פרשנות: התקשורת הישראלית מעוניינת בחמאס חזק - מדובר באינטרס חיוני של מבצעי הבגידה בלוחמי צה"ל ובאזרחי ישראל

בעבור כוח מוחלט דם הוא מחיר נמוך לשלם. ודם יהודי הוא במחיר עוד יותר נמוך.

מגישי החדשות יודעים זאת, ולכן אינם רוצים שלום, שקט - או ניצחון ישראלי.

השילוב הביזארי של רליטיביזם, רחמנות סוציאליסטית, וקדושה קתולית (בקיצור ניהליזם) באולפנים - מסתיר את העובדה שהתקשורת משתמשת ב'דוקטורינת הסבבים', עם חמאס כדי לייצר 

1. כסף
2. הון תרבותי
3. צידוק לתורת האדון-עבד הפוקויאנית המושלכת כנראטיב פוסט-קולוניאלי על הסכסוך הישראלי-ערבי. 

במילים אחרות - חמאס חזק בעזה = יונית לוי חזקה ונוצצת בנווה אילן.

חמאס עם מינימום נזקים עד 'הסבב הבא' (איזו מילה מטופשת - סבב) והמשך (כרצון נתניהו עצמו) סבבי האינתיפאדות, המקלטים, רצח החיילים והאזרחים אינו תוצר של תמימות אוסלואית, שנאה-עצמית, ואף לא אוטו-אנטישמיות פתולוגית - אלא חישוב קר ורצון ב-

1. דיבידנדים שיניבו זמן מסך סביב מדורות השבט בעתות חירום: בעוד שלום או סתם ערבים מתים אינם מושכים צופים, דם יהודי הוא בעל ערך צילומי וחדשותי רב - לשם כך הסבבים חיוניים לטווח הרחוק.
2. מינוף משוואת ה'חזק-חלש' מבית ברק, הפצ"ר, ומנדלבליט, וחיזוק אולפני החדשות: עידוד הסבבים ופמפום הפסקות-אש מחזקים את תפקיד גופי השידור כמדיום מרכזי דרכו הגמוניית הפרקליטות והקצונה המשטרתית והצבאית מתקשרת את נורמות הפעולה והשליטה בסכסוך אל האזרח הפשוט. בכך התקשורת גם מעצבת שפה דרכה ינוהל החיכוך המזויין עם הערבים וגם את האופן בו הסכסוך יגמר - במילים אחרות : אילוף מתמשך באמצעות סבבים.
3. באין יכולת לתרום מוצרי חדשות אחרים ל'עולם הגדול', המשך קיום הסבבים מבטיח לפרובנציאליים בנוה-אילן את מרכז הבמה העולמית אף בהיותם חדלי אישים והם מנצלים זאת להעמקת הדה-מורליזציה.

השמדת היכולת ההתקפית של חמאס, או העברת אוכלוסיות, עלולים להביא לסיום הסבבים למשך עשור לפחות, הם אינם משתלמים, ונוגדים את האינטרסים ואת הרווחים הנזכרים לעיל שהתקשורת המשודרת בישראל יכולה לגרוף כיום.

קץ הסבבים

1. ינטרל את האולפנים כגורם השפעה שהעם נזקק לשירותיו בעתיד הבינוני-ארוך בגזרה הדרומית
2. יבטל את תפקיד האולפנים כמדובבי האליטות בסכסוכים מזויינים מתמשכים 

כפי שהסברתי כבר - בישראל מתנהלת מלחמת אזרחים קרה שהחלה בין מלחמת יוה"כ למהפך - ושבעשור הקרוב תוכרע לטובת צד אחד.

את המלחמה ניתן להבין באמצעות התבוננות בהיסטוריה הפוליטית של ישראל המתחלקת ל-2 תקופות.

א. עד 1977 כשהשאלה הייתה "מה ישלוט" (רוויזיוניזם / ציונות-סוציאליסטית)

ב. לאחר 1977 כשהשאלה הפכה ל"מי ישלוט" הרשות המבצעת והמחוקקת או הרשות השופטת.

הסלט שנוצר מקשה לייצר ניצחון על ערביי עזה -

משום שצד א' (העם, הממשלה, הצבא) אינו יודע (ברמת בגרות מצביעי הימין) או מסוגל (חדלות האישים של מנהיגיו) להכריע את צד ב' (הפרקליטות, המשטרה, התקשורת) ולהשיב את כוחו הפוליטי, קולו הדמוקרטי, ולצה"ל את כוחו החסלני.

במקביל צד ב' הגלובליסטי יודע כי צד א' הלאומי שולט בשל יתרון דמוגרפי (דתיים , מזרחים, חרדים) ולכן מנסה ב-15 השנים האחרונות לייצר עתודה דמוגרפית חדשה.

אחרי ש"הדפוקים" המקוריים של מפא"י (הדתיים המזרחים, והימנים) הפכו בעצמם להגמוניים בקלפי, נוצר צורך לגלובליסטים לייצר קבוצות דפוקים חדשות/מיובאות מקרב דתות ועמים אחרים.

התקשורת מעניקה לקבוצות אלה פה. הפרקליטות והמשטרה מעניקות להם ידיים. חמאס הוא רק חזרה-גנרלית, במה בו אפשר לתרגל ולממש את צורות השפה והכוח העתידיות בין הישראלים והיהודים.

לראייה, בזמן הסכמי אברהם יונית המשיכה להתעסק ב"הובי הישראלי" כדברי אלתרמן, קרי - הפולש הפלשתיני מסביב לשעון.

ומדוע? שכן גורמים לא-יהודיים המשמרים את משוואת האדון-והעבד מחזקים את התקשורת הישראלית ככוח עלית לשוני-פוליטי במלחמת האזרחים הקרה המתרחשת במדינת ישראל כבר 47 שנים.

והיידה ביבי.

ישנם גם אינטרסים פוליטיים וכלכליים יותר דחופים לרצון התקשורת בהישרדות חמאס חזק.

1. סיום מצב החירום וחזרה לפוליטיקת רק לא ביבי.
2. התעצמות חמאסית בטווח הארוך והבינוני כדי שייתמשכו בעתיד רוטינת ההיצמדות למסכים
3. הידבקות למסכים כידוע מעלה את ההון התרבותי ואת יכולת המשיכה הכלכלית של ערוצי החדשות בעיני האליטות

למעשה - האליטה הישראלית חייבת סבבים נוספים מול חמאס - זאת כאשר סקר של ערוץ חדשות מוביל (חמ"ל) מצא כי 70% מהאוכלוסייה הישראלית מעוניינים דווקא במיטוט חמאס. 

גזעון האוזר אמר זאת היטב במאמרו אמש.

"תוצאות מבצע "שומר החומות" ייבחנו בשאלת הבסיסית היחידה: האם ישראל לחמה את המלחמה של האתמול ונשארה שבויה בקונספציית הסבבים, או שישראל ניצלה את הפתעת חמאס שנפלה עליה ויצרה מציאות חדשה ביחסי ישראל־עזה"

דבריו המדויקים של יו"ר ועדת חוץ וביטחון לשעבר נמשכו במילים הבאות :

"אסטרטגיית הכלת ירי רקטי מעזה על אזרחים היא הפרה יסודית של הסכם הגנה בין מדינה לאזרחיה. אין מקום אחר בעולם שבו אזרחים חיים תחת איום רקטי שגרתי, שבסיום כל סבב מובטח להם סבב נוסף".

האמת שאחרי דברים אלה מה עוד ניתן להוסיף?. 

המצב הוא שיש כרגע חבורת נקניקים הומו-גלוביים שעשתה שנתיים בגל"צ ובדובר צה"ל ושולטת בשפה, יוצרת דה-מורליזציה, וזורעת דיסאינפורמציה.

היא משתמשת נגד האזרחים במידע מוטעה, זורעת בציבור דה-מורליזציה ברמה החורגת כבר מגדרי ה'מלחמה הפסיכולוגית' - וההופכת במהרה למלחמה אסטרטגית.

ותודה לאל שיש איזה עמית סגל ויאיר שרקי לעצור את מחול הפתולוגיה. אבל בימי חג ושבת - העם נתון לחסדיהם.

כידוע, לא פעם בסכסוכים מלחמתיים מדברים הגנרלים הגדולים בהיסטוריה על חשיבות המורל בהכרעת האויב - ובכן כאן גורם שבאמצעות שקרים על "סימטריה" מחבל במוראל ובמודיעין האזרחי הלאומי פעם אחר פעם בלי להבין את הקריאה המיתולוגית ממלחמת לבנון - "שקט - יורים".

מה יש פה אם לא תקשורת העוינת לאינטרס השימור העצמי של הפרויקט הציוני?.

איך לעזאזל הדבר הזה קורה בדמוקרטיה שוחרת חיים?.

השאלה האמיתית היא מאילו יסודות יונקת שנאת הנפש העצמית החולנית המבקשת להחליש את היהודים בשעתם הקשה?

מאיזה מעמקים חשוכים של פולחן אלילים נובעים המעיינות העכורים האלה? מה לעזאזל עברתם בחייכם בילדות למען השם שהוביל אתכם לכזו פוזיציה של מפלצתיות א-מוסרית?.

מתי לעזאזל מישהו מכם יסרב פקודה באולפן ויצעק בבוטות - וסליחה על הבוטות - אבל מספיק כבר עם הבולשיט והשקרים ! יוריד את המיקרופון שלו ויצא מהאולפן.

אל תצפו לזה, נכון לעתה אנחנו יודעים רק שככה זה אצל אנשי התקשורת, אין להם נשמה - רק הכסף מדבר אליהם, לא הביטחון של עמם.

השורה התחתונה

התקשורת הישראלית היא לא רק אויב פוליטי ופסיכולוגי.

היא אויב אסטרטגי-בטחוני הזורע דה-מורליזציה בעם היהודי הנאבק על שימור עצמאותו בשביל כסף.

לתגובות - yairkleinbaum@gmail.com