התינוק מסרב לשבת בכיסא אוכל? הנה כמה צעדים פשוטים שיעזרו
לא כל ארוחה חייבת להתחיל במאבק, רגע לפני שאתם אומרים נואש, זה הזמן להכיר כמה טיפים יעילים במיוחד שיעזרו לכם להתמודד עם הסירוב העיקש של התינוק להתיישב ולאכול בכיסא שלו
01.11.2023 18:00
לני כהן
הגיע זמן הארוחה, אתם מתקרבים עם הצלחת אל כיסא האוכל של התינוק ומיד נתקלים בהתנגדות נחרצת - הוא משתולל ומתנגד, צועק ובוכה. אז מה אפשר לעשות? ראשית, חשוב לדעת כי בין אם תינוקכם כבר החל להצמיח שיניים ובין אם לא, בסביבות גיל שישה עד שמונה חודשים נכנסת לפעולה תנועת הלסת, ומצטרפת ללשון. בשלב זה ניתן להושיב את התינוק בכיסא אוכל, גם אם הוא אינו יושב או מתיישב לבד. אי היציבות בכיסא האוכל גם היא שלב הכרחי בתהליך הלמידה. אז איך גורמים לו לרצות לשבת בכיסא החדש שלו?
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
הדבר הראשון והבסיסי הוא הוא להבין שלילד יש רצונות משל עצמו. למעשה, מהרגע בו התינוק נעמד על רגליו, הוא מסמן סביבו טריטוריה חדשה, הוא מתחיל לראות דברים אחרת והתפיסה המרחבית שלו משתנה, גם כלפי עצמו בעולם. במקביל, הוא מתחיל לבטא את הרצון שלו, שמתנגש לעתים עם הרצון שלכם והתגובה שלו היא מחאה.
בדקו את המישור הטכני
אולי לא נוח לו בכיסא הזה? אולי יש כיסא אחר שבו ייטיב לשבת? אולי הוא מסתנוור מהאור בפינת האוכל או שאולי חשוב לו שיהיה לידו משחק מסוים? ואולי זה הסינר שמציק או החיתול שלוחץ? תמיד בדקו וודאו גם את הדברים האלה.
הכינו את התינוק מראש
אם התינוק שלכן תזזיתי ואוהב לזחול או לרוץ במרחב, סביר להניח שהפאוזה לעצירת האוכל תהיה לו קשה, ולכן אתן צריכות להתאים את עצמכם. במילים אחרות - להקדים ולדבר על הפעולות שהולכות לקרות בטווח של חמש דקות. חשוב לייצר טקס קבוע לפני, על מנת לייצר ודאות לקראת הדבר הבא שהולך לקרות ולא להנחית בהפתעה. ההטרמה והטקסיות מהותיות כחלק מההכנה המקדימה והן אלו שעוזרת לו להיערך.
קבלו והכילו את התחושות
תנשמו עמוק. אם הוא היה עכשיו באמצע משחק והפרעתם לו עם ארוחת הערב - הוא מרגיש שיש לו סיבה טובה לבכות. קבלו את ההרגשה שלו. מותר לו להרגיש מתוסכל. אפשרו לו לבכות ולכעוס והוציאו את ה"למה?" מתוך השיחה. זה רק יגביר את התסכול וזה פחות מועיל כשגם התינוק נמצא במצב כזה בעצמו. הוא זקוק לכן לרוגע, שלווה וסבלנות.
דברו עם התינוק
כן, הוא מבין. אולי לא את כל המילים, אך בהחלט מבין את המסרים שעוברים בטון, במבט, בשפת הגוף ואף יזהה את ההדהוד שייצא מכם מתוך השיח המקדים עם עצמכם טרם ניגשתם אליו. הסתכלו עליו, בעיניים רכות, אוהבות, מכילות ומבינות, ודברו אליו ברוגע, לדוגמא: "אני רואה שאתה לא רוצה לשבת בכיסא האוכל, אני מבינה, זה באמת יכול להיות לא כיף לפעמים".
הסבירו באופן רציונלי
אחרי שהבנתם אותו ודיברתם בקול שאמור להרגיע אותו בסופו של דבר, הסבירו לו בהסברים אובייקטיביים ש"חשוב לאכול", "שהוא צריך לגדול", "שחשוב לאכול בישיבה" או כל הסבר רציונלי אחר לכך שמבחינתכן הוא צריך לשבת לאכול בכיסא.
חשבו על פתרונות יצירתיים
חישבו על דרך אחרת. אולי הוא רוצה לקבל חיבוק קודם? הציעו לו אפשרות שתוכלו להתמיד בה, שתהיה נוחה גם לכם ותנו לו לבחור בין שתי אפשרויות שהן לגיטימיות. למשל, לא רוצה בכיסא אוכל? אז אפשר בכיסא נמוך של ילדים, או בכיסא של גדולים באופן בטיחותי וכדומה.
יצירתיות
פתרונות יצירתיים אחרים הם להרקיד אותו בדרך לכיסא, לשיר או לעשות פרצופים או להושיב לידו בובה שהוא מאוד אוהב ולשים גם לה צלחת, סכו"ם וכוס. לפעמים התחושה שבובה אוכלת איתך מספקת תחושת חברות מדברנת. כמו כן, אפשר לתת לו לבחור את האוכל שיהיה בצלחת ואז הוא יאכל את מה שבישל לעצמו. הרעיון פה הוא להיות יצירתיות, לראות מה עובד ועם זה להמשיך ואם צריך, מדי פעם לגוון.
לסיכום, מאבקי כוח עם תינוקות מוכרים וטבעיים. הם באים להזכיר שהילד שלכם הוא ישות נפרדת, ועליכם לכבד את המקום והרצונות שלו. לצד זה שאתם מנטווים אך מאפשרים לו גם בחירה שתעודד עצמאות, ייווצר שיתוף פעולה ומוטיבציה פנימית. כל זה יכול לקרות כאשר תהיו בתקשורת מכילה, מבינה, שלא מפחדת מדרמות ובכי.
