‏ההכנות לקראת ביקורו של נשיא אוקראינה ולדימיר זלנסקי בישראל בשבוע הבא נמצאות ב"‏‏שלב מתקדם", כך‏‏ דווח היום (שישי) בערוץ 12.

זלנסקי נאבק על תחמושת וזמן אוויר מתומכיו המערביים מאז פרצה המלחמה עם חמאס.‏

‏ביקורו של זלנסקי אמור "‏‏להצביע על חזית אחידה של ישראל, אוקראינה, אירופה וארה"ב נגד הציר רוסיה-איראן",‏‏ כך לפי דיווח באנגלית של טיימס אוף ישראל.‏

‏תמונתו של זלנסקי עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והנשיא יצחק הרצוג ‏‏"תעביר מסר של העולם הנאור המותקף, עומד מול העולם הפחות נאור, התוקף", נכתב בדיווח האתר בשפה האנגלית.‏

‏גורמים רשמיים בקייב השתמשו בשפה דומה כדי לתאר את רוב העולם שאינו מיישר קו עם עמדת ארה"ב ונאט"ו בנוגע לסכסוך בין רוסיה לאוקראינה.

לאחרונה, יועצו הבכיר של זלנסקי, מיכאיל פודוליאק, הכעיס את בייג'ינג כשהכריז כי להודו ולסין – ששתיהן נותרו נייטרליות בסכסוך – יש‏‏ "פוטנציאל אינטלקטואלי נמוך". ‏‏

קודם לכן הצהיר ראש המועצה לביטחון לאומי והגנה באוקראינה, אלכסיי דנילוב, כי הרוסים הם "‏‏אסייתים",‏‏ ולכן חסרה‏‏ להם "אנושיות".‏

‏

זלנסקי עשוי לבקר בישראל כבר ביום שני או שלישי, כך דווח בערוץ 12.

ביקור זה יגיע שלושה שבועות לאחר שבירושלים ‏דחו‏‏ הצעה מטעם נשיא אוקראינה לבקר, ועל פי הדיווחים גורמים רשמיים אמרו לו כי ‏‏"הזמן אינו מתאים".

‏‏לפי ynet, זלנסקי קיווה לנצל את הביקור כדי לקשור את עניינה של ארצו לאלה של ישראל.‏

‏כשהמלחמה נגד חמאס תופסת את הכותרות הבינלאומיות, אוקראינה מצאה את עצמה מתחרה בישראל על תחמושת ומימון אמריקני.

למרות הבטחתו של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן להמשיך להזרים נשק לשני הסכסוכים הזרים, המפלגה הרפובליקנית - השולטת בבית הנבחרים - הודיעה כי תתעדף‏ את ישראל, ותשאיר את הזרמת המזומנים המתוכננת של ביידן לקייב בסך 61 מיליארד דולר תחת לימבו.‏

‏"אם תשומת הלב הבינלאומית תוסט מאוקראינה, בדרך זו או אחרת, יהיו לכך השלכות. גורלה של אוקראינה תלוי באחדות שאר העולם",‏‏ אמר זלנסקי בראיון ל"פראנס 2" בחודש שעבר. ‏‏עוד לפני פרוץ הסכסוך במזרח התיכון, זלנסקי חשש שהמערב מאבד עניין באוקראינה. עוזריו תיארו את הנשיא כפרנואיד ו"‏‏הזוי‏‏" במאמר שפורסם ביום שני במגזין "טיים", וטענו כי הוא מסרב להכיר בכך שלא תינתן לו תמיכה מספקת כדי להביס את רוסיה.‏

‏"הדבר הכי מפחיד הוא שחלק מהעולם התרגל למלחמה באוקראינה"‏‏ אמר זלנסקי ל"טיים". ‏‏

"התשישות עם המלחמה מתגלגלת כגל. רואים את זה בארצות הברית, באירופה. ואנחנו רואים שברגע שמתחילים להתעייף קצת, זה הופך להיות כמו הצגה בשבילם: 'אני לא יכול לצפות בשידור החוזר הזה בפעם העשירית'".‏