דעה: סרבנות הטייסים מוכיחה שהרפורמה חייבת להימשך - אך בלי נתניהו

בכאב, צער, ואולי אף בכעס, תסכול ומרמור על תחושת בגידה באחדות השורות הלאומית - נותר רק להתפעל מאותם הטייסים הסרבנים המוכנים לשרוף את (ביטחון) המדינה.

להתפעל דווקא?. כן - על כך שלימדו הנהגה "ימנית" רופסת, שיעור בעוצמה פוליטית - גם אם מחיר שכר הלימוד הינו הקרבה אפשרית של היקר מכל - ביטחון ישראל.

לנגד הפקרות ביטחונית מתמשכת של ממשלות נתניהו לדורותיהן, מה הפלא שהרשו לעצמם להתארגן רבים ובכירים כל כך, במערך חיל האויר, כדי לפגוע במוכנותו המבצעית בלי חשש ממאסר ארוך שנים, מסנקציות אזרחיות, או מקריעת דרגות.

עובדה זו גוררת מממשלה שפקודותיה לא שוות הרבה - להתפטר.

גם אם הרפורמה עדיין הכרחית.

חשוב להבין - סכנת הסרבנות לא גדולה בהכרח מההנהגה שהצמיחה את התאפשרותה, שכן בצער רב - ממשלות נתניהו היו ויהיו כמו גורודיש בחזית יום הכיפורים - משותקות, מבולבלות, חסרות הבנת השטח, ונטולות סמכות בשעת השין. מי שאשכנזי ודגן צחקו למשמע פקודותיו, והמשיך כאילו הכל נורמלי בלי להתפטר או לפטר, מתמודד עם מציאות בלתי נמנעת בה גם סרן צעיר במילואים מצפצף למשמע פקודותיו.

כשהאיראנים, האמריקאים, האירופאים, הפלשתינאים, המצרים, המסתננים, צוחקים עליך (ביבי) כבר 20 שנה. כשיש לך רק דיבורים ומצגות מביכות. בסוף, גם הפקודים שלך יצפצפו עליך (אלשיך, ניצן) - וכמובן שהטייסים והחיילים שלך.

בעצם, יותר משהטייסים הפרו את ההיררכיה המוסכמת והקדושה בין הממשלה המפקדת, והצבא הפקוד, נתניהו בחולשתו הבלתי ניתנת להשוואה לכל ראש ממשלה קודם לו, הפך את ממשלות ישראל לבנות ערובה של הצבא.

הוא אבי ההפיכות הצבאיות בישראל.

יותר משהסרבנות חושפת את פריכות המערך הלוחם, היא חושפת את חולשת בנימין נתניהו כ""מנהיג"" להאציל סמכות ביום פקודה ועובדה שקצינים ידעו שאין מחיר, שאין דין ואין דיין - וידיעה זו היא שאיפשרה להם לפרוץ גבולות, לטוב ולרע, ולהניע את כולנו לעבר תקדים מסוכן בדיאלקטיקה ההיסטורית של הציונות.

הטייסים חשפו כי ישראל העמידה בראשה אדם נטול עוצמה, שמרבה להזיע ולמצמץ, ושדורות של קצינים לא סומכים עליו.

אדם שמצטייר במשך עשורים כקורבן (ביבי) לא יכול להוביל צבא, לא משנה כמה הוא צודק בעולם האידיאות ופולחן הקורבנות של אבישי בן חיים.

ישראל, יותר משאינה יכולה לסבול סרבנות טייסים, מצאה עצמה מובלת על ידי דמות כה חלשה, עד שחוד החנית מסרב לפקודות ראש ממשלתה א-פריורית תוך שום מורא בפני החוק או זכר לשבועת הלוחם.

מילא נתניהו היה מגיע למעמד זה בזכות מעשים כלשהם שהובילו לשנאה כלפיו וכלפי הרפורמה, אך האמת הוא הצליח להשניא חצי מהעם בלי שעשה כלום למען הימין. גם נושא ששווה בדיקה.

בכל מצב, הסיבה לצפצוף אינה ענייני מעמד או הגמוניה כמו שטועים לחשוב אבישי בן חיים ויתר ימנים מרקסיסטים כטל קופל.

הסיבה לצפצוף אינה סוציולוגית - אלא פסיכולוגית.

והרבה יותר פשוטה - אנשים חזקים מריחים חולשה, אריק שרון הבין זאת.

לכן הזהיר משימת אדם חלש כנתניהו בעמדת הנהגה לאומית.

ההבדל בין ההתנתקות והסבירות הוא לא שום ערך או עמדה, אלא בעובדה שבפרויקט ההרס של ההתיישבות עמד אדם חזק כמו אריאל שרון (לטוב ולרע), ושבפרויקט השבת הדמוקרטיה (אני תומך רפורמה) עומד חלשלוש כנתניהו.

כולם יודעים, שכמו הערבים ב-67, כשאתה נעמד מול נתניהו עם "אקדח על השולחן", הוא בורח יחף במדבר.

הרפורמה, והסרבנות שבעקבותיה הרסניים מאוד לטווח הארוך, אך הם עלולים גם לבשר על אור במנהרה, ולפתור סיוט אסטרטגי שהחליש 

את צה"ל ומערכת הביטחון ב-13 השנים האחרונות - בנימין נתניהו עצמו - האיש שאחראי להפיכת חיזבאללה לאימפריה, וחמאס לאיום על חיפה.

"הימין", כת נתניהו, איך שתקראו לדבר חסר ההישגים, המורשת, הרוח והעוצמה ההיסטורית הזו - (מלבד גוש אמונים ומורשתו) לא יודע כיצד להגיב כעת - הוא משותוק ומפוצץ בבכי וזעם קדוש ועלוב.

במקום להודות באמת - שאין לו דבר להציע, וגם את מה שיש - הוא אינו יודע לבצע.

הימין נכשל להבין את האירוע הזה ששמו הציונות, ומדינת היהודים - גם אם ליבו במקום הנכון, מיום ליום עם התפשטות המחאה כולם רואים, מחנה שסומך על נתניהו - אינו ראוי למשול.

ולגבי הנושא לשמו התכנסנו - הרפורמה. היא חייבת לעבור, לא יתכן שבית משפט בלתי נבחר, שרשות שופטת שאינה קיימת, ינהלו את מדינת ישראל כבשלהם.

מאידך, את הבשורה הדמוקרטית הזו, לא יכול להביא בנימין נתניהו. בין אם בשל חולשתו האישית, היעדר היושר המקצועי והאישי, וחוסר הכישרון להוביל מהלכים גדולים.

את החזרת הדמוקרטיה לישראל חייבים להוביל אנשים ראויים בהרבה.