פוסט-מודרניזם, כת הפדופיליה, ופולחן השטן

מישל פוקו. למד דבר או שניים מפרידריך ניטשה, אך את הדבר העיקרי שכח לבדוק על עצמו. וזאת העובדה שתפיסות-עולם ואידיאולוגיות, שמניעות אותנו לחפש ולשנות את העולם, הן תוצר-לוואי של משהו קדום יותר, של הפסיכולוגיה של האדם המחזיק בהן.

 

(בתמונה: מישל פוקו)

לדוגמה: אדם המנסה להתבודד כנזיר נוצרי בלא הצלחה, יחוש שהעולם כולו הוא תא כלא ושכל צעדיו תחת מעקב מדוד, בזמן שזה בדיוק מה שהוא עושה לעצמו. 

האדם חסר-האב עלול להימשך לדיקטטורים בשל המחסור באבהות. אצל פוקו, הפילוסופיה הפוסט-מודרנית השוללת כל ערך, מוסכמה-טבעית, ואמת, ואת היכולת לבררם, נעשתה כדי להצדיק את סטיותיו הפדופיליות.

בישראל התלמיד המובהק של מישל פוקו הוא חיים דעואל לוסקי. שרבים תוהים מה סוד כוחו והשפעתו. משיחות מרובות עם מכריו ופמלייתו, מדובר באדם שלאחר משבר השמאל הישראלי בעקבות האינתיפאדה השנייה וקריסת קונספציית הסכמי אוסלו, היה שם כדי לסייע במשבר הזהות שחווה השמאל. 

בואקום הזה נכנס לוסקי עם תיאוריות פוסט-מודרניות בשלב בו השמאל הישראלי סיים את המעבר מהיותו מרקסיסטי/סוציאליסטי-ציוני ביסודו (מפא״י) לפוסט-מודרני וכפועל יוצא פוסט ציוני.

זכותנו על הארץ שהייתה ברורה כשמש לבן-גוריון, כבר איננה ברורה לצוהלי מדינת כל-אזרחיה.

גם כאן, אדם שואל מהי האידיאולוגיה הפוסט-מודרנית מסתירה בפסיכולוגיה של לוסקי.

כאן דרות לא רק סטיות שנחשפו בשורת תחקירים ב'מקום הכי חם בגיהנום' על ידי העיתונאית שרון שפורר, אלא גם האשמות מזעזעות שמשמיע ידידי איציק מגרפתא בדבר ביצוע מעשים מזוויעים ובלתי-חוקיים שאינם עולים בקנה אחד עם גיל ההסכמה. פוקו כבר בשנות ה-70 ניסה להצעיד שורת מובילי דעת-קהל בצרפת בניסיון לנרמל את הפדופיליה ע"י שימוש בתפיסותיו הפוסט-מודרניות ששללו את הנחות יסוד החברה כי ילדים זקוקים להכוונת הוריהם ואינם באמת מסוגלים לווסת עצמם לבד בגיל קטן, בטח שלא להביע הסכמה לסטיות של פוקו, העיקר כמובן המיניות ״האותנטית״ שהוא חשב שהוא מגלה.

שאלה מעניינת עולה.

האם יש קשר לחינוך הישועי שעבר פוקו? הרי כבר כתבנו לא פעם על קשרי המסדר הזה לפדופיליה, והליברליזם החולני שמרקיב את מדעי החברה בימינו.

ולא מדובר במשהו חדש, תפיסות פוסט-מודרניות תמיד היו אוייבינו.

אם נלך לרנאסנס, הפריחה והאביב של תרבות המערב, נוכל לראות את אותם הרעיונות בבתי ספר הסכולסטים של הכנסייה הקתולית שנשלטו ע"י תפיסה נומנליסטית קיצונית הגורסת כי לא ניתן באמת לדבר על דברים כלליים, אלא רק לתת שמות שרירותיים המסמנים אותם.

אין כזה דבר צבע ירוק, הוא בסך הכל מקרה של עצם מסויים, ולאו דווקא קשור למילה שנותנים לו.

אין כזה דבר ברווז, זה בסך הכל שם לקבוצה של פריטים שנתנו לה שם באופן שרירותי, הכל זה מילים, ומי יודע מה עומד מאחוריהם.

כמו אצל הפוסט מודרנים, השיח מקבל מעמד ראשוני יותר, וכך גם האינקוויזציה אז והיום דאגה שהשיח יהיה ״טהור״, אז דרך ההשקפה של הכנסייה, היום דרך ההשקפה של התקינות-הפוליטית.

שניהם בסופו של יום מנסים למשטר את המחשבה האנושית.

אך גם באותה תקופה היה את מצנקש.

היה זה פרנסואה רבלה, אחד מחכמי שרשרת הזהב שתקף תפיסות עולם מגוחכות שחדרו לכל רובד בחברה, מהדת למשפט ועד האקדמיה.

את מלחמתו לא יכל לעשות בממים גסים כמו בעידן האינטרנט, אך כתב ספרים ברוח דומה בשם ״גרגנטואה ופנטגרואל״, שם מסופר על ענקים שמחרבנים ומשתינים על כל אותם פוסט-מודרנים (סופיסטים) כאילו היו זבובים שצריך לפזר עם ההפרשות הביולוגיות שלנו, שכן הוא כבר זיהה ששלילתם מתנפצת למול ודאות הדחפים הביולוגים באדם, וכפי שהוא מזקק את גופו על ידי הפרשת נוזלים וצואה, כך הוא מפריש החוצה את אותם רעיונות טרופים מהחברה.

דבר דומה עושים סאות׳ פארק בימינו.

דוגמה מובהקת היה פרק שבו נהיית אופנה של אתאיזם, וכך הדת הוחלפה בכל מיני רעיונות ״מיוחדים״ שנותנים תחושה של קהילתיות ומטרה, אך באופן מגוחך.

כמו לאכול מהישבן ולחרבן מהפה, כי זה בריא כמו לא לאכול גלוטן.

השיא מגיע כאשר אחרי כל קלישאה אתאיסטית שנאמרת על ידי מישהו, הוא מיד מתחיל לחרבן מהפה.

לאחרונה סאות׳ פארק עשו זאת עם רעיונות קיצוניים של קיו-אנון, כפי שהם עושים לעוד קבוצות כליברלים, אנשי התקינות הפוליטית ועוד.

כמו רבלה, גם ניטשה משמש חולייה בשרשרת הזהב ומשתמש בלא מעט גרוטסקה להילחם בפוסט מודרנים באקדמיה של זמנו.

הוא ייקרא להם מלומדים, משכילים, ואולי המשל המעניין ביותר ״טווסים״, אלה שמנסים להרשים כל אחד עם אספקליריה מטמטמת של רעיונות, צבעים, קלישאות ועוד... מנסים להרשים אפילו את היחמור שאוכל מן האדמה ולא ממש שם לב שיש לידו טווס.

בניגוד לטווס, היחמור מחובר מאוד לאדמה ולביולוגיה שלו.

כך גם היום, ממשיכי הדרך של פוקו מנסים לומר שמגדר הוא משהו שקשור לשיח ולאיך כל אחד מגדיר עצמו ולא קשור בכלל לביולוגיה של האדם.

בעבר אל מול פולחני האשרה ועשתורת שהיו טבולים בלא מעט אנדרוגניות, נקבע בכתבי הקודש של ממלכת יהודה אשר גדעה אותם, כי אלוהים יצר את האדם זכר ונקבה.

דבר שנשמע כל כך בנאלי, אך הנה כיום, ככל שהאקדמיה בארה״ב הולכת ונהיית חילונית יותר, הדברים נהיים פחות ופחות ברורים.

ולאן זה מוביל את ארה״ב? מומחה לבריאות הציבור הוא היום טראנסג׳נדר בממשל ביידן, גבר שחושב שהוא אישה, ותומך בסירוס ילדים במקרה והם מביעים מעט בלבול לגבי המגדר שלהם. כאשר אין הדבר לא סביר עם התרבות המטמטמת שמאפשרת למלכי דראג להכנס לספר סיפורים בגן במדינות מסויימות. זה מעניין, כי בפולחן האלה הגדולה בימי קדם גם היה נהוג לא פעם סירוס עצמי של חסידיה.

אם ללמוד מגילגולי העבר במלחמות הרוח, אל מול התפיסות הפוסט מודרניות והתקינות הפוליטית, ניתן להלחם על ידי גרוטסקה. בעוד הצד השני כל כך מתוכם ומתפרפר ללא כיוון בשיח, ניתן להציב את האמת הפשוטה באופן בוטה שכל אחד מבין מיד.

פוסט מודרניזם כסטייה מינית וכוח פוליטי

להלן דוגמאות לאנשים המחזיקים באותה תפיסת עולם פוסט-מודרנית של מישל פוקו וחיים דעואל לוסקי, ושעלו לכותרות בשנים האחרונות.

120 שנות מאסר נגזרו על השרלטן קית' רנייר, גורו שעמד בראש ארגון "nxivm" במדינת ניו יורק, שהציע קורסים לעזרה עצמית.

בארגון הפעיל כת סודית של שפחות מין ונמצא אשם בסחיטה, בסחר במין, בעבודות כפייה ובקנוניה. אישומי הסחיטה כללו החזקת פורנוגרפיית ילדים, ניצול מיני של ילד, גניבת זהות, ומרמה. פטרוניו היו שתי האחיות היורשות לאימפריית ברונפמן, שרה וקלייר ברונפמן שגם העבירו תרומות לא חוקיות לקמפיין קלינטון בסוג של פרשת עמותות בבחירות 2016 בארה"ב, ושאחיהן היה מעורב בפרשת עמותות של בחירות 99 בארץ, וגם קשור ל-INSS.

״ישנם ילדים ׳המאושרים לחלוטין׳ מקיום יחסי מין עם מבוגרים״, אמר רנייר בהקלטה שהושמעה בסרטון ששימש בעדותו של סוכן ה-FBI מייקל ויינגר, כחלק מחומר הראיות שהתובעים הציגו בבית המשפט המחוזי של ארה"ב בברוקלין. רנייר סיפר לחסידי NXIVM הבכירים כי ילדים קטנים "שמחים לחלוטין" לעבור חוויות מיניות עם מבוגרים ושהחברה היא זו הרואה בכך התעללות. הוא גם לימד את חסידי הכת כי נשים דיווחו על ״חוויה בלתי צפויה של חירות המתרחשת בזמן אונס״.

כדי להצדיק את הסטיות שלו, מנהיג הכת השתמש בפילוסופיה הפוסט-מודרנית. רנייר קבע כי התקנים המגדירים התעללות – והתעללות מינית בילדים – משתנים בהתאם להיכן ומתי חיים.

על גיל ההסכמה לקיום יחסי מין אמר כי ״במדינות מסויימות, זה 17, בחלקים אחרים של העולם זה 12״.

"מה ש[נחשב] התעללות בתחום אחד זה אינו התעללות באחר, ומה זה בעצם?"… "אם האדם הוא ילד או האדם הוא כמו-מבוגר? האם לאדם יש סוג מסוים של קוגניציה, מוסר לעשות בחירה כזאת?" דברי רנייר על פדופיליה ואונס הוכיחו כי הוא שרלטן נרקיסיסטי וטורף מיני.

כלומר, פרוגרסיבי.

הוא הטיף בוידאו-צ'אט כי אנשים רבים הצורחים ״התעללות״ לא מבינים על מה הם מדברים ורק בגלל שהסטנדרטים מסווגים משהו כ״התעללות״, אינו אומר שזו התעללות.

"לעתים קרובות כאשר אתה מייעץ לאנשים שהם, למשל, ילדים, לגבי מה שאתה מכנה התעללות …ילדים קטנים שמחים לחלוטין עם זה, עד שהם מגלים מאוחר יותר בחיים מה קרה, ואז זה יותר החברה שמתעללת בהם מאשר ההורים. כי בעבר, ברומא... הסטנדרטים היו שונים מאוד, אבל אנחנו לא ברומא, ואנחנו צריכים לדעת את זה".

עוזרת התובע, מוירה פינזה, הקרינה וידאו בו נשיאת NXIVM, ננסי זלצמן, נואמת במסעדה וחוזרת על דברי רנייר בפגישה של ״Jness״, קבוצת נשים בתוך NXIVM.

זלצמן, שהודתה בביצוע עבירות הקשורות בחקירה הפדרלית של NXIVM במרץ האחרון, רומזת שהאשמה במקרי התעללות בילדים צריכה להיות, במקרים מסוימים, משהו שחסידי NXIVM "צריכים לפתור בינם לבין עצמם״.

עוזרת התובע, מוירה פינזה, הציגה ספרות מ-NXIVM שבה תוארה "החוויה האנושית":

"אם מישהו בא ממדינה שבה המבוגרים מגרים אורלית את הילדים, והם מגלים, בהתאם לתרבות האמריקנית שהם עברו התעללות. האם הם עברו אותה? מי ביצע את ההתעללות?...המתעלל הוא התרבות שלנו, החברה שלנו".

לא רק רנייר משתמש בפילוסופיה הפוסט-מודרנית להצדיק את פשעיו, גם ג׳פרי אפשטיין נשען על אותה תפיסת עולם:

״הוא היה רגוע לדון בהתעניינותו בנשים צעירות. לדבריו, הפללת יחסי-מין עם נערות מתבגרות היא סטייה תרבותית וכי לעתים בהיסטוריה זה היה מקובל לחלוטין. הוא ציין כי הומוסקסואליות נחשבה זה מכבר לפשע והיא עדיין נידונה למוות בחלקים מסוימים של העולם״.

ברור שלא רק לאורך ההיסטוריה אלא גם בעולמנו היום יש מנעד רחב מאוד של תופעות תרבותיות שונות מאוד אחת מהשנייה, מה שעבור האוכלוסיה הצעירה העירונית ה״מתוחכמת״ והמודרנית מביא למסקנה שדברים כמו פוליאמוריה, 80 מגדרים לא נורמטיבים, ילדים טראנסג׳נדרים ויחס סלחני לפדופילים כפי שהיה בכנס טד לפני שנים ספורות, היא מסקנה מתבקשת ואף הכרחית.

כמובן שהם לא עוצרים רגע לחשוב למה זה שכל אותן תרבויות שיש בהן את אותן סטיות תרבותיות הן בעיקר תרבויות מפגרות ורחוקות שנות אור ממדינות המערב.

ולגבי תרבויות קדם, אין זה מפליא שכל אותם סטיות רווחות מאוד ובעיקר בשלב השקיעה של הציבליזציה וקריסתה. 

רנייר אינו לבד, פשיטת האף-בי-אי על ביתו של ד״ר ברנדון פורטר, חבר הכת, בחשד שניהל לכאורה ניסויים חולניים וטראומטיים בבני אדם, בניגוד לחוק, על פי הוראותיו של קית׳ רנייר, ובמימון קלייר ברונפמן (מהמשפחה שמנהלת את הINSS, ברונפמן) העידה על נשים שאולצו להתבונן בתמונות גרוטסקיות ומזעזעות – כולל סרטי מוות אמיתיים – על מנת שד"ר פורטר יוכל למדוד את תגובותיהם במכשיר EEG.

כמו כן ד״ר פורטר העביר את ילדיו ניסוי ארוך טווח בשם "Rainbow Cultural Garden" עליו נאמר כי האג'נדה הנסתרת שלו היא להכשיר ילדים לאימוץ התנהגויות סוציופתיות.

בהמשך רנייר, והוא אף ייסדו לפחות 11 בתי ספר וגני ילדים מהאליטה ברחבי העולם המפעילה את תכנית "Rainbow Cultural Garden".

לבסוף, נראה כי רנייר כתב פטנט כיצד לדעת האם ניתן לשקם לוצפריאן. רישום הפטנט בשם ״קביעה האם ניתן לשקם לוציפריאן״ שמספרו US20130281879A1. שם הממציא הוא קית׳ א. רנייר (בהנחה שלא מדובר באדם אחר בעל אותו שם).

אך מהי המשמעות של שיקום לוציפריאן?

ראשית למשמעות המילה 'לוציפריאן'- מדובר באדם המאמין בתפיסת העולם המכונה על שם לוציפר, המלאך מורד.

אז עולה השאלה, במה הוא מורד בעצם? אם עקבתם עד כה, ניכר כי מדובר באדם המורד במוסכמות ואבחנות החברה הבנויה על טבע האדם.

הרי למוסכמות, אין שום בסיס, הן שרירותיות. ואכן מעניין שתפיסת העולם הפרוגרסיבית ושל האליטות היא בדיוק רלטביזם (יחסיות) קיצונית שלא רואה משמעות במוסכמה חברתית-מוסרית כזאת או אחרת, שכן כל המוסכמות שוות בערכן לדעתם, ועל כן אין שום בעיה להתעלל בקטינים וילדים, או לקדם סירוס ילדים בשם זכויות להטב״ים.

זה מחזיר אותנו לתחילת המאמר, שם הראנו כיצד לאורך הדורות הלוחמה התרבותית כנגד בעלי התפיסות הפוסט-מודרניות הייתה באמצעות הגרוטסקה והדגש ההומוריסטי על הדחפים הביולוגיים הבסיסיים באדם שלא ניתן להתכחש להם ושכל אחד מבין מיד בצורה בלתי אמצעית. הדגש הזה חשוב כיוון שהוא מראה אוניברסליות מאוד ברורה המשותפת לבני אדם בדרך בה האל עיצב את האדם. או בשפה חילונית לעומתית לפוסט-מודרנים, הדרך בה הטבע עיצב אותנו בתהליך ארוך של ברירה טבעית שנמשך מליוני שנים.

כך הנסיון של פרוגרסיבים בחטא הגאווה שלהם להכחיש את אותם דחפים, שמצחיקים את השפויים שבינינו, הוא נסיון לצאת נגד תהליך של מליוני שנים, או כנגד האל, כך או כך הגאווה כאן עומדת בכיליונם.

אך הפעם נעמיק אפילו עוד את הרעיון של אותם דחפים ביולוגיים אנושיים, דרך מנגנון פחות הומוריסטי. מחקר מדעי גילה שסף הגועל מאוד גבוה אצל בעלי תפיסת-עולם פרוגרסיבית, תפיסה שהפוסט-מודרניות רווחת בה מאוד. הם לא נגעלים בקלות כשמראים להם תמונות של זוהמה, הקאה, חרקים ועוד.

מזכיר קצת את הניסויים של רנייר ופורטר לעיל.

אך מנגנון הגועל הביולוגי הוא חשוב ביותר, ולא טבוע בנו באופן שרירותי או בגלל מוסכמות חברתיות שרירותיות שנובעות מהשיח המהווה מסגרת לשימור הכח ההגמוני כפי שמתארים תלמידי מישל פוקו הפדופיל.

המנגנון הזה בעל חשיבות יתרה אם רוצים לשמור על עצמינו מלכלוך וחיידקים שמביאים מחלות למשל, מישהו ללא סף גועל בכלל, פשוט ממשיך בחייו כרגיל, יכול להרים צואה מהרצפה ללא כפפות ואולי אפילו לאכול אחר כך ארוחת צהריים.

במצב מוגזם יותר אם מישהו רואה אדם שנפצע קשה יהיה לו פחות דחף להזעיק עזרה מהר כשכל דקה קובעת.

לדברים אלה יש בסיס שמתגלה בתהליך אבולוציוני ארוך שבסופו אנו מגיעים למוסכמות חברתיות אשר שומרות על חברה יציבה לאורך דורות.

דברים שכל כך ברורים לנו, אך אינם ברורים ללוציפריאנים, בין אם מתוך סטייה מולדת, או הנדסה חברתית, או אפילו ניסויים קיצוניים כשל פורטר.