אין מה לעשות, אלבום חדש של "מטאליקה" הוא עדיין ביג דיל. 72Seasons הוא אלבום האולפן הרביעי במספר ב–20 השנים האחרונות, ונראה שבהחלט היה שווה לחכות לו. "72 עונות", בתרגום חופשי, מתעלה על קודמו, אך בעיקר מעיד על כךך ששבע השנים שחלפו מאז קודמו לא פגעו ביכולת הלהקה להיות מה שמעטים האמינו שעדיין אפשרי - טובה ואף יותר.

כך למשל שיר מספר שמונה באלבום, Chasing Light, כמו גם השיר שפותח את האלבום, מחזירים את קהל המעריצים של הלהקה היישר לימי קלאסיקות של מטאל מהאייטיז, וכן, זה דבר חיובי לחובבי הז׳אנר. כבר מהדקות הראשונות, האלבום החדש מרגיש בעל ערך מוסך מיוחד במינו - הוא שומר על גחלת האש אך באותה נשימה גם מציג מטאליקה מודל 2023, מודל חי ובועט.

הסאונד המצוין - תוצאה של שמירה על צוות ההפקה המורכב מגרג פידלמן יחד עם חברי הלהקה ג'יימס האטפילד ולארס אולריך לצד היציבות הדינמית והתחושה של ריבוד ועומק שמים דגש על כך שזהו האלבום הראשון בתולדות הלהקה שמכיל מוטיבים מכל התקופות שלה. הוא אמנם שומר על מסגרת יציבה אבל על גביה קימיים אלמנטים מימי הרוק של אמצע הניינטיז, וזה פשוט עובד. ועובד מעולה.

ולסיכום, אין עוררין על כך שהשירה של האטפילד נהדרת, אך באותה נשימה, קיים ויכוח בקרב המעריצים על איכות הסולואים של קירק המט, כאשר רבים מהשירים כבדים אך איטיים. כאן עולה השאלה אם היתרונות של האלבום, והם ככל הנראה רבים יותר, יגברו על החסרונות. כך או אחרת, אין ספק כי "72 עונות" מתעלה על קודמו, וזו בהחלט בשורה עבור המאזינים הוותיקים של הלהקה.