״הבדידות שלי ואני״: סיפור אהבה מהאגדות
סרט הדרמה הספרדי בבימויו של אדריאן סילבסטר, מציג אישה טרנסית שכמהה לאביר על הסוס הלבן, ועל הדרך חווה לא מעט אתגרים וקשיים המאפיינים את הקהילה, כשברקע הניסיון להבין האם היא שלמה עם הפיכתה לאישה, במטרה לעבור הליך לשינוי מין
07.03.2023 18:00
סוכנויות הידיעות
כולנו רוצים להיות בזוגיות ומפנטזים על מערכת יחסים מושלמת שבה הכל יפה, רומנטי ונוצץ, כמו בסרט של "דיסני". אך המציאות, היא לא בדיוק כמו בסרט מצויר, בטח כשזה מגיע להקהילה הגאה. הנושא הזה עומד במרכזו של "הבדידות שלי ואני", סרט דרמה ספרדי העוקב אחר רפאלה, אישה טרנסג'נדרית שמאובחנת עם דיספוריה מגדרית -מצוקה נפשית הנובעת מחוסר התאמה בין המין הביולוגי שבו אדם נולד ובין הזהות המגדרית הסובייקטיבית שלו.
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
שני דברים רפאלה מחפשת בחייה - למצוא את הגבר הנכון עבורה, את האביר על הסוס הלבן, ולהבין אם היא רוצה להשלים את הפיכתה לאישה – ולבצע ניתוח לשינוי מין. היא נפגשת פעם אחר פעם עם גברים זרים אותם היא פוגשת באפליקציית היכרויות, כשבמהלך השיחות מוצגות לצופים השיחות אותן היא מקיימת עימם, וכמובן המפגשים עם אותם גברים, בין אם אלה דייטים כושלים, סטוצים או כאלה שמסתכמים בשיחה טובה. התגובות נעות על רצף של הלם, סקרנות, חוסר ודאות, הומופוביה או סתם חרמנות גרידא, וכל אלה חושפים את הצופים לצדדים הפנימיים שבנפשה, לרוך שהיא מחפשת, לאדם שייתן לה עוגן בחייה.
במשך מעט יותר משעה וחצי, הצופים מתלווים למסע הגילוי העצמי שרפאלה יצאה אליו בעצמה, שמרגיש מלא בכנות. העובדה שהכוכבת הראשית שלו, רפאלה פרז המצוינת ומלאת העדינות, היא אחת משלושת האנשים שכתבו את התסריט שלו (לצידו של במאי הסרט אדריאן סילבסטר), מרגישה כאילו במובן מסוים מדובר בסרט אוטוביוגרפי בחלקו. עד כמה היא הכניסה לתסריט מהחוויות האישיות שלה, כאישה טרנסג'נדרית בעצמה? כמה ממה שאנו רואים על המסך הוא משהו שקרה לה, בוורסיה כזו או אחרת?
בזמן שהיא מחפשת את מקומה בעולם, הריקנות שרפאלה מרגישה עוברת בקלות למסך, בזכות הבימוי של סילבסטר, שבצניעות וברגישות מוציא את המיטב מהתסריט שהיה בידיו, שיש להודות שלמרות המסר החשוב שבמרכזו, ולמרות שהלב שלו נמצא במקום הנכון, לא בדיוק מצליח לרומם את הפוטנציאל הטמון בו. שוב ושוב, פעם אחר פעם, אנו צופים ברפאלה נפגשת עם גבר זר – ובהתפתחות מולו, מנהלת שיחות עמוקות עם הקרובים לה או עם הגברים אותם פגשה, וחוזר חלילה. זו חזרתיות מיותרת שאין בה באמת צורך, שכן היא מציגה את אותה השורה התחתונה בכל פעם מחדש, ואנו, הצופים, כבר לא מופתעים מהעומד לבוא.
זהו סרט קטן, אינטימי מאוד, שהדמויות בו חושפות את שעל ליבן. יש מיליון ואחד סרטים כאלה, והחידוש שלו הוא המהות של הדמויות הראשיות בו. מעבר לכך, במה הוא שונה מסרטים אחרים על דמויות שמדברות את עצמן לדעת על הא ועל דא? לא הרבה. בין אם רפאלה שאנו רואים על המסך היא דמות אוטוביוגרפית לחלוטין של השחקנית המגלמת אותה ובין אם מדובר בדמות מומצאת, יש בה משהו שמצליח לגעת בלב, תוך שהוא יוצר כלפיה חמלה. כי גם אם כבר ראינו את הסרט הזה, במובן מסוים, יש לו משהו שאין להרבה סרטים דומים אחרים – וזה לב ענק.
