חוקרים ישראלים שחקרו את תוצאות ההתקפות האכזריות ב-7 באוקטובר מצאו ראיות לכך שגברים ונשים כאחד סבלו מאלימות מינית ואונס בידי תוקפי חמאס והג'יהאד האיסלאמי, כך טענו פעילים.
יעל שרר, דוברת הארגון לנפגעות אלימות מינית, אמרה כי יש ראיות פיזיות וכן עדויות ראייה לאלימות מינית שבוצעה נגד שני המינים במהלך התקיפות.
"היו אלימות מינית ואונס בקהילות האלה... יש לנו כמה ניצולים חיים - לא הרבה - משני המינים. זה לא קרה רק לנשים, זה קרה גם לגברים", אמרה לרדיו 4 של ה-BBC.
זאת, לאחר שמשטרת ישראל פתחה בחקירה הגדולה ביותר של אלימות מינית ופשעים נגד נשים אי פעם במדינה.
מנהלת החקירה, שלי הרוש, אמרה: "עכשיו ברור שעבירות מין היו חלק מהתכנון והמטרה הייתה להפחיד ולהשפיל אנשים".
המשטרה אספה אלפי הצהרות, תמונות וסרטונים שהוגדרו כבלתי נסבלים לצפייה מנקודת מבטה של אם, ובהם "ילדות שהאגן שלהן נשבר הן נאנסו כל כך הרבה".
יוני סעדון בן ה-39, ששרד את המתקפה כשהסתתר מתחת לגופות, סיפר בסוף השבוע באופן מצמרר על האלימות המינית שראה כלפי נשים במחנה.
אחת התמונות המחרידות שהוא תיאר הייתה הרגע שבו ראשה הערוף של אישה התגלגל על הכביש, לאחר שראשה נערף משום שסירבה להיות מופשטת.
כשהשמש זרחה על הפסטיבל ומחבלי חמאס הסתערו פנימה, יוני תפס מחסה מתחת לבמת מוזיקה. אבל אישה שהסתתרה לצדו זוהתה על ידי מחבלים.
"היא נפלה ארצה, ירו בראשה, ואני משכתי את הגופה שלה מעליי ומרחתי עליי את הדם שלה כדי שזה ייראה כאילו גם אני מת", סיפר לסאנדיי טיימס.
"לעולם לא אשכח את פניה. כל לילה אני מתעורר לזה ומתנצל בפניה".
אחרי שעה הציץ מנהל המשמרת מחוץ למחבוא, "ראיתי את האישה היפה הזאת עם פנים של מלאך ושמונה או עשרה מהלוחמים מכים ואונסים אותה".
לדבריו, האישה צעקה "תפסיקו עם זה", והתחננה בפני המחבלים שיהרגו אותה כדי להוציא אותה מהאומללות שלה.
"כשהם סיימו הם צחקו והאחרון ירה לה בראש", אמר.
האב לארבעה הודה כיצד מוחו הזכיר לו שוב ושוב שזו הייתה יכולה להיות אחת מבנותיו, או אחותו, שברגע האחרון עזבה את הפסטיבל. הזוועה הייתה רחוקה מלהסתיים עבור יוני, שכן הוא הסתתר בין השיחים וראה שני מחבלי חמאס נוספים תופסים אישה. "היא נלחמה בחזרה, לא הרשתה להם להפשיט אותה", הוא נזכר. "הם זרקו אותה ארצה ואחד המחבלים לקח את חפירה וערף את ראשה וראשה התגלגל על הקרקע. אני רואה את הראש הזה', אמר יוני ששיתף את סיפורו עם הסאנדיי טיימס בקבוצת תמיכה לניצולי הפסטיבל.
שלוש פעמים בשבוע נפגשים ניצולים מרחבי הארץ עם הורים שילדיהם היו בין הנרצחים.
בין המטפלים המתנדבים היו בר יובל-שני, בת 58, שאיבדה את אחותה היחידה דבורה ואת גיסה שלומי, שניהם מוזיקאים ופעילי שלום, שנהרגו בקיבוץ חולית על ידי מחבלים שפרצו לממ"ד.
במקביל, רות הלפרין-קדרי, עורכת דין ומרצה באוניברסיטת בר-אילן ופעילה נגד אלימות מגדרית, יצאה נגד סוכנויות בינלאומיות שלדבריה אינן ששות להכיר בפיגועי 7 באוקטובר כפשעים נגד האנושות.
"כתבנו מכתבים לוועדת ה-CRC, לדווחת המיוחדת לאלימות נגד נשים, לנשים באו"ם ולגופים רבים אחרים באו"ם וביקשנו מהם להכיר בכך שזה קרה, לגנות את זה ולהכיר בכך שמדובר בפשעים נגד האנושות".
"המשכנו לכתוב להם - עצומה של למעלה מ-800 עורכי דין ומומחים למגדר במשפט... לצערי, עד לפני שבוע אף אחד מהם לא אמר את המילים המפורשות "אלימות מינית" שביצע חמאס כלפי ישראל".
"זה לקח להם יותר מדי זמן... הרבה יותר מדי זמן".
שמונה שבועות לאחר הפיגועים, שבהם נרצחו 1,200 בני אדם ו-240 נלקחו כבני ערובה, מצטברות עדויות לאונס נרחב ב-7 באוקטובר.
לדברי האנשים שנאלצו לקחת את הגופות חסרות החיים מאתרי הטבח, רבות מהנשים נותרו עירומות עם סימנים חמורים של דימום מאיברי המין שלהן.
חיים אוטמזגין, מפקד יחידה מיוחדת של זק"א שאוספת את שרידי הגופות אמר: "אספנו 1,000 גופות בעשרה ימים מאתר הפסטיבל ומהקיבוצים. אף אחד לא ראה יותר מאיתנו".
"היה ברור שהם מנסים להפיץ כמה שיותר זוועה – להרוג, לשרוף חיים, לאנוס... נראה היה שהמשימה שלהם היתה לאנוס כמה שיותר".
דוד כץ, ראש היחידה לחקירות פליליות בלהב 443, לא מסר נתון מדויק לגבי מספר התיקים הנחקרים, אך אמר כי החקירה עשויה להימשך "שישה עד שמונה חודשים".
