דעה אישית: ברלנד, ביבי, וחסידיהם – כרוניקה של דמיון רב-ממדי
יאיר קליינבאום על הדימיון הסוציולוגי וההיסטורי בין תופעת אליעזר ברלנד ובין תופעת בנימין נתניהו בעיני חסידיהם
06.24.2022 06:01
יאיר קליינבאום
בס"ד
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
גילוי נאות: בעבר, לפני שנים רבות, אולי עשור, תרמתי מאות שקלים למוסדות 'שובו בנים' של אליעזר ברלנד.
כבחור צעיר באוניברסיטה הוצגה בפני תמונה של יהודים תמימים ועניים המשוועים לעזרה, כיום ברור שסביר שאותו אדם שנידב את כספי 'לתלמודי התורה', לא היה כנה לגבי מטרת הכסף. אבל מי ידע. אך למרות שתרמתי למוסדות 'שובו בנים', יש דבר אחד שלא עשיתי - וזה להצביע למי שכיניתי פעם באירוניה 'הרב ברלנד של הפוליטיקה הישראלית', בנימין נתינהו, ומפלגת הליכוד שבראשתו.
בשונה ממוסדות 'שובו בנים' להם נתתי כספי, כשזה נגע ב'ליכוד', האינסטינקטים שלי היו בריאים בהרבה לאור ידיעתי שמדובר במפרי הבטחות סדרתיים - ככה זה, בפוליטיקה התוצאה יותר שקופה מבמגזר הפרטי.
תמיד היה ברור שהבטחות הליכוד (מדינה יהודית, שלטון החוק [ולא הבג"צ], התיישבות, חינוך יהודי) שווות כלום. ושהמציאות בליכוד היא שמאלנית-קיצונית (הפיכת ישראל למדינת מהגרים - יש, הפקרת נגב וגליל - יש, שליטת חברו הקרוב של נתניהו, השופט אהרן ברק שמחזיק את נתניהו במקומות להם יפה השתיקה - יש, התחזקות פי 12 של חמאס וחיזבאללה פי 12 ב13 שנות השלטון של נתניהו - יש).
במילים אחרות, כסטודנט להיסטוריה בירושלים, היה לי הרבה יותר קל לתרום כסף לברלנד, אשר מאז בית דין גדול של תורה בירושלים, הכולל את רבים מגדולי ישראל הוקיעו כמסוכן, מאשר לתמוך בבנימין נתניהו אשר שקריו היו ברורים לי לאור ציביונה הלא-יהודי של המדינה שהליכוד יצר במהלך שנותיי באוניברסיטה - חומר לפסיכולוגים. אולי, ובכל זאת, מדוע אני מדבר על זה איתכם?
ובכן, בשבוע שעבר בזמן שצפיתי בסרט בן שלושת החלקים על הרב ברלנד ששודר בערוץ 13 בישראל, שמתי לב בפרק השלישי לדמיון מדהים, מרתק ומעורר מחשבה בין הערצה כלפי ברלנד מפר ההבטחות, ושעדיין סוגדים לו, ובין הערצה לבנימין נתניהו, מפר ההבטחות שעדיין סוגדים לו.
חשוב לסייג, חטאיו של ברלנד פגעו לרוב בחסידיו (נפשית/כלכלית), ובכמה אנשים שנהרגו (נער בן 16 ונהג מונית), כמו גם בתורמים תמימים כמוני.
לעומת זאת, שקריו של נתניהו לא גלשו למחוזות האלימות (מלבד 13,000 טילים לדרום הארץ), אלא הסתכמו בהפרת הבטחות שיטתית לאנשיו, לתומכיו, לבעלי בריתו, ולאזרחי ישראל.
שבסופה על הדרך, ישראל הפכה למדינת כלל אזרחיה לא יהודית.
אכן, הנזק של נתניהו מפרספקטיבה היסטורית ויהודית עמוק ורחב בהרבה מהחטאים שבית הדין הגבוה של תורה קבע כי עבר עליהם ברלנד. בתוך כך הדימיון בין "הרב" הישיש, והפוליטיקאי (הלא כל כך צעיר בעצמו) חסר בשר. "אוקיי, אז ברלנד ונתניהו שיקרו לכאורה, ולשניהם יש עשרות אלפי (במקרה ברלנד) ומיליוני (במקרה נתניהו) חסידים. והשפעות שקריהם שונות במציאות, אז האם זה מצדיק מאמר, מר קליינבאום?".
ובכן, התשובה היא כן.
בסוף הפרק השלישי של תכנית התחקירים על ברלנד (חבל שאין תכנית תחקירים על איך נתניהו שיקר כשאמר שהוא ימני. אבל למה בעצם שהתקשורת השמאלנית תחקור את האמת לגבי היות נתניהו חלק מהקנוניה השמאלנית של חברו הטוב אהרן ברק?) בזמן שאחד מחסידי ברלנד עלה לשידור להתעמת עם רביב דרוקר, אמנון לוי סיפר שאותו חסיד סיפר לו שהרדיפות נגד "הרב", הם למעשה "עניין של ישראל הראשונה מול ישראל השנייה".
אכן, באותו הרגע הבנתי שלא מדובר בדמיון אסתטי בלבד בין ברלנד ונתניהו.
אני מוכרח לומר שבהתחלה צחקתי, כי הרי רק לפני שבועיים טענתי בדף הטלגרם שלי שבנימין נתניהו (מפר ההבטחות הסדרתי הגדול בתולדות ישראל) - "הוא הברלנד של הפוליטקיה הישראלית" כתבתי, הרי בדיוק מהסיבה הזו.
אך הדברים נכתבו כסאטירה עוקצנית המדגישה כיצד כפי שברלנד יכול לעשות מה שבא לו וחסידיו ימשיכו לאהבו, כך גם נתניהו. לו הייתי יודע, שלאחר התחקיר, חסידיו של ברלנד, אדם שאשתו מזה 50 שנה, תהילה ברלנד, אמרה בערוץ 11 שהוא כונה כילד בבית משפחתו "היטלר", ישתמש באותו טרמינולוגיה נלוזה של אבישי בן חיים, על 'ישראל הראשונה והשנייה' כדי להצדיק את השקרים של רבם, הייתי אומר שאין סיכוי בעולם - וזה הרי רק במוח הסאטירי והמשוגע שלי.
אבל לא, כשהדבר הזה הופיע מול עיני הנדהמות, הבנתי שדרוש כאן מאמר החורג מבעד לדימיון מנהיגי כתות כריזמטיים המשקרים לחסידיהם.
ושעלינו לרדת לעומק התופעה של הצדיקים והחסידים, באמצעות הסוציולוגיה, הפסיכולוגיה, וההיסטוריה.
סוד הכוח של ברלנד ונתניהו הוא בהצלחתם לאחד דיסוננסים הקיימים בעולמות חסידיהם הקרועים בין מודרנה ומסורת. האגדות על כוחם האדיר מחד, ועל רדיפתם בידי המוסדות הממלכתיים מאידך, משלימות ומחזקות את גדולתם תוך הענקת נופך אידאי להיותם חכמים/קדושים-מעונים עם כישרון (אנליטי-מודרני במקרה של נתניהו, ומיסטי-קוסמי במקרה של ברלנד) שהמערכת רודפת. כישרון זה הוא כזה אשר בשונה מאצל חסידיהם הקרועים בדיסוננס בין מודרנה ומסורת, מצליח להתבטא אצל צמד הפולנים ולהתל ולשטות במערכת המנוולת והרשעה - עם להטוטים מהממים, תוך שהם עצמם מהווים אובייקט נרדף, השומר על צדקתו ומוציא את האמת לאור בשם האל/יהודים - מגני ישראל/התורה.
סיפור הגדולה הפנימית של ברלנד/ביבי המלווה להיותם קדושים מעונים מעוררת הזדהות בעולמם המפוצל של החסידים, עולם המתקיים בין שורשים של יהדות-מסורתית, והנאלץ להתכופף למציאות של מדינה מודרנית לה כפופה המסורתיות עצמה. בכך, חייהם הכפולים של ברלנד ונתניהו כנרדפים מחד, ואומניפוטנטים מאידך, מאפשרים למסורתיים רבים הנוהים אחריהם להזדהות ולחוש בנוח עם חייהם הכפולים שלהם אשר בהיותם יהודים הם אומניפוטנטנים, ובהיותם בתוך המערכות של האשכנזים/חילונים הם נרדפים.
במידה מסוימת ברלנד ונתניהו הם התחליף ההגותי למערכת המורכת של הציונות עבור החסידים.
תחליף המשמש כגשר לחיים שפוצלו בין מסורת ומודרנה במדינת ישראל (המפוצלת בעצמה).
חסידים אלה, במקום להודות בפיצול פנימי זה שטרם בא על סיפוקו האידאולוגי-הבשל בשום צורה פוליטית או דתית רצינית נכון לשנת 2022 (ושרק הואץ בעידן הפוסט-מודרני) מבקשים לגשר עליו באמצעות דמויות שלא רק מכשירות אותו - אלא מעניקות לגיטימציה (יש שיאמרו אשכנזית/ממסדית) להציגו באור יקרות.
אור של אדם מצליח ורדוף (כמו אבא שלי המצליח שעלה ממרוקו ונרדף על-ידי מפא"י ונאלץ להסתגל לחברה חילונית מודרנית?) - אך הנרדפות הזו שהיא נחלת ההיסטוריה המוקדמת של מדינת ישראל, כמו גם ההצלחה שריקה מתוכן בשל תוצאות מעשי נתניהו (מדינה לא יהודית) וברלנד (ניאוף ושפיכות דמים), הם שקר - אך למרות שהם שקר, לחסידים לא אכפת, משהו חייב למלא את חלל הפיצול.
העובדה שהממסד לא באמת רודף, או אפילו מדכא אותם, משום שהוא כוחני ואליטיסטי מדי כדי שיהיה לו אכפת מפריפריות אינטלקטואליות וכלכליות שכאלה - ושהממסד פשוט ממסה אותם, עובד איתם, ומעניק להם זכויות וחובות, ושמדובר בעולם מדומיין לחלוטין כי באמת - Nobody cares - לא משנה.
בעולם הדת, ברלנד, ה'רבי של עבריינים' כפי שחסידיו בעצמם נהגו לטעון, ובעולם הפוליטיקה, נתניהו, שהפך למנהיג 'המנודים' (מטעם עצמם) - מספקים פורקן לפיצול ולרדיפה שחשים אנשים אלה.
פארנויה, גדלות ובדידות מחד, המתקבלת על ידי אנשים בעלי נכות אינטלקטואלית/ערכית מול המציאות.
החסידים מספרים סיפור בו לשמש כמזבח עבור אובייקט הפולחן של מנודים (נתניהו), שונה מלהיות מזבח עבור אובייקט פולחן של עבריינים (ברלנד) - אף שבפועל, כשאתה חלק מכזו עלילה סינתטית המאחדת פיצולים - כבר אין צורך לומר ולעשות אמת - הסיפור נמכר, ושימש לצורך הנפשי שעבורו הוא נוצר, הוא חזק בעיני אלה החיים במשבר זהות-ערכים הזקוק לסמלי-אדם יותר מכל אמת.
בפועל, מדובר ב'גורואים' שהתחבבו על 2 קבוצות במשבר זהות עמוק מול המודרנה המשולב בתחושת קורבנות ושמחפשים סמל אולטימטיבי לבטא פירוק שהם אפילו לא מודעים לו.
נכון אצל נתניהו המפורקים סוגדים לממלכתיות, ואצל ברלנד פחות, אבל כן סוגדים לאורתודוקסיה האשכנזית. הן הממלכתיות כידוע, והן האורתודוקסיה כידוע, לכאורה לפי דעת החסידים - הדירו את קהילות החסידים האלה, ואת הרבנים שלהם - אבל מה זה משנה, החסידים לא חכמים מספיק לקלוט את המשחק הכפול של רבותיהם.
קבוצות שמספרות לעצמם סיפור של הדרה בין העולם הפרה-מודרני ממנו באו, לעולם המודרני אליו הם הסתגלו, עולם שנקבע על ידי אותם מוסדות הרודפים את רבותיהם.
אמנם אצל נתניהו חסידיו רק מסיתים מילולית ומדי פעם שולחים כדורים חיים וכינויי גנאי, ואצל ברלנד ע"פ עדויות במשטרה, ההסתה חורגת בהרבה מכדורים חיים... אך בשניהם, החסידים תרים אחר צידוקים ואפולוגטיקניות לאנומליות מוכחות שבפער בין התדמית (רב קדוש מחד, מנהיג ימני מאידך) והמציאות (רב שבא על אשת איש, ומנהיג שהוא כלי בידיים של השמאל העולמי) - בפועל, אם ברלנד וביבי היו אנשי אמת ויושר, יתכן והחסידים שחיים בעולם מפוצל, לא היו מוצאים בהם שום יתרון שכן הם לא היו עונים על הדיסוננס הקוגנטיבי שהם עצמם חיים בו בעולם השקר המוגדר כ'מסורתי'.
לכן, בפועל, לא משנה מה המנהיגים יעשו - כל עוד הם מסוגלים להעניק הצדקה לחיים הכפולים של החסידים, הפולחן ימשך, כל עוד הוא משרת את הדיסוננס הפנימי של המסורתי בישראל המודרנית, חובב הקידוש בשבת והמסיבות בשישי בלילה - הרי שחייבים למצוא משהו שגואל את החסיד מהדכדוך שבפיצול, למול העולם בו הוא נרדף (לכאורה) וזאת באמצעות השלכת הפיצול והקורבנות אל קורבן מפוצל ונרדף יותר המעניק לכך ביטוי מערכתי.
ואכן, אבישי בן חיים בעל "התיאוריה" הפגומה והמביכה (שנפגש לפי אחד מחסידי ברלנד עם "הרב") צודק כשהוא אומר שהחסידים משתמשים בנתניהו (ואולי גם ברב?) - בן חיים רק תמים או לא משכיל ואובייקטיבי מספיק להודות מהי מטרת השימוש.
לא ניסיון "להילחם בהגמוניה" או הצעת "בשורה" (נוצרית?) אלא משהו פשוט בהרבה.
ה"צדיקים" פה הם הרי אובקייט לפולחן מאורגן בנושאי דת ופוליטיקה. "גדולים" המגשרים על הפער בין התדמית והמציאות בחיי החסידים עצמם שנוצר במפגש האדם הפרה-מודרני מול המערכות המודרניות-אירופאית שהם מתמודדים מולם.
כאן ה"צדיקים" הם אובייקט להצדקה ולנחמה לכפילות שקיימת ברקע פערים השכלתיים/מוסריים בעולמם של החסידים בעלי הנטיות הרליגיוזיות שלא מצאו ביטוי מודע ועצמאי בעולם מודרני. זה לא רק פער בין קידוש ונסיעה ברכב בשבת, או בין 'דיבור ימני' וזה שנתניהו הוא שמאל במציאות. זו גם העובדה שהחסידים עצמם הופכים לבורג במערכת ממלכתית-שמאלנית במקרה נתניהו, ונוהים אחר נואף ושופך דמים לכאורה במקרה ברלנד.
זו מציאות שבה מי שמאמין לאנשים אלה, חי בדו-ממדיות כה קשה, עד שהוא משתף פעולה עם כוחות האופל.
רוצה לומר: הוא בעד את ביבי והופך להיות בפועל שמאלני, וסוגד לברלנד ומקבל בסוף איסורי תורה.
בכך ביבי וברלנד הובילו את החסידים שלהם לאיסורי תורה, ולרומן עם אהרן ברק - קרי לשיתוף פעולה עם "הבג"צ", וה"כפירה", שהם עצמם לכאורה נלחמו בו...
והחסידים המסכנים, במצוקה נפשית או שכלית כה עזה, עד שהם הרי לא מודעים שהם חסידים של מה שהרבנים שלהם מגנים ונלחמים בו.
בכך יש פה ניצול הדדי שהמוסדות הממלכתיים יכולים לגחך למולו.
הצדיקים מנצלים את החסידים עבור כוח כלכלי ופוליטי שלא באמת נלחם בשמאל/כפירה, והחסידים עבור הצדקה עצמית לסתירות שלהם שלא זוכות לענישה.
במילים אחרות: חסידי נתניהו משתפים פעולה עם בירוקרטיית השמאל שנתניהו מספר להם לשנוא (למרות שנתניהו שמאל), וחסידי ברלנד משתפים פעולה עם איסורי דאורייתא שברלנד אומר להם לשנוא (למרות שברלנד בעצמו עבר עליהם).
ככה הפער הנפשי העמוק שהם באו איתו לצדיקים שלהם רק הולך ומתעמק. כשבמקביל ההזיות שלכתחילה מאמינים בהם אינם ניתנות להפרכה משום שהחסידים כלואים במודל הערצה שמעודד זניחת שכל פרגמטי בסיסי וכלים לחשיבה ביקורתית שיענו על שאלה פשוטה - האם מה שהאנשים האלה מדברים בשמו זה באמת מה שהם רוצים ועושים?.
אכן, לאור הפער הנפשי העמוק המועצם באמצעות אימוץ מודלים אנטי-שכלתניים של סגידה, נראה שרק הכריזמה הפופוליסטית של הצדיקים מסוגלת לגאול ולגשר.
וכאשר אובייקט הכריזמה נרדף (ביבי/ברלנד) הזהות המגשרת רק מתעצמת, הכפילות של המסורתי מוצדקת.
והחסידים?. הם מוכרחים לשכנע עצמם שכישלונם להיות רציונליים נבע מגורמים חיצוניים ולא פנימיים - וכך ברלנד ונתניהו הם האובייקט שמצדיק ומספר להם לא רק שהם צודקים - אלא שאפילו ברלנד ונתניהו כאשכנזים דיי חכמים, שבעצמם יודעים שהם משקרים לחסידים שלהם, הם נרדפים וקורבנות, מכורח הנסיבות כמובן.
שוב הסתירה היסודית של היות ביבי/ברלנד כל-יכולים מחד, וחסרי ישע מאידך.
המסורתי לכאורה (וזה כולל אותי) צבוע בפני ההלכה הפסוקה, ונרדף - כך גם ברלנד או ביבי שמספרים על עולם ערכים בו הם בוגדים.
והם הרי לחלוטין לא עומדים במילתם, ונרדפים גם הם!.
מושלם, חולה, ביזארי.
העובדה שהרבנים והחסידים חשופים לאותו כשל לוגי-מוסרי של פער בין מילים ומעשים - לא מעניינת משום שהדו-ממדיות שבין מודרנה ומסורת שקיימת בחלל הזהותי שפערה הציונות אצל החסידים חזק מכל רציונליות, חזק מכל רצון לחיות חיים הגונים, חזק כמעט יותר מתאוות השררה של הצדיקים האלה.
כאמור, אותה ממלכתיות שרודפת אחר השקרנים/צדיקים שהלה העמידו על ראש שמחתים, מתקיימת בצורה הרמטית כמסגרת-העל לסיפור הזה כולו.
לאור יתמות מאידאולוגיה מקורית, וחוסר יכולת להשתמש בשכלך שלך, כאשר במקביל קיימת 'עליונות מתוך הרדיפה' (מוטיב נוצרי שברלנד ונתניהו אילפו את חסידיהם לקבל),לפתע הייסורים שעוברים ברלנד וביבי העשירים מסתברת כמעין פורקן לנוסטלגיה הגורמת להזדהות עם הרדיפות שהחסידים או הוריהם עצמם עברו בראשית ימי הכניסה למדינה.
נוסטלגיה שהפכה לבעלת משמעות בכינון זהותם הדתית/פוליטית כזהות סכיזופרנית המוצאת פורקן בסמלים/דגלים שהם אמורים להילחם בהם, ולא באמת ובערכים כשלעצמם - כמה עצוב, כאילו מיתוס הר סיני לא מספיק להם.. אגב ידעתם שבן-גוריון ומפא"י הם פרעה?.
אכן, יש פה אישוש למעין זיכרון "עוני שאין מתביישים בו".
העוני החדש לא מתבטא בכך שהם גדלו 10 ילדים בדירת חדר, אלא ברדיפות מהם סובלים נתניהו וברלנד. רדיפות שמגיעות בעקבות זה שביבי וברלנד הפרו הבטחות ועברו על איסורי דאורייתא. אבל שהחסידים רואים בכך מעין 'רדיפה/עוני' לא מוצדקים. למה? כי רק ככה החסידים מזדהים עם הדבר. לא משנה הסיבה, משנה המסקנה.
והמסקנה היא שכמו שהחסידים אשמים בכך שבשנת 2022 הם לא מסוגלים להשתמש במוח שלהם בצורה ביקורתית, ולכן הם משקרים את עצמם, כך נתניהו וברלנד אשמים בזה שהם שיקרו להם וניצלו את הבורות והטיפשות של חסידיהם ואת רצונם להשתייך לתופעה חיצונית המאששת את הכפילות הפנימית שהם חווים.
משל היו אנשי הכנסייה הקתולית - מילא, לפחות שהקדושים שלהם לא היו עוברים על איסורים חמורים.
לקראת הסוף העגום של מאמר זה יש להודות שאם זה כל מה שיש להם - אז ניחא.
יש להודות בכך, אבל להפוך את השקר לצדק? זה כבר מוגזם. ובתוך כך יש להודות שההבדל בין ברלנד וביבי הוא ש"הרב" אמיץ יותר. הוא מוכן ללכת עם האמת שלו מול הרשויות והמשטרה ולהתוודות על שקריו. "הרב" אמנם ביטא אכזריות כאשר בא על אשת איש במעשים ישירים, אך ביבי אכזר בכמה מונים בכך שגרם נזק לדורות שהולכים להתבולל בארצנו הקטנה שבין חדרה וגדרה. נתניהו, ללא ספק נרדף על לא עוול בכפו בחלק מהתיקים האלה (בשונה מברלנד שכן יש תשתית ראייתית לחטאיו) אך הוא פחדן בהרבה, והוא לרגע לא יתוודה כמו שברלנד בעצמו התוודה בחקירות על חטאיו האמיתיים, שבגינם הוא לעולם לא יעמוד למשפט - חטאים במסגרתם שקריו הפכו את ישראל למדינת-הגירה, לא יהודית, מאויימת, צפופה ויקרה. כמו שחסידי נתניהו לא קולטים את חטאיו האמיתיים ואת השפעתם על חייהם, ומעדיפים להתמודד מול התיקים התפורים (שהם זניחים בפרספקטיבה היסטורית) כך גם אצל ברלנד, חסידיו לא מבינים מה החטאים האמיתיים ומעדיפים להתמודד מול כמה הוא נרדף על ידי משטרת ישראל (שאיני מחסידיה..). רק שכאמור אצל ברלנד אכן יש בסיס לרדיפה המשפטית בשל דברים שהודה בהם, בעוד אצל נתניהו, הרי שהוא חייב להיחקר על הפקרת העם היהודי וביטחון ישראל במדיניות ביטחונית/דמוגרפית מסוכנת ולא על תיקים מומצאים כמו תיק 4000 המגוחך. הבדל נוסף הוא שחסידיו של ביבי ככל הנראה לא "יתאבדו" עבורו. בכל זאת, הם חסידי-מקלדת של תנועה פוליטית עם אלמנטים דתיים. ולא של תנועה דתית פאר-אקסלנס כמו אצל ברלנד. מה גם שחסידי נתניהו לא מקבלים את המציאות ישר מביבי, אלא דרך מסנני תקשורת, בעוד אצל ברלנד, הוא לפחות יוצא למרפסת עבור חסידיו הרבה יותר מנתניהו המואיל בטובו לצלם סרטון עם הראש המשקשק שלו. ולכן, יאמר לזכותו של ברלנד, שלפחות שקריו מגובים ברצון כלשהו בקרבה לחסידיו גם אם כמו נתניהו קשר אותנטי כלשהו שאינו מבוסס על אינטרסים בינו ובין חסידיו לא קיים. במובן הזה יש דמיון לקהילת הלהט"ב, מה שמחבר הוא לא מה שהם 'כן', אלא בעיקר מה שהם 'לא', כאשר גם מה שהם 'כן', הוא בעיקר שונה במציאות בשל הפער בין הבטחות ומציאות. הסתירות והצביעות בין עולמותיהם הפנימיים של המנהיגים, ובין הסתירות המרכיבות את עולם חסידיהם מחד, משקפות את הסתירה בין המדומיין של החסיד השוטה ובין עלילת-העל של המציאות הציונית המודרנית שהחסיד השוטה מבקש להינות מפירותיה אך לשנוא אותה ולמרוד ולהשתחרר ממנה באמצעות סמלים אלו, וזאת מבלי שהוא מבין שהצדיקים שלו הם חלק מהתכנית שעובדת עליו - שהם משת"פים של הממלכתיות - ועובדה יחסי אהרן ברק ונתניהו, ויחסי ברלנד והממסד האורתודוקסי עד לא מזמן, וחלקים מהממסד האורתודוקסי עד ימינו.
כמו חסידי ברלנד, וכמו אבישי בן חיים, כדי למצוא צידוק לסתירות הפנימיות בחייהם עצמם, ובחיי רבותיהם, הם ממציאים ביטוי רחב סוציו-פוליטי-תרבותי כמו "ישראל הראשונה" ו"ישראל השנייה" כדי להצדיק כל חטא, שקר, פרדוקס ואיסור שלהם עצמם ושל רבותיהם. כאן וכאן, אצל החסידים, כמו אצל המנהיגים, הדימוי, ולא התוכן הוא המהות. המילים ולא המעשים הם העיקר. כאן וכאן גלותיות הגובלת בנצרות היא אמת. הצדקה של חטא והכללתו במדומיין גדול יותר, חשובה בהרבה מעבודת השם והשכל העצמית שאותה תובעת הציונות היהודית והאמיתית.
קצת קתולי כל הסיפור הזה בעיני הירושלמיות והיהודיות וכמעט הציוניות.
