סדרות בית ספר שכל אחד חייב לצפות בהן לפחות פעם אחת

ייתכן שיש כמה סדרות שתשמחו להכיר ועדיין לא קיבלתם את ההזדמנות לצלול לתוכן בגלל עומס בתכנים. בדיוק בגלל זה הכנו עבורכם רשימה קצרה של כמה מסדרות בית הספר המוצלחות ביותר. 

באפי קוטלת הערפדים

עשתה היסטוריה במובן הכיפי ביותר של המילה. זו סדרה שלימדה את העולם שגם התיכוניסטית הבלונדינית יכולה להיות לגיבורת-על שנלחמת בשדים, שגם סדרות נעורים יכולות להיות אפלות, פנטסטיות ואלימות. אבל גם בלי כל זה, "באפי" הייתה פשוט אחת הסדרות הכיפיות על המסך הקטן, ועד היום אחת מסדרות ההתבגרות הטובות ביותר אי פעם: כזאת שמתייחסת לערפד נטול נשמה באותה רצינות שיש להתייחס לבחור שמתגלה כדוש אחרי הלילה הראשון שביליתם יחד. 

ממרחק הזמן, לא כל פרק קולע וצפייה בדילוגים עשויה להיות רעיון טוב; מצד שני, יש בה פרקים שצפייה בהם היא חובה בשביל כל מי שרוצה לראות טלוויזיה במיטבה, החל מהפינאלה של העונה הראשונה, דרך "תמימות" בעונה השנייה ורוב מה שהלך בעונה השלישית, "Hush" האילם והמופתי של העונה הרביעית, "הגופה" הטראומטי מהעונה החמישית, "עוד פעם עם רגש" המחזמר של העונה השישית (שבגדול לימד את הדרמה האמריקאית איך לשיר) ועד "שיחות עם אנשים מתים" של העונה השביעית. כשהיא הייתה טובה, לא היו עוד כמוה. גם 20 שנה אחרי. 

ורוניקה מארס

שנה אחרי ש"באפי" ירדה מהאוויר הגיעה למסכינו ורוניקה מארס: תיכוניסטית בלונדינית ומתוקה שהיא גם בלשית פרטית ציניקנית. כמו ש"באפי" הייתה סדרת תיכון שהיא גם אפוס פנטזיה, "ורוניקה מארס" הייתה סדרת תיכון שהיא גם מותחן פשע. ובמרכזה צעירה אחת חדה שפותרת מדי פרק תעלומה חדשה, ומדי עונה תעלומה אחת גדולה יותר שבעיקר מסייעת לנו להכיר אותה יותר טוב: זהו תמיד יהיה סיפורה של ורוניקה, אנטי גיבורה מחוספסת ומהממת שהייתה יכולה להיות בת השכן המתוקה לולא גרה בעיירה שכולה נחשים ועקרבים. 

זו לא הייתה רק סדרת מסתורין בלשית, אלא סדרת תיכון לכל דבר ועניין, שסימנה וי על לא מעט מהקלישאות של הז'אנר; אבל "ורוניקה מארס" עשתה מכל הקלישאות של הז'אנר האלה טלוויזיה נפלאה בזכות הכתיבה השנונה ותצוגות המשחק הנהדרות: העיקר כאן הוא קריסטן בל האדירה, בתפקיד שהגדיר לה את הקריירה (שנים לפני "המקום הטוב" ו"לשבור את הקרח"), אבל עם ישראל זרח כשאלונה טל שלנו עברה לתיכון של ורוניקה היישר מעונה 3 של "הפיג'מות". 

נערות דרי

"נערות דרי" היא לא רק בינג' נוח (שלוש עונות, כל אחת שישה פרקים, כל אחד מהם כ-20 דקות) - היא פשוט אחת הסדרות הטובות של השנים האחרונות. על הנייר זו עוד סדרה תקופתית על נערות שחיות באירלנד של שנות התשעים בימי הסכסוך האירי-אנגלי. וזה היה יכול להיות פשוט, אפילו מוכר מדי, אבל זאת קודם כל אחת הסדרות הכי מצחיקות שראיתי. "נערות דרי" היא אסופת רגעים קסומים של הומור פרוע, אנטי-מציאותי והזוי שמצליח להיות גם אמין, אנושי ומדויק. 

זהו סיפורן של ארבע נערות איריות ונער אנגלי אחד שפשוט רוצות לצאת מנצחות בתקופה בחיים שבה כולם מרגישים לוזרים - ארין הסופרת בשאיפה, אורלה התמהונית, מישל הצמאה, קלייר החננה וג'יימס השוקיסט. אבל הסדרה לא מתיימרת להראות לנו כל הזמן כמה החבורה הזאת מלאה ברעות ואחווה הדדית - הן עוקצות, רבות, מתעצבנות, מסתבכות. למרבה המזל, הן גם נהנות מכל רגע. וגם אנחנו. בגיבוי אנסמבל שלם של דמויות משנה מהממות, העולם של "נערות דרי" הוא כזה שכל מי שיודע מה טוב לו ישמח להיכנס אליו בכל הכוח. 

בית הספר היסודי אבוט

"בית הספר היסודי אבוט" לוקחת את הפורמט המוקומנטרי ש"המשרד", "מחלקת גנים ונוף" ו"משפחה מודרנית" הציגו לקהל האמריקאי, ומיישמת אותו על עולם החינוך היסודי. כנראה שעברתם את הגיל, אבל גם אם כן - ככל הנראה לא שמתם לב בזמן אמת לכל מה שהולך בחדר המורים שלכם. "אבוט" מנסה לתקן את העוול הזה. 

זהו סיפורו של סגל ההוראה בבית ספר יסודי בפילדפיה. אין תקציב, ההורים עולים על העצבים, הילדים גם, אבל המורים אוהבים את התלמידים ואת העבודה שלהם, וקשה שלא לאהוב אותם בחזרה: את ג'נין הגיבורה, נאיבית שכמותה; את ברברה, המורה הוותיקה, השמרנית והאימהית; את אווה המנהלת שהגיעה בעיקר בשביל הצחוקים; את גרגורי הרציני (שמנהל מערכת יחסים רוס-ורייצ'ל-ית עם ג'נין), את ג'ייקוב, הגבר הלבן היחיד שמנסה להיות כמה שיותר תקין-פוליטית גם כשכולם מסביבו מתעקשים שלא, ואת מליסה, מורה ותיקה שניגשת למלאכת ההוראה כמאפיונרית מנוסה. 

זהו סיטקום אמריקאי מתוק וטוב לב על מקום עבודה שנהיה למשפחה עבור עובדיו, וכל מי שאוהב את הז'אנר יתקשה שלא להתמכר - ואז גם להיזכר בלב מלא תודה בכל מי שהיו שם כשעוד ניסה ללמוד חילוק ארוך ולהציע חברות לילדה מהכיתה המקבילה.