הכי אמריקאי שיש: יום הסטפס הבינלאומי

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

יום הסטפס הבינלאומי הוכרז על ידי הנשיא האמריקאי ג'ורג' בוש בשנת 1989. הוא בחר בתאריך זה בגלל יום הולדתו של אבי הסטפס- ביל "בוג'נגלס" רובינסון, שאיחד בין הלבנים והשחורים בריקוד הסטפס באמריקה בתחילת המאה ה-20.

ככל הנראה מקורו של הסטפס הוא ככל הנראה במופעי המינסטרל של אמצע המאה ה-18. במקור הוא הגיע משילוב בין ריקודים איריים, בריטיים וסקוטיים, הורנפייפ וג'יגס. אלה התחברו באמריקה לריקודי העבדים שמקורם במורשת הריקוד של שבטי אפריקה המקוריים. עוד אחד מאבות סגנון הסטפס היה רקדן בשם וויליאם הנרי ליין הנקרא גם "מאסטר ג'ובה". הוא נהג להופיע עם שחקנים לבנים ולחבר בין המסורות. 

השילוב בין הסטפס לריקוד האירי המפורסם מגיע רק בשנות ה-20, כשבצורת באירלנד מביאה לגל של הגירה אירית לארצות הברית. הסטפס, שעד אותו זמן הושפע בעיקר מריקודי שבטים באפריקה ומכוריאוגרפיה של הבידור האמריקאי, מקבל משנה מרץ ושפה מורחבת ומרתקת.

בשנות ה-30 הסטפס מושפע מסגנון הנקרא "לינדי הופ". הוא מופיע באינספור סרטי מיוזיקל, מחזות זמר מצליחים ועוד. העתיד שלו נראה מובטח וכמעט נצחי. אך התפוצצות וההצלחה המסחררת של שני סגנונות אופנתיים עתידה להעיב בעוד שני עשורים על ההצלחה שלו.

מצד אחד עלה סגנון חדש ומלהיב, סגנון הרוקנ'רול של שנות ה-50. מצד שני הגיע למרכז הבמה ריקוד הג'אז, שהיו לו צעדי ריקוד משותפים עם הסטפס. ריקוד הג'אז התפתח מסגנון הסטפס, אבל בשלב מסוים הוא נפרד ממנו והפך בעצמו לסגנון ריקוד ייחודי.

כך, כששני הסגנונות הללו הופכים יותר ויותר פופולריים, הצליחו לדחוק את הסטפס ממרכז הבמה. הסטפס נשאר ריקוד סנטימנטלי אמריקאי, שריד מפואר ומתקתק של תקופה בה שחורים החלו את המסע למרכז הבמה והיו לאמנים לגיטימיים.