הצצה לתודעתו הקורסת של אדם דמנטי: ״האב״

״האב״ נפתח בסצנת פתיחה קטנה, מינימליסטית, וכה יפה, בה מגיעה אן אל ביתו של אביה, ומוצאת אותו יושב, מרוכז, מאזין לאופרה. הוא בתגובה, מופתע לראות לפתע את בתו, אך לא קם ממקומו. אן עוצרת את המוסיקה, פותחת את החלון, ומספרת לאביה שהחליטה לעזוב את העיר.

כעת, על אנתוני לקבל את הגזרה, מטפלת חדשה שתגיע לעזור לו בביתו. זמן קצר לאחר נקודה זו, אנתוני רואה גבר זר בביתו, אשר טוען שהוא בעלה של בתו, והם למעשה נמצאים בדירה שלהם, זאת לאחר שנקלע לריב גדול עם המטפלת שלו, ועבר הנה. 

ואם כל זה לא מוזר מספיק, כאשר בתו חוזרת הביתה, הוא מגלה שמדובר באישה אחרת. אין ספק כי תפיסת הזמן של הגיבור מעורערת, תודעתו הולך וקורסת עליו, ובכל זאת, לעיתים, המתח בין המציאות לבדיון גורם לסרט לגלוש למחוזות האימה והמתח.

רוב הסרט מתרחש בלוקיישן אחד, הדירה המדוברת. למעשה, מדובר בדרמה פסיכולוגית עדינה ומותחת, בכיכובו של אנתוני הופקינס, אשר מציג, בשנות השמונים לחייו, את אחת מתצוגות המשחק המרשימות ביותר בכל הקריירה שלו.

לכן, אין זה מפתיע שהסרט היה מועמד לשישה פרסי אוסקר, וזכה בשניים, פרס השחקן הטוב ביותר, ופרס התסריט הטוב ביותר. בקיצור, אם עוד לא יצא לכם לצפות, תעשו זאת עוד בסוף השבוע הקרוב. זה בסדר, תוכלו להודות לנו אחר כך.