"ילדה יקרה": הסדרה שאתם לא מכירים שהצליחה לכבוש את נטפליקס

סדרה גרמנית חדשה שעלתה ביום חמישי האחרון בנטפליקס כבשה תוך ימים ספורים את המקום הראשון בדירוג הסדרות הכי נצפות בישראל (ובמקומות נוספים בעולם). לא פלא. "ילדה יקרה" היא דוגמה מושלמת לסדרת מתח אפלה שלא מזלזלת באינטליגנציה של הצופים שלה, ומצד שני לא מנסה לעשות להטוטים מיותרים. יש לה סיפור חזק מאוד ודמויות מדויקות שלכל אחת מהן יש תפקיד מאוד מוגדר בתוך הפאזל שממנו מורכבת העלילה. יוצריה השכילו להשתמש בכל מה שיש להם לטובת יצירת דרמה מפותלת ומותחת.

זה מתחיל בתאונה - אישה בכתונת לילה נמצאת פצועה בצד כביש שחוצה יער עבות. הנהג שפגע בה ברח. האישה מחוסרת ההכרה והילדה בת ה-12 שאיתה מגיעות לבית החולים, והשוטרים מתחילים לנסות לפענח מה קרה שם. בזמן שהילדה האנה (ניילה שוברט המצמררת) מפגינה התנהגות מאוד משונה ולא אופיינית לילדים, ומשחררת פרטי מידע עליה ועל אמא שלה שרק מבלבלים את החוקרים - אי שם בעיר אחרת המקרה מגיע לאוזניו של בלש המשטרה גרד בולינג (האנס לואו). משהו בסיפור על אישה בלונדינית, בשנות ה-30 לחייה, בשם לנה, שנראית כאילו היא בורחת מגורל מזעזע, גורם לו לחשוב על תיק פתוח שאותו הוא חוקר כבר 13 שנה - היעלמה של לנה, חברת ילדות שלו.האם לנה מחוסרת ההכרה היא לנה האבודה? איך זה ישפיע על הוריה, שחיים כל השנים בחוסר ידיעה, מתנדנדים בין תקווה לייאוש ולא מצליחים להמשיך בחייהם מאז שנעלמה? מה ירגישו כשיכירו את האנה, שאולי היא הנכדה שלהם? כל אלה הן השאלות הפשוטות, כי הסיפור הרבה יותר סבוך והאמת יותר מטורפת. 

זה לא שיש פה טוויסטים מטורפים, אלא פשוט סיפור מפותל עם הרבה גילויים אפלים ומזעזעים, ואנחנו הצופים מגלים חלקים מהאמת בדיוק בקצב שבו רצו היוצרים שנגלה. לא מעודדים אותנו לנסות לנחש מה באמת הולך שם, כי נבין בדיוק כשנקבל את הרמז הבא. יש סדרות שמדגישות את רגעי הטוויסט ועושות מהם ארוחה שלמה, אבל "ילדה יקרה" היא לא סדרה של מתח כגימיק, והאימה הפסיכולוגית נובעת מכך שכל מה שקורה שם לגמרי סביר ויכול לקרות באמת.יש אין סוף דרכים לספר סיפור על אישה וילדים שחיו שנים רבות בשבי, בידיו של מטורף פנאטי. לא רק שראינו סרטים וסדרות כאלה וקראנו ספרים, גם במציאות אנחנו שומעים מדי פעם על פרשה מזעזעת כזאת. ההבדל בין העיבודים השונים הוא במה רוצים להתמקד, ועל מה רוצה היצירה לדבר איתנו. במקרה הזה, מבינים רק באמצע הסיפור שהסדרה היא על טראומה, איך היא מפעילה אותנו, ומשנה את נקודות המבט של כל הדמויות. למרות שלפרקים היא מתחזה לכזאת, זו לא סיפור על ילדה פסיכופטית או על אישה שהיא קורבן, היא לא עוסקת בניתוח הנפש הסכיזופרנית של הגבר המתעלל ולא בהידרדרות של השוטר שלא מצליח להניח לתיק הלא-פתור או במחירים שמשלמת החוקרת הראשית בחיים הפרטיים שלה. במקום זה, נותנים לנו להכיר את הדמויות לאט לאט, תוך כדי שהן משרתות את התקדמות העלילה, עד שאנחנו מבינים שלכל אחת מהן יש כאב, פצע פסיכולוגי, שמנחה את כל ההחלטות שלהן.

הסדרה בנתה נרטיב ראשוני שבו בתחילת הסיפור אנחנו שואלים את עצמנו האם בת ה-12 החכמה הזאת היא קורבן, או שמא היא הצד המתעלל? האם היא פועלת מתוך האהבה ללנה או שהיא סוכנת רשע שתפקידה להשאיר את האישה הנמלטת עמוק בתוך הכלא? אם זה היה סרט אימה או סדרה פחות מתוחכמת, התשובה היתה יותר פשוטה. ב"ילדה יקרה" אין תשובה אחת. האנה היא התוצר של הבית בו גדלה. היא לא רואה דרך אחרת ולא מבינה שבעיני העולם החיצוני ההתנהגות שלה נראית פסיכופטית. מראים לנו אותה חוזרת שוב ושוב על המנטרה "זכרתי הכל מדויק. עשיתי הכל נכון. אני ילדה גדולה", וזה אולי מרתיע אותנו, גורם לנו לחשוב שלילדה האינטליגנטית הזאת יש בעצם מוח מחושב של רוצחת סדרתית. אבל ברגע שמבינים את הטראומה שמוטמעת בתוך האישיות שלה, אפשר להבין שזו מנטרה של הרגעה-עצמית. בשורה התחתונה האנה היא ילדה קטנה שכל עולמה התהפך. כל מה שהיא יודעת זה לשרוד על ידי שמירה על החוקים והכללים, וזה מה שהיא ממשיכה לעשות בכל רגע, כי מנסיונה בסופו של דבר אבא חוזר הביתה ואז יש שכר או עונש לכל מעשיה. היא מצאה סוף סוף "לנה", אימא, שיכולה למלא את התפקיד, והיא פוחדת לאבד אותה.