חברון: רגע של בהירות בעיר האבות

אני מודה לאישה מבריקה שהביאתני לכתחילה ליהודה ושומרון כשרכבי עלה באדיבות 'גוגל' על סלע בדרך עפר בגוש עציון.

יש שיאמרו כי זה מהלך גרוע לשלוח רכב מצפצף למוסך בחברון, אך כך החלטתי.

בינתיים בכניסה לקריית ארבע, עומדים שני יהודים. ומדברים על מחירים.

אני מרים צלצול לשאול את פרופ' יואב גלבר על השטחים, הערבים והיהודים.

ההיסטוריון אומר שזה סכסוך חסר-תקדים בלי פתרון.

הוא צוחק בקול רם כשנזכר בהשוואותיהם של אנשי השמאל של המצב שלנו, לסכסוך המפורסם בחבל אלזס השנוי במחלוקת בין צרפת וגרמניה.

"אצלם זה לא היה על הכרה אחד בשני", הוא צוחק וצודק.

ובינתיים כמה בכייני שזה נשמע. כולנו בוכים.

אבל לא אלמן ישראל.

אם נחשוב על המניע את השלטון היהודי הציוני.

אם נחשוב על רוח ישראל ועל מה שקרה לה ב-70 השנה החולפות אולי נמצא פתרונות למצב שעדיין בחסדי האל, נתון לגורלנו המדיני.

הרוח הישראלית נכלאה בתוך הצורות של

1. האידיאליזם הגרמני-סוציאליסטי (רוח השמאל הישראלי) מחד, ומאידך 
2. הפרגמטיזם הלאומי הריקני (הימין הישראלי - ליכוד).

האידאיליזם הפך לריאל-פוליטיק של בניין האומה בימי מפא"י העליזים (1) שביקש ליצור ממלכתיות כלל-ישראלית (2) שירש אותה בגין.

לצערנו צמד המחנות פעלו לפי חוקי הפרלמנטריזם הבריטי - נכנעו לשיטה הזרה, ולא יצרו דבר משל עצמם.

בעצם, אפילו הרוח היהודית-סוציאליסטית נאלצה להיכנע לפורמליות של השיטה.

שיטה שעשתה את היהדות סמל ריק לנפנף בו בכוח.

הנהייה אחר התרבות הצרפתית (בראשית המדינה) והאמריקאית (משנות השבעים), על רקע הניסיון לתקן את הטראומה הגרמנית הובילו אותנו למקום הזה.

בו ישראל היא פסע מלהפוך למדינת הגירה גלובלית לכל דבר ועניין.

הממלכתיות הישראלית, והסוציאליזם התמים הוחלף עכשיו לא רק בפרלמנט הבריטי אלא במשהו גרוע עוד יותר.

בשלטון פקידות גרמני.

ככה הלאומיות הריקנית של שלטון הימין שהפך את הממלכתיות לסיסמא, הוא רק more of the same של השמאל שהפך את הידות לסיסמא ריקה.

שתי הצורות הראשוניות ששלטו בנו, הסוציאליזם השמאלי כרוח המגשימה מחד, והפרגמטיזם הממלכתי/ימני מאידך, במקום להשיל מעליהם את ביטויהן הזרים בצורות ומבנים שאינם תואמים את חזון שיבת ציון, רק התעצמו עד שהגיע אהרן ברק והכפיף אותם לנטייה המוזרה והגרמנית שלו.

הנטייה הגרמנית מושלכת ומאומצת על-ידי פקידות עברית אליטיסטית המבקשת להחליף את העם.

והעם? רק מישמש מוכה-הלם, חצי דמוקרטי ורבע יהודי, שלא קולט את מה שיצר את הסיפור שלו לכתחילה.

שהם לא יהודים.

ושסיסמאות ריקות (ממלכתיות/שלטון החוק וכו') נוצרו לכתחילה רק בגלל הבורות והיעדר יכולת הריסון במגע של המון-העם והאליטה שלו - עם מחשבות הגויים.

הדבר היחיד שיכול לתקן מצב ניווני זה היא שיבה לרפובליקה היהודית.

חברה של למדנים, שופטים, מדענים, וסוחרים החיים בדרכי אבותם.

לא של פקידים ונפקדים שאינם מודעים להשתלשלות ההיסטורית בתוכה הם חיים ובתוכה פועלים שכולנו נחיה.

(ציון אברהם אבינו במערת המכפלה, צילום: עמיחי חזן)

וכאן יהודי נושא נשק בקרית ארבע. 

ואני תוהה אם מה שהתפרסם נכון, ואני מניח שהוא נכון, כי השוטרים מנסים לקחת את נשקי תושבי לוד.

למה שלא ינסו גם לקחת מתושבי קריית ארבע וחברון?.

ומי במדינה מחליט למי, ועל מה, למען השם, לפי איזה חוק פרוץ, ופקיד חצוף, מחליטה הארץ למי מותר לשאת נשק כשיהודים עומדים למול מלחמה גדולה על ארצם.

ולא רק בצפון, בדרום, ובמזרח הרחוק (אירן). 

גם כאן, בחברון, כבעבר, אנשים לא יהססו לחכות לפקודת הרגע.

הפתרון שלי כרגע הוא התנחלות או טרנספר.

גם לשופטים וגם לבעלי בריתם.

כל היתר הפסד בטוח.