שני עשורים אחרי ״הכי גאים שיש״: התסריטאי ראסל דיוויס חוזר עם סדרה חדשה מבית HBO

בסוף שנות התשעים, התסריטאי הנודע ראסל ט. דוויס פרץ אל תודעת הציבור עם הסדרה האהובה ״הכי גאים שיש״, שהצליחה לפרוץ גבולות ולהפוך להיות אחת הסדרות האהובות והמדוברות בקרב הקהילה, אך לא רק. הסדרה עקבה אחר מערכת יחסים בין גבר בן שלושים, לנער מתבגר, כשברקע חיי ההומואים בלונדון של אותה התקופה. 

״הכי גאים שיש״ לא עסקה במגפת האיידס, על אף שהייתה חלק בלתי נפרד מאותה התקופה. כעת, עם הסדרה החדשה שלו ״החטא״ נראה כי דוויס החליט לשים הפעם את הזרקור דווקא על המפגה המדוברת. בראיון בו השתתף לאחרונה, בעקבות יציאת הסדרה החדשה, סיפר כי בזמנו הוא רצה להימנע מעיסוק באיידס מתוך חשש כי זה עלול להיתפס כדבר היחיד שיגדיר את חייהם של ההומואים. 

כעת, שני עשורים מאוחר יותר, ״החאט״ עוסקת בדיוק בנושא זה. העלילה עוקבת אחר ארבעה גברים צעירים בשנות העשרים לחייהם אשר עוזבים את בתיהם בעקבות הנטייה המינית שלהם, ואי קבלה שלה מצד המשפחה. אותם ארבעה גברים מגיעים ללונדון, כל אחד וסיפורו האישי: ריצ׳י, בחור צעיר שעוזב את ביתו על מנת ללמוד משפטים. קולין, בחור ביישן וחביב אשר מתקבל לעבודה נחשקת אצל חייט. רוסקו, עוזב את ביתו לפני שהוא נאלץ לחזור לניגריה. ואש, שהוא המאהב של ריצ׳י. 

בחלק הראשון של ״החטא״ החיים של אותם ארבעה גברים מוצגים כחיים פרועים, מלאים בחגיגות, מסיבות, מין, והנאות. אך מהר מאוד, המצב משתנה, כאשר אחת הדמויות נדבקת באיידס, וכמו רבים בקהילה של אותם זמנים, היא לא בדיוק מבינה כי אכן מדובר באיידס. באותם הימים, איידס הוא יותר בגדר שמועה שמגיעה מארצות הברית, ואילו הגיבורים של הסדרה נוטים לבטל אותה בהינף יד, ובלי הרבה מחשבה. 

החשש מאיידס עובר בין הגברים בשקט, בהדחקה, וכאשר לא נותר יותר מקום לספק, אז ניתן לצפות בקושי, בבדידות, ובאתגרים שמביאה איתה המגפה הנוראית. אין ספק כי זו הנקודה בה אי אפשר שלא להזכיר את המגפה שלנו כיום, הקורונה. שגם היא, כמו מגפת האיידס של שנות השמונים, גורמת לבדידות רבה. 

אין ספק שהקושי להתמודד עם נגיף הקורונה, מקבל דגש תוך צפייה בסדרה זו, ואנו כצופים, מקבלים תזכורת חשובה: זו בהחלט אינה המגפה הראשונה שהממשל לא מצליח להתגבר עליה. עם זאת, לאורך הסדרה, ניתן להתרשם מלא מעט סצנות אותנטיות, דמויות עגולות ואמינות, פסקול מעולה, וצילום מופתי. 

התסריטאי, ראסל ט. דוויס, מספר כי כאשר כתב את הסדרה, הוא דמיין כיצד הוא יוצר דמויות אותנטיות, כאלה שיצליחו לגרום לצופה הזדהות עמוקה ורגש. ״רציתי ליצור דמויות שהצופה ירגיש בחסרונם כאשר הן אינן, ממש כמו בחיים האמיתיים״ סיפר. 

הסדרה הצליחה לגרוף לא מעט כותרות וביקורות חיוביות תוך זמן קצר, כאשר בטיים האמריקאי נכתב עליה כי היא סדרה מהפכנית ושנונה, ואילו ״גלוב אנד מייל״ הצהירו כי ייתכן ומדובר בסדרה החשובה ביותר שנעשתה מאז ״מלאכים באמריקה״ אשר עוסקת בנושא.

אין ספק כי ״החטא״ היא סדרה שמצליחה לרגש, לטלטל, ובעיקר, היא מצליחה לספק זווית חשובה ומעניינת על אותה התקופה. הכוח של הסדרה היא ללא ספק באיזון שבין סיפור אכזרי, מציאות בלתי נמנעת, לבין סיפורים אנושיים, אותנטים, רגישים.