אסון מירון: דיי לבלבל את המוח - הש''ג ועוד איך אשם

שלח

הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים

Phone

שלח

By submitting this form and signing up for texts, you consent to receive news notification text messages from HebrewNews.com at the number provided, including messages sent by autodialer. Consent is not a condition of purchase. Msg & data rates may apply. Msg frequency varies. Unsubscribe at any time by replying STOP. Text HELP for help. Privacy Policy & Terms Of Use

על מצבור העדויות המזעזע והפקודה התמוהה מהקו הראשון דיווחנו באופן בלעדי במקום אחר.

"הייתי מטר מהגדר התחתונה, ירדתי במורד היציאה לכיוון מטה, כפי שכולם ראו, במורד הייתה צפיפיות נוראית אך הייתה זרימה, לפתע אני רואה שוטרים נעמדים בסוף המורד, והזרימה נעצרת! רק למטה, אך הזרימה למעלה נמשכת, שזה דבר טיפשי. כשרוצים לעצור זרימה במקום כזה, ראשית עוצרים את הזרימה מעלה. התחננו, צרחנו, לפתוח את המחסומים, והם סירבו למרות שאנשים מתו להם מול העיניים. חלק מהשוטרים ניסו להציל בחירוף נפש, אך סירבו לפתוח את המחסום, לאח שלי שהיה בחוץ הם אמרו "יש פקודה".

ככה זה - ברגע שיש אישור לצאת לקרב, שר הביטחון לא מנטרל אויבים - בשביל זה יש מפקדי שדה. לא אהבתם את האנלוגיה? 

המסקנה היא שגם אם ההחלטה הממשלתית לקיים את המאכעריאדה שגויה, הביצוע יכל להיות מדויק כפי שהיה בכל שנה לפני כן.

השנה היו 100,000, אני הייתי בשנים של 400,000 - הכל עבר חלק. 

נפקא מינה, החלטה שגויה בתיאוריה, אלמלא הביצוע הגרוע דה-פקטו - לא הייתה מובילה למוות.

האם רוה"מ הוא אשם תורם? ברור - האם הוא האשם? ברור שלא.

באסון מעלות ב-1974 דיין תיצפת על המחבלים כאילו היה שוב בדיוויזיה האוסטרלית של הצבא הבריטי. הוא ישב ליד בניין בית הספר בו המחבלים החזיקו את התלמידים בני הערובה.

דיין עצמו, שדחף פעם אחר פעם לבצע פריצה למתחם (מוטה גור התנגד וגרר את העניין) לא ביצע את הפאשלה שגרמה למות עשרות נערים ונערות - זה היה הכוח בפיקודו של עמירם לוין שעלה לקומה הלא נכונה.  

חצי שנה לפני כן. במלחמת יוה"כ, דיין וגולדה ביצעו גיוס מילואים חלקי בלבד - בפועל היו אלה מפקדי השדה בסיני (דדו וגורודיש) שהתנהלו כטירונים והתעלמו מעצת דיין ושרון לסגת מקו המעוזים.

הדוגמאות מההיסטוריה הישראלית מספרות על מקרים בהם יש מקום לאחריות מיניסטריאלית, אך מוגבלת.

גם לפנינו. ועוד פחות מהנ"ל.

שכן כאן מקרה מבודד, יחידי, בו שער ברזל, ופקודה אחת (לסגור אותו), מפרידים בין חיים ומוות.

הטענה כאילו אם הגענו למצב בו שער ברזל ופקודה מפרידים בין חיים ומוות, הרי שבעצם הגעה למצב זה טמון המחדל - היא בהחלט לגיטימית ונכונה, אך בשלב זה מיותרת.

לא נתניהו, דרעי, או העסקנים החרדים קיבלו החלטה מטומטמת להציב מחסומים בפני היוצאים, ולהתעקש להשאירם גם כשאנשים נגדעים מול העיניים, ולא הם היו הש"ג שפקודה הייתה חשובה עבורם מהניסיון להציל כמות רבה יותר של בני אדם.

אלה באחריות משטרת ישראל נטו.

ברור שנתניהו הפעיל שיקול דעת פגום באישור האירוע - אך משם ועד האסון - לא ניתן לומר כי מדובר באחריותו.

"אתה מאשים את הש"ג" יש שאומרים.

אבל אנחנו במדינת ישראל הפכנו מאז 1973, למדינה משוגעת. למדינה שבה למג"ד יש אחריות, ולש"ג אין אחריות.

שבה מזמן לא מעבירים אחריות לש"ג אלא מהש"ג.

כל פקודה מטומטמת של סגן ניצב, שבמקרה זה בשל הציות אליה, גרמה למותם של 45 אנשים, צריכה איזה לוליינות אינטלקטואלית כדי לחזור לדו"ח מבקר מדינה, להמלצת וועדה או לראש הממשלה. 

אנשים שכחו מה זה לתפקד בצורה רציונלית.

הכל טוב ויפה. התשתיות גרועות, העסקנים החרדים לוחצים, וביבי זה ביבי.

אבל בפועל, אלמלא פקודת המחסומים 45 יהודים לא היו מתים. זו התשובה. תשובה בנאלית, לא מספקת, מאכזבת אפילו, קשה לנו לקבל שחיי אדם ודברים כה גדולים נמצאים בידיים של אנשים כה קטנים.

לא כל מחדל זה מלחמת יוה"כ, ולא כל סברה ושתילה זה שר ביטחון.

הגיע הזמן להתחיל להפנים שעברנו מקיצוניות אחת לשנייה. מהקיצוניות של להאשים את החייל הפשוט, לקיצוניות שלא נותנת לחייל הפשוט שיקול דעת בסיסי ואלמנטרי ושמייתרת את מקומו בזירה ואת שיקול דעתו למנוע אסונות.

המעקה החלק, היעדר פריסת כוחות ההצלה, ועוד מיליון ואחד גורמים בדידים לא היו נכנסים לפעולה אלמלא שוטר מטומטם היה נותן את פקודת המחסומים. לא משנה כמה ביבי הוא ראש ממשלה רשלן במיליון ואחד גורמים. זה פשוט לא פקטור בסיפור.