתידי בשירותים אלה.

הרב ועוזרתו אישרו לסוכנות הידיעות AP את אמיתות ההודעה ואת התכתובות הנלוות. דוברו של גאת'רי – שסוכנותו פיקחה על הקמת המתקן והפעלתו – לא הגיב מיד לבקשות התקשורת.

דסנטיס מאשים את משרד ביטחון המולדת

כשנשאל באירוע באורלנדו על חילופי המיילים, הציג דסנטיס את הירידה במספר העצירים כתוצאה מהגברת הגירושים בידי משרד ביטחון המולדת האמריקאי (DHS).

"בסופו של דבר זו החלטה של ה־DHS היכן לעבד עצירים ומתי לשחררם," אמר דסנטיס, אך הודה כי ההליכים המשפטיים המתמשכים עשויים להשפיע על קצב הגירושים.

בעוד המושל ביקש למזער את תפקידה של המדינה, עורכי דין מטעם הממשל הפדרלי טענו בהגשות משפטיות שכל החלטה לעצור מהגרים לא־חוקיים במרכז "היא החלטה של פלורידה, לא של ה־DHS". הם הוסיפו כי המתקן מופעל באמצעות "כספי מדינה, על אדמות מדינה ותחת סמכות חירום מדינתית".

 

המתקן, שהוקם כביטוי לאג'נדה של טראמפ, הפך לסמל למדיניות הגירוש הקשוחה. העלות האדירה, התנאים הקשים והפגיעה הסביבתית הפכו אותו למוקד מחלוקת משפטית ופוליטית.

 

מאלף עצירים לריקון מוחלט

המתקן נבנה בחופזה לפני כחודשיים, במטרה להחזיק עד 3,000 עצירים – כחלק מהדחיפה של הנשיא דונלד טראמפ להרחבת גירוש מהגרים. בשיאו, הוחזקו בו כמעט 1,000 עצירים. חבר הקונגרס מקסוול פרוסט, דמוקרט מפלורידה, אמר שבמהלך סיור בשבוע שעבר נמסר לו כי נותרו במתקן רק 300–350 עצירים.

שלוש תביעות נגד נוהלי המרכז כבר הוגשו, בהן אחת שהעריכה כי לפחות 100 עצירים גורשו ישירות ממנו, ואחרים הועברו למתקני מעצר אחרים.

הבשורה על כך שהעציר האחרון עשוי לעזוב תוך ימים מגיעה פחות משבוע לאחר ששופטת פדרלית במיאמי הורתה לסגור את המתקן בתוך 60 יום. מדינת פלורידה ערערה על ההחלטה, והממשל הפדרלי ביקש מהשופטת קתלין ויליאמס לעכב את יישום הפקודה, בטענה שהמתקן חיוני עקב צפיפות יתר במתקנים אחרים במדינה.

קבוצות סביבתיות ושבט המיקוסוקי, שעתרו מלכתחילה נגד המתקן, התנגדו לבקשת העיכוב. הם טענו שאין צורך במתקן נוסף, במיוחד לאור התוכנית של פלורידה לפתוח מתקן שני בצפון המדינה – שדסנטיס כינה "דיפו הגירוש".

חשיפת תנאים קשים והשפעות סביבתיות

בהחלטתה, ציינה השופטת כי עם ירידת מספר העצירים, יש לפרק את הגדרות, התאורה והגנרטורים של המתקן. בתביעה נטען כי הפעילות במקום מהווה איום חמור על ביצות רגישות מבחינה סביבתית, בית גידול למינים מוגנים, ופוגעת במיליארדי דולרים שהושקעו לאורך עשרות שנים בשיקום האוורגליידס.

עד סוף יולי כבר התחייבה המדינה להוצאות של יותר מ־245 מיליון דולר על בנייה והפעלה, בשטח שדה תעופה נטוש יחסית בלב האוורגליידס. המרכז נפתח רשמית ב־1 ביולי.

עורכי דין לזכויות אזרח תיארו בכתבי התביעה "בעיות חמורות" במתקן – עצירים הוחזקו שבועות ללא כתבי אישום, נעלמו ממאגר המידע המקוון של רשות ההגירה (ICE), ולא נערכו להם דיוני משמורת או ערבות ראשוניים. עצירים דיווחו גם על תולעים באוכל, שירותים שלא נשטפו, רצפות מוצפות בצואה ויתושים בכל מקום.

עלות כלכלית וסביבתית כבדה

המתקן, שהוקם כביטוי לאג'נדה של טראמפ, הפך לסמל למדיניות הגירוש הקשוחה. העלות האדירה, התנאים הקשים והפגיעה הסביבתית הפכו אותו למוקד מחלוקת משפטית ופוליטית.

השופטת ויליאמס טרם הכריעה בבקשת העיכוב נכון ליום רביעי, אולם נראה כי המציאות מקדימה את החלטותיה: עם קצב ריקון מהיר, אחד ממתקני המעצר השנויים ביותר במחלוקת בעידן טראמפ עומד להיסגר בפועל – גם אם לא רשמית.

דסנטיס, שהתנגד בתקיפות לסגירה והשקיע משאבים עצומים במתקן, מוצא עצמו מול מציאות המחייבת סגירה מעשית של "אלקטרז התנינים". האם ייפתח מחדש או יישאר סמל לניסיון כושל ויקר – עדיין לא ברור, ותלוי בהתפתחויות המשפטיות ובמדיניות ההגירה של ממשל טראמפ.