"אבל הוא התחיל!"

מאת: יעל עומר

יחסי אחים מלמדים את הילד כישורים חברתיים אותם הוא מיישם אחר- כך עם ילדים בני גילו בגן ובבית הספר. הילד לומד כיצד לחלוק, לשמור על תורות, משא ומתן (תן וקח), שוחד, פתרון בעיות ולהתפייס.
מגיל שנתיים ילד מתחיל לפתח עניין בבני גילו, בתחילה במשחק במקביל ולאחר מכן אט אט רוכש את היכולת לשחק במשותף עם בני גילו. המיומנויות החברתיות מתפתחות כל הזמן ונהיות מורכבות יותר ויותר עם הגיל ולכך דרוש אימון ותירגול רב.

אז מדוע להורים כל כך קשה לשאת את מריבות האחים?
מדוע כשהורה שומע את ילדיו מתווכחים הוא מיד מגיע על מנת להפריד ולסיים את הויכוח?
לכך מספר סיבות: הראשונה, רוצים להחזיר את השקט בבית - ההורים לא יכולים לשאת את הרעש של הצעקות והוויכוחים ולכן הם רוצים להפסיקם מיד. השניה, לפני שנולדו הילדים היתה להורים מחשבה הרמונית לגדל ילדים ולבנות משפחה שבה כולם מסתדרים ואוהבים האחד את השנייה.
כשהילדים מתווכחים מתנפצת אשליה זו וההורים מרגישים אכזבה וכישלון. שלישית, מריבות הילדים מעוררים זכרונות ילדות של ההורה, כך שאם חווה יחס משפיל ומתעלל, ינסה מיד להפסיק את המריבות ולצאת להגנת ״הקורבן״, מאידך, אם חווה יחסים הרמונים עם אחיו, ירגיש תחושת אכזבה וכישלון כשילדיו רבים. רביעית, החשש של ההורה כי ״הכוחות אינם שווים״ ולכן יש להגן על הקטן/החלש/הקורבן.
לכל התנהגות יש סיבה או מטרה, אז מהי מטרת הילדים כאשר הם רבים? באופן כללי, ילדים רבים על מנת להשיג משאב עיקרי - תשומת לב מההורים, שזהו צורך קיומי עבור הילדים על מנת להרגיש שייך, אהוב, רצוי ונחוץ.
בנוסף, הילדים יכולים לריב על אותו החפץ, על איזו תוכנית יצפו בטלויזיה, לאן יסעו בשבת ועוד ועוד...לא חסר סיבות למריבות.
מה מומלץ לעשות בזמן מריבה בין אחים?
כשההורים מתערבים לרוב זה נעשה כחקירה משטרתית: מי התחיל, מי לקח, מי נגע. אחרי שאספנו ראיות, לקחנו טביעות אצבעות ועדויות, אנחנו מגדילים לעשות ונותנים לילדים גזר דין מזורז, שופטים את המצב וקובעים מי יחזיר למי ומי יתנצל בפני מי. בסוף ה"משפט" הזה, תמיד נשמע מאחד הילדים ש"זה לא פייר" ואכן הילדים צודקים: ברגע שאנחנו נוקטים עמדה לטובת אחד הילדים, יש סיכוי גדול שלא עשינו את זה באופן הוגן כי לא נכחנו בחילופי הדברים, לא שמענו אותם ולא ראינו הכל.
עצם ההתערבות והשיטור הם בעיה שמוכיחה לילד אחד שהוא שוב הקורבן שזקוק להגנה, ולשני ששוב, כמו תמיד, אנחנו כועסים רק עליו.
לכן מומלץ לא לנקוט עמדה כשהילדים רבים בינהם. אין הכוונה להתעלם מהילדים או להעמיד פנים שלא שמענו שקראו לנו, אלא לא לנקוט עמדה ולא להכריע מי צודק.
הסבירו לילדכם כי אתם סומכים עליהם שהם יכולים לפתור את הבעיה לבד ולהסתדר זה עם זו. אתם תופתעו לגלות שאם תחזרו על המשפט בכל פעם שמתפתח ויכוח, העוצמה ותדירות המריבות יפחתו ואף הילדים ימצאו את הפתרונות לבד.

באילו מצבים מומלץ להתערב ובאיזה אופן?
1. כשהמריבה הופכת לאלימות (פיזית או מילולית)
כשהמריבה מתפתחת לאלימות, זה המצב בו ההורים נדרשים להתערב. אופן ההתערבות אינה בבירור מי אשם ומי הרביץ ראשון, חשוב לחזור ולומר: ״אני לא מתערבת במריבות שלכם וסומכת שתצליחו לפתור אותן לבד, אבל אלימות - אני לא מאפשרת בבית!!״ ולהפריד פיזית -אחד למטבח השני לסלון או אחד לחדר שלו והשניה לחדר שלה.

2. כשהילד לא יודע לעמוד על רצונותיו וצרכיו
כאשר אנו רואים שילד אחד לרוב מוותר והשני מנצל את טוב ליבו, או שאחד מתחמן והשני נופל למלכודת. במצבים הללו, כאשר אנו שומעים את הילדים דנים בינם לבין עצמם – אין להתערב!!
הילדים שלנו לומדים מיומנויות חברתיות חשובות בסיטואציות הללו - משא ומתן, היכולת לעמוד על שלהם, לשכנע את האחר ועוד. רוב היום הילד נמצא בבית הספר ובגן ואין מי שנחלץ לעזרתו בכל סיטואציה חברתית, לכן חשוב שיתרגל כמה שיותר על מנת שיוכל להתמודד במצבי החיים השונים.
יש לזכור כי בחירת האסטרטגיה לפעולה קשורה גם לאישיותו של הילד, ייתכן והוא ילד שלא אוהב לריב, ילד עדין, ויתכן ורק לנו מהצד נראה שהוא לא משיג את שלו, אך אם נשאל אותו הוא מרגיש נפלא וזו דרך ההתמודדות שלו עם סיטואציות כאלה ודומות להן, ויתכן שיום אחד גם יחליט שאינו מוותר יותר ויבחר להתנהג אחרת. אם לא ניתן לו להתנסות ולחוות הוא לא ילמד ולא ידע לבחור באיזו אסטרטגיה מתאים לו לבחור.
עם זאת, אנו יכולים ללמד את הילד, ברגיעה, מנותק מהסיטואציה הספציפית שהיתה, כיצד לעמוד על שלו, לא לוותר כל הזמן ובכך לבטל את צרכיו על ידי שיחה, משחק תפקידים, הקראת סיפור שקשור לנושא או אפילו להמציא סיפור משלכם המתאר את אותה סיטואציה שהילד חווה ולשוחח על כך.

3. כשאנו רוצים ללמד את ילדינו כיצד ליישב סכסוכים
ילדינו יחוו לאורך כל חייהם חוסר הסכמה ומריבות עם חברים, בני זוג, קולגה או בוס בעבודה וכו׳. יש לנו הזדמנות נהדרת ללמד את הילדים כבר בגיל צעיר כיצד ליישב סכסוכים וללמד כיישנן אפשרויות שונות ומגוונות לסיים ריב.
אפשר בארוחת הערב, במנותק מהמריבות שהתקיימו אחה״צ או יום לפני כן, להמציא סיפור ולהכניס את ילדיכם לעולמכם. לדוגמא: לספר כי הייתם בעבודה והבוס שלכם ביקש מכם לעשות דבר מה שלא רציתם לעשות, ופה להתייעץ עם הילדים ולשאול אותם מה אתם חושבים שכדאי לעשות? לשמוע את הרעיונות המגוונים שלהם, להוסיף עוד רעיונות משלכם, לחשוב ביחד מה יכול לשמש פתרון טוב ומה פחות ולבסוף לספר איך אתם החלטתם לפתור את הסיכסוך (כמובן שבמקרה זה שהמצאתם את הסיפור לצורך תרגול ולימוד, ניתן לשתף בפיתרון שלדעתכם הוא הכי אפקטיבי).
חשוב להעלות מספר פתרונות ובכך להראות לילדים כי ישנו מגוון פתרונות והדברים הם לא ״שחור - לבן״/״הכל או לא כלום״.
לסיכום: מריבות בין אחים הינה הזדמנות ללמד את ילדינו מיומנויות חברתיות חשובות שישמשו אותם בעתיד כאנשים בוגרים. כאשר ההורים נותנים לילדים להתמודד ולפתור בעיות בעצמם, זה מעלה את תחושת המסוגלות והבטחון העצמי של הילד בעיני עצמו, להתמודד עם מצבים דומים בעתיד.

הכותבת, יעל עומר, בעלת תואר שני בחינוך מיוחד, מעל 20 שנות ניסיון כמדריכת הורים, מנתחת התנהגות ומומחית להפרעת קשב וריכוז וויסות חושי.

לייעוץ ופרטים נוספים: iparentingschool.com