פרשנות משפטית: על פי ספר החוקים האמריקני והתנהלות המשפט, אסור היה להרשיע את שובין ברצח ממדרגה שנייה או שלישית

דרק שובין אולי אשם בגרימת מוות ברשלנות (involuntary manslaughter) אך איני מבין כיצד בית משפט אמריקני מצאו אשם ברצח ממדרגה שנייה או שלישית.

עיון בספר החוקים של מינסוטה מגלה כי רצח ממדרגה שלישית מוגדר ככזה הנעשה שלא על מנת להמית אדם מסוים, אלא דווקא באופן בו אדם מוצא את מותו בשל פעולה המכוונת למרחב רחב יותר. 

הדוגמה הקלאסית לכך: אדם יורה ובטעות הכדור הולך אל עבר קהל אנשים.

דבר זה נופל (לכל הפחות) בקטגוריית רצח ממדרגה שלישית הקלאסית בהנחה ולא תכנן את האקט מראש (כמו בקרב מבצעי טבח או ירי המוני).

דוגמה נוספת: אדם נוסע ברכבו בלא משים לב גורם למות אדם אף הוא יכול להימצא אשם ברצח ממדרגה שלישית. ההבדל בין המדרגה השלישית וגרימת המוות ברשלנות נובע מכך שמדובר בפעולה קטלנית הנעשית תוך סכנה לזולת ולא בפעולה שגרתית או כחלק ממהלך עבודה שגורמת למוות (מוות ברשלנות).

מעטים אנשי "התקשורת", או לחילופין ה"פרשנים" שבכלל עיינו בספרי החוקים בבואם לכתוב ולספר על המשפט ולראות שסעיף רצח ממדרגה 3 כלל לא נופל בקטגוריית המפגש הישיר והממושך שבין פלויד ובין שובין -שהינו תוצר של פעולה רשלנית/מכוונת/שוגגת.

אך הוא לא יכול להיות גם שוגגת (רשלנות) גם מכוונת (רצח 2) וגם שוגגת (רצח 3).

בתוך כך, טיב האישומים בסעיף רצח 3, כלל לא אפליקבלי במשפט זה, לכן קטגוריית רצח ממדרגה שלישית (שאפילו השופט התנגד להכנסתה לסך האישומים בראשית המשפט!!!), פשוט לא תופסת כאן.

נראה כי רצח 2 הינו הרבה יותר הגיוני במקרה זה מאשר רצח 3.

במיניסוטה ובשאר ארה"ב רצח 2 מוגדר כרצח שנעשה בכוונה להמית גם אם הדבר נעשה בלא תכנון מראש.

אכן, אם רצח 3 בכלל לא קשור למצב העניינים כאן, הרי שכל מה שהיה על התביעה לעשות כדי להשיג הרשעה ברצח 2 הוא להראות שבמהלך 9 הדקות בהן רכן שובין על צווארו של פלויד, הוא עשה כן מתוך כוונה להמית.

במידה ולא הייתה כוונה להמית, והוא בכל זאת מת - ידובר בגרימת מוות ברשלנות משום ששובין עשה את הדברים במהלך מילוי תפקידו כשוטר - ובטח שלא כרצח 3.

אולי זה חוק רע - אבל זה חוק.

לצערי, עקבתי אחר משפט זה מקרוב, לא ראיתי בשום שלב כיצד הצליחו התובעים במשפט שובין להוכיח כי מעשיו נבעו בשלב כזה או אחר מתוך כוונה להמית (בשונה מרצח ממדרגה ראשונה בה יש להוכיח כוונה בטרם האקט) את ג'ורג' פלויד.

אכן, אין דרך אחרת לתאר את הימצאותו של שובין אשם בסעיפים אלה לאחר רק 10 שעות של דיונים בכל שלושת הסעיפים (הסעיף הנוסף והברור יותר היה גרימת מוות ברשלנות) יחדיו בלא א. ישימות של אחד הסעיפים ב. הוכחה מבעד לספק סביר כי הסעיף השני תקף ברמה הנסיבתית למצב דעתו של שובין כאילו התכוון בשעת האקט להרוג את פלויד.

לכן לעניות דעתי מדובר היה במשפט שדה - קרקס שעצם העמדת סעיף רצח 3 לבדו מעידים על כך.

בפועל מן הרגע הראשון מדובר ככל הנראה בטעות של ההגנה.

עורך הדין אריק נלסון הלך על טיעון ה"מוות ממנת יתר וסמים / התנגדות למעצר" של פלויד. במקום לבוא ולומר כי - אכן הייתה כאן גרימת מוות ברשלנות, טעות קטלנית של שובין, ואובדן שיקול דעת, ואגב כך להילחם עבור מרשו ולהוכיח כי אין יכולת להוכיח אפליקבליות של כוונה המתבקשת מרצח 2 בהוכחה סיבתית, וכי רצח 3 בגלל לא נופל בקטגוריית המשפט הזה גם בעוד מיליון שנים ולו מעצם טיב המפגש - נלסון הלך על טקטיקת הכל או כלום.

לצערי לא ראיתי שום בדל של הוכחה משפטית לכך שדרק שובין פעל מתוך כוונה להמית (רצח 2).

דרק שובין אולי וככל הנראה אכן היה מי שהרג את פלויד (ולא קוקטייל הסמים שהיה בגופו או בעיות הלב מהם סבל כפי שיש ניתוחי גופה הטענו), ולכן הוא מוכרח היה להימצא אשם בגרימת מוות ברשלנות בהיותו האדם האחראי לשלומו בשעת מותו ומי שלחץ את ברכו על צווארו ברגעי המוות של מילוי תפקידו המשטרתי.

אך בין זאת ובין רצח ממדרגה שלישית אין דבר לאור טיב הנסיבות והגדרת רצח 3, ורצח ממדרגה שנייה - מצריך הוכחה סיבתית כלשהי של כוונה להמית - מי שראה הוכחה זאת במהלך המשפט מוזמן לשלוח תגובה ל- Yairkleinbaum@gmail.com