דעה: האמת על הדיל הסודי בין יונית לוי וביבי נתניהו, ואיך זה קשור לשטויות שכותב אבישי בן חיים וישראל הנובורישית

אני לא צופה בחדשות, אך צפיתי בראיון של ראש ממשלת ישראל אצל יונית לוי שהסתיים בתיקו/יתרון קל לנתניהו ובהפסד לאזרחי ישראל.

בראיון אמנם דובר על העובדה שנתפרו לנתניהו תיקים ביזאריים, אך בסיבת התפירה, לא נתניהו, ולא יונית, יסכימו להודות.

סיבת התפירה, היא שנחתם בין ביבי ובין נשיאת בית המשפט העליון דורית הסכם לא כתוב כבר ב-2009. החוזה, שגרסא מוקדמת לו התקיימה כבר בין נתניהו ובין אהרן ברק ב-1996, הבטיח לבית המשפט שקט מימין, ולנתניהו שקט ממוקד הכוח העמוק ביותר של השמאל הישראלי.

ביבי יעניק לפקידות את היכולת לממש מדיניות פרוגרסיבית שתאפשר לכל יועמ"ש תחת השמש להגשים מדיניות חינוכית-תרבותית-שיפוטית-חברתית - וביבי יקבל את ההיידה-ביבי, את ניהול הכלכלה, ואחריות רצופה לנושאים מדיניים בהם כמובן גם בית המשפט יקבל נתח משמעותי בהכתבת מדיניות הביטחון וההתיישבות.

העיקר גלידה פיסטוק.

אכן, חלוקת התפקידים הייתה ברורה עד 2015. או אז, באחד המפנים הגדולים בתולדות ישראל החליט הממסד המשפטי לפעול נגד נתניהו, כשבשלב זה גם התקשורת הצטרפה באופן מוגבר לקרקס - השאר כידוע היסטוריה. קשה לומר אם שבירת החוזה הייתה תוצר של אמוציה, או ריאליה מצד רחביה - בפועל ביבי עמד בהסכם והם הפרו אותו.

מדינה פלשתינאית? הסכים. בתי משפט אקטיביסטים? ציות מוחלט. פרקליטות? שולטת בכל גפן רענן. הסתדרות? חזרה לחיים. חוק השבות המגוחך? נשאר. המצב בנגב? נמשך. מסתננים? בקרוב יצביעו לו כמו שעולי שנות החמישים הצביעו לבן-גוריון. עמותות אירופאיות? למה לא. ועדות השופטים? שקט תעשייתי. גוף ביקורת על הפרקליטות? עוד פנטזיה של פרידמן. להט"בים? רפורמות היסטוריות עבור מדינת לאום-דתית. חמאס וחיזבאללה? אפילו הם חמושים מאי פעם.

בפועל מלבד לואו-קוסטים (שמיים פתוחים) ביבי לא עשה דבר עבור הבייס המסורתי שממילא כפי שאבקש לטעון אינו מונע מרגש דתי או לאומי, אלא בעיקר מכסף וכבוד.

האליטה המשפטית תפרה תיקים הזויים דווקא כשביבי עמד בהסכם הלא כתוב. דווקא לאחר שמעולם לא איים על שלטון הפקידים, לכן איזה פשע פוליטי או אידאולוגי אפשר כבר היה לטפול עליו?. זו כמובן האמת הלא נעימה אודותיה יונית וביבי מסכימים בשתיקה.

אותו דיל שבגין ונתניהו כרתו שמקופחים מקצועיים כאבישי בן חיים פשוט לא מסוגלים להבין.

הסיבה שהם אינם מבינים זאת, היא שבעקיפין שטיפת המוח בנושא הפלשתינאי, רוקנה מראש את ערכי "ישראל השנייה" שממילא מעולם לא יצרה ערכים פוליטיים פוזיטיביים.

הבייס חסר הבינה של נתניהו עדיין חושב שימין ושמאל זה דבר שיש לקשר לשאלות טריטוריאליות וליחס הציונות אל התנועה הלאומית הערבית בארץ ישראל.

הם מטיחים במתנגדי נתניהו מימין "מה מדינה פלשתינית?", כשבפועל ביבי נתן הסכמה ליצירת מדינה נוספת בישראל - מדינת כלל אזרחיה.

זה בסדר, בקומה ה-12 במגדלי הנובורישים בראשון-מערב כבר לא רואים את השטח - אולי כשיוצאים לסיור אוכל/סליחות בנחלאות - אין מה לעשות, הנוסטלגיה הסנטימנטלית והבורות הגיעו גם ללב "ישראל השנייה".

קצת היסטוריה

ברמה המדינית, כפרגמטיסט, נתניהו הבין טוב מאוד, (כמו לא מעט מותיקי מפלגת העבודה) שהשאלה הפלשתינאית היא בנקט אסטרטגי עבור מדינת ישראל שיש להשתמש בו בעיקר ככלב שמירה מול ""השמאל"". 

הוא לא טיפש.

ד"ר יהודה עתי שגייסו לצנחנים, מספר כי כשישב עם ביבי על כוס וויסקי בוושינגטון, ביבי כבר ידע (מאז שנות השמונים) שהשמאל שולט בכל מוקדי הכוח, ולכן הלך לליכוד כי "אין שם אף אחד" (ציטוט של ביבי בפי עתי) - על הדרך הנושא הפלשתינאי נוצל היטב בתקופה מוקדמת זו.

ואכן, קל וחומר שהדברים על הליכוד (שאין שם אף אחד) נאמרו בשנת 1982, בשיאה של מלחמת לבנון, כשהתקשורת וועדת כהן מורידים את ראשם של שרון ובגין, מרוקנים את הליכוד מצמד מוקדי הכריזמה שנותרה אחרי פרישת ויצמן ודיין, וכשהנושא הפלשתינאי הולך וזוכה לבולטות מוגברת מאי פעם.

אכן, אנשים כאבישי בן חיים לא מבינים היסטוריה, משפטים, או את בגין וביבי, ובכל זאת כותבים עליהם.

הם מבינים את "ישראל השנייה" ואת ההתלהבות המוזרה מהמנהיגים "הפולנים הימנים", יותר מאת המנהיגים עצמם.

זה בסדר, אולי כי אני פולני-ימני אני מבין את הדיל השקט בין צמד הקצוות הפולניים בראש מפלגת "הימין" ואת זה הליטאי בראש המערך המשפטי.

אבל חיזוק לתזת הדיל עם האליטות השמאליות שביבי חתם עליו (ושהופר ב-2015), ושלעולם לא יוזכר בראיון (כי הוא יביך את יונית ואת ביבי גם כן), היא לא רק מכיוון שיהודה עתי חושף את העובדה שביבי הלך לליכוד כי אין שם אף אחד, אלא שביבי מעולם לא התעניין לשנות את העובדה ש"בליכוד אין אף אחד".  השיחה בין עתי לנתיהו התרחשה בזמן שמוקדי הכוח עברו במהירות לזירה השיפוטית תחת שמגר. אך גם לאחריה, ביבי המשיך לרוקן את הליכוד מנסיכים (ובצדק אולי) תוך שהוא משאיר את הזירה מימין ריקה (מלבד שרון ואולמרט), ומעניק לשמאל את הזירה החברתית/תרבותית/חינוכית/תקשורתית דרכה הוא עצמו יותקף. נכון, זהו עימות שביבי עצמו לא רצה בו, אך ברמה הסטרוקטורלית/זהותית הוא ידע שהינו הכרחי. והוא הכין עצמו למלחמה הזו כבר שביקש להשתלט על המפלגה הזו לפני 38 שנים.

בדיוק כמו שבגין הכין את "ברית הדפוקים" באמצע שנות החמישים.

ובתוך כך, במטרה לעמעמם את הנפיצות, נתניהו היה נכון לנטוש כל זיק אידיאולוגי מאז 1996 ולהפוך עצמו לחלום הרטוב של האליטה השיפוטית בנושאי הפנים והחברה - זה גם לא משהו שיונית תדבר עליו.  לכן, גדעון לוי בצד שלו, שכן גם הוא מבין שחוץ מדחליל בשם כיבוש - ביבי הוא פנטזיה לוהטת על חוף-הים בזנזיבר של שמאל ליברלי-רדיקלי ושרק מצביעים "מסורתיים" שחשוב להם כבוד כוח וכסף יותר מהבנת כיוון התפתחותו ושורשי הדת והלאום היהודי, ואשר יכולתם לקרוא תהליכים דמוגרפיים ורעיוניים זהה ליכולתי לנתח מערכות מידע באמדוקס יכולים לקנות.

שרק הם יהיו מספיק בורים ושכחנים לקרוא לו "ימני" ולהאמין שהוא משקר להם ש"זה אני מול השמאל", אותו שמאל שיפוטי שנתניהו נכנס עימו למיטה עד סוף ימי גרוניס.

ביבי במידה מסוימת בנה על טיפשות הימין, ועל כנות האליטות המשפטיות שכל עוד יעשו בארצנו כבשלהם הוא יקבל מהם שקט תעשייתי - לכן טוב שהאליטה המשפטית בגדה בו, וחשפה לפחות טפח אחד מהמקיוואליזם של נתניהו.

בפועל כולנו יודעים איזה פלח מצביעים נשאר כנוע, ואיזה אליטה שברה את הדיל.

אבל חשוב לזכור שהעובדה שהאליטה שברה דיל עם ביבי לא אומרת שעלינו לרחם לראות בו קורבן, שכן בכך שביבי הקריב (בדיל שנשבר) את יהדות ומשילות המדינה בשביל שקט - חשפה את פרצופו המעט פאתטי הן כפוליטיקאי והן כמדינאי. אכן, כאן נתניהו יצא מעט גולם.

הוא טעה כשחשב שהאליטה עובדת מתוך צו אידאולוגי המבקש מימוש פרגמטי של סט ערכים בהתאם לנסיבות המציאות. ככה עובדים דה-גוליסטים/מקייאווליסטים/מפא"יניקים, המקייאווליסטים מהשמאל המשפטי, עובדים אחרת, ובמידה גם בתחכום רב יותר ומתוך אמביציה מערכתית עזה יותר שכן הם לא תלויים בגורמים כמו "העם".

(צילום מסך: חדשות 12)

אבישי בן חיים - על העיוורון

מי מבין זאת בישראל?. לא יודע.

העיקר שאפשר לדחוף לאנשים לא-חושבים במיוחד כאבישי בן חיים, וחבר מרעיו "המרקסיסטים המזרחיים-לאומיים" שהפכו את מדור הדעות של ישראל היום לבדיחה עצובה את הסיפור על ביבי כקורבן וכמגן העם מפני האליטות.

כי אף אחד מ""האינטלקטואלים"" בימין לא יכול לקחת ברצינות אנשים הממציאים היסטוריה וסוציולוגיה ובונים תיאוריות ביזאריות על ישראל השנייה בפוליטיקה, כשברור לכל שהדיל הפולני נסגר הרבה לפני שהם התחילו את התואר הראשון שלהם אצל הפרופסורים הפולנים. ואכן, מילה על התיאוריה של בן-חיים וחבר מרעיו, הטוענים ש"דת ולאומיות" הם המניעים העמוקים המושכים את "ישראל השנייה" לנתניהו.

לעניות דעתי "הוגים" אלה נותנים קרדיט רב מדי לציבור שלא מגיע לו שום קרדיט בתולדות המחשבה הפוליטית הישראלית מלבד סירובו (שגם הוא גבולי ביותר) להקמת מדינה שלישית בין הירדן לים.

בפועל נראה שמכיוון שביבי כבר הגשים ברמה הפרקסולוגית מדיניות המשאילה את הגדרת הדת והלאום לגופים שמאליים (בג"צ קציר), אז ככל הנראה הדבר היחיד שבאמת משאיר אותם עם נתניהו הם 1. הסמליות הסנטימנטלית 2. תחושות הכוח והכבוד - בין אלה ובין דת ולאומיות במציאות התופעות עומד מרחק רב.

לדעתי, רה"מ שתחתיו ישראל הופכת למדינה פוסט-יהודית דה-פקטו, אינו מגן הלאום או הדת, והדיבורים האלה של "אינטלקטואלים מישראל השנייה" הם רק כסות סנטימנטלית למי שמבצע קידוש בשישי. ולא בשבת.

קרי לעיוורון והפנמה בלתי מודעת של המודרנה. ליקיצה מאוחרת לפעולה הפוליטית ולהבנתה.

תפירת התיקים לביבי היא לא "מלחמה בישראל השנייה", היא פשוט מלחמת אזרחים באליטה, לא ניסיון לקחת כוח מאליטה אחת לאחרת.

לישראל השנייה ביבי נתן כבוד וכסף - את הכוח כולנו יודעים איפה הוא ביקש להשאיר.

בפועל, אנו חוזרים ל"פה ושם בארץ ישראל" של עמוס עוז, ולשיחה עם אבי הבנקאית בבית שמש.

רגשות כסף וכבוד מניעים את האובייקט ששמו נתניהו לא כיסופים לאומיים ודתיים שתחת עבדותו לרשויות השיפוטיות הופכים בלתי אפשריים.

ביבי מיישם מדיניות בנייה, התיישבות, הגירה, משפט-חוק, ואכיפה משטרתית של ממשלת שמאל-מרכז עם שמאלץ שיווקי/מסורתי.

ביבי עושה קידוש ועולה על האוטו בשבת, וזה בסדר גמור.

אך לצעוק אחר כך על השמאל-מרכז שעם כנופיית אהרן ברק שלהם הוא סגר 'שמור לי ואשמור לך', שהוא הימין והם השמאל?

זה כבר חוצפה שיונית עצמה לא מוכנה או יכולה לחשוף - זה בסדר כמו בן חיים אף היא לא חכמה במיוחד לדעתי.

לכן אפילו ד"ר טאוב שנלחם עבור משילות, מוכרח להבין שמנתניהו היא לא תצא - כי מי שבגד בערכים עבור סידור עבודה נוח (ולא רק פעם אחת אלא באופן סדרתי) - יעשה זאת שוב - בטח כשהוא קוסם פוליטי וגאון שיווק - בטח כשהוא ייצא מהסיפור הזה כנראה בלי שריטה בקלפי מהבייס שלא באמת מעוניין בדת ולאום מלבד הסמלים, אלא בעיקר בכסף וכבוד.

ומילה לסיום בנושא מעט יותר סוציולוגי

ביבי חתך שמאלה עד כדי כך שהוא הרג את השמאל. זה היה חיבוק דב טקטי מן הזן שבגין עשה למערך בקיץ 1977.

לכן הטענה שנתניהו מתעניין רק באיון והתמודדות מול ביקורת שמאלית, שכן ממילא הימין בכיס שלו, בלא קשר לנושא הפלשתיני שהוא עצמו בנקט א-פריורי, מוכיחה עצמה בפעולותיו - ולא בתיאוריות קונטיננטליות מן הסוג המניפולטיבי שאנו שומעים מאנשי הימין המרקסיסטי-המזרחי בישראל שנפלו לתהום השחורה של הביביזם ממנה כל באיה לא ישובון.

הסיבה שהימין בכיס של ביבי היא אותה הסיבה מדוע התזה של בן חיים על ישראל השנייה כמונעת על יסוד "דת ולאומיות",היא מצחיקה ומגוכחת ובעיקר מעידה על מצב האקדמיה בישראל. אם ישראל שנייה הייתה תופעה פוליטית אמיתית המונעת מ'ערכים' הרי שלא היה אפשרי מחד להרוג את השמאל פוליטית ומאידך להגשים מדיניות שמאלית - שכן ישראל השניה היתה מתרעמת על ההגשמה של מדיניות שמאלית זו, ולא נלחמת באויב מדומיין. ואם אכן האויב הוא אמיתי ולא מדומיין, מדוע הם איפשרו לנתניהו לעשות מולו כרצונו? מכיוון שהם סוגדים לאדם-סמל ולא לערכים-מהות. לכן הדיבור על דת ולאום מוגבל להיותו מתממש בבשר.

ועתה, אם ''ישראל השנייה'' (מונח עיתונאי שאין לו שום מקום בשיח האקדמי) מתרעמת רק כשבאים להוציא להורג את המלך - אז או שמדובר בחבורת כסילים שלא אמרה מילה כשהמלך הוציא להורג את האידאולוגיה הלאומית והדתית, או שהיא עיוורת. קרי אם ישראל השנייה אכן קיימת כסובייקט פוליטי, אז היא לא חכמה, ואם היא חכמה היא לא קיימת לאור תפיסת דת ולאום, אלא בהכרח לאור רגש כבוד שבה הלאומיות לא מסוגלת להיות מופנמת בצורה הלכתית או מודרנית אלא בצורה של פולחן בשר. או, שהאמת היא שביבי כבר הפך לאובייקט של דת ופולחן, ואז "ישראל השנייה" לדעת אבישי בן חיים, הם סוג של קתולים.

בפועל יש פה כסף וכבוד לנו, כוח לביבי.

בן חיים סתם משתמש בלאומיות ובדת כעלה תאנה להצדקת הפיגור של המחנה. מצטער.

לכן, או שהימין של חסידי ביבי עיוור באופן מוחלט (מה שאני לא חושב) או שמדובר על תופעה שהיא עצמה לא מודעת להיותה קיימת (ולכן הניסיונות הנואשים של אופיר טובול וד"ר בוזגלו להמציא היסטוריה פוליטית ציונית מסורתית, או פרקטיקה מסורתית הם תמיד פנטזיה ואפולגטיקה בכיינית ולעולם לא דבר בעל עומק פוזיטיבי והגשמה).

היסטוריית הרעיון של המזרחיות כתופעה פוליטית בעלת היגיון רעיוני פוזיטיבי כלשהו מבעד ללאומיות ודת בגילוייה הבלתי מלוטשים, והבלתי מודרניים (כמו בתורת הרב קוק, תורת טבנקין, וכו' - אגב על כל החולשות שבתורות אלה) אינה משמעותיים בצורה כמותנית מלבד ש"ס - שאף היא המצאה של הרב שך.

כשאדם עובד פסל ותמונה, הוא חדל מהיות חופשי, וכשאדם חדל מהיות חופשי, הניסיון לדבר עליו כתופעה מודעת ופועלת בעלת היגיון הוא מגוחך - אין שיטה כי האובייקט אינו שיטתי.

זה בדיוק השקר של אבישי בן חיים שיכול לשגשג רק לאור השקר של יונית ושל ביבי.

ובמובן הזה ביבי גדול על יונית, כי ביבי הוא גם מוסד וגם סמל, ויונית עצמה היא רק אובייקט של מוסד שהוא סמל.

לסיום, ברור שהדבר נוח לשני הצדדים, התקשורת השמאלית יכולה להציג את עצמה כנשכנית ואופוזיציונית, וביבי יכול להציג את עצמו כמלך הימנים, בטח ש"האינטלקטואלים" בימין ברמת כותבי הדעות בישראל היום נראים כך.

בפועל, נתניהו לא יקח שאלות מימין - כי הוא לא שואל שאלות.

ובמובן הזה הראיון שלשום רק פגע עוד במדינת ישראל בכך שהציג את "ביבי מול יונית" בצורה מעט ילדותית, כשברור שהפיל בחדר היא היותו של ביבי אויב המושג המודרני של היהדות ושל הציונות הפוליטית והדמוקרטיה הישראלית.

אבל כשהימין מורכב מאנשים לא חכמים במיוחד שממילא לא מתעניינים ומבינים בשאלות כמו משפט, היסטוריה, ודמוגרפיה, כמו בשאלות "זהות" במה זה עוזר לנו?.

סוגיית האקטיביזם המשפטי הפרוע? סוגיית המסתננים? על הנושאים האלה ביבי לא חש צורך להתגונן - אולי כדאי שאבישי בן חיים יתחיל לכתוב על ישראל הנובורישית - שגם היא לא מסוגלת לנסח תזה משמעותית בנושא מלבד להגן על הצד שהפר חוזה עם השטן.

לתגובות: Yairkleinbaum@gmail.com