מכתב פתוח לד"ר גדי טאוב: אסור להצביע לנתניהו, הוא לא יגע במערכת המשפט - על הדמיון המטאפורי בין ביבי והרב ברלנד

אני איש ימין.

וכמו בכל מאמר ביקורת שלי על ראש הממשלה נתניהו (זה השביעי בשנה האחרונה) אני חש צורך להקדים ולומר זאת למול האינקוויזציה השמרנית חסרת המחשבה.

בשלב זה חסידי נתניהו בין אם יושבים הם בחדר העורכים של ישראל היום ובחדר האסטרטגיה של מכון שלם, ובין אם יושבים הם בפרלמנט מקומי במרכז הרצליה שומעים על ימני הסולד מנתניהו ומקשים.

"בנט? לא בשל, פייגלין? משיחי/לא מתמודד, סער? קליינבאום, בחייאת, הוא איש הפרקליטות".

אני מציע משהו אחר - אני מציע אדם שמסוגל לזהות ולטפל בבעיות קיומיות כגון

1. מערכת המשפט
2. מדיניות ההגירה

בשלב הזה מצידי שיהיה יאיר גולן. ברור שכרגע מדובר במפלגת הציונות הדתית. 

ואני הנחשב "חילוני" אף אצביע לה, למרות שניתן לקלטג אותי כאיש 'מולדת' / 'התחייה' - ולאור המצב הנורא גם 'יהדות התורה'.

אך בפועל שיקולים אישיים אינם משנים את העובדות היבשות , והן שהרפורמות הנצרכות בתחומים אלה לא רק שלא יתרחשו תחת נתניהו, אלא שנתניהו מעניק להן מעמד נורמטיבי יותר מכל ראש ממשלה אחר מאז 1996 מלבד אהוד ברק.

(הלו , אולמרט מינה את פרידמן ורמון לשרי המשפטים, ושרון את טומי לפיד ז"ל - לא בדיוק חסידי ברק ואקטיביזם שיפוטי...)

אכן, צמד בעיות אקזסטנציאליות אלה עבור המפעל הציוני לא ישתנו תחת נתניהו, אשר בעבורו שרידות ישראל כמדינה יהודית אינה פקטור בעל פונקציוליות קואליציונית או אלקטורלית שניתן להביא למצגות או לדיוני קבינט.

הם לא חלק מהמוצר שהוא מוכר כדי לתחזק את שרידותו הפוליטית.

קרי הם לא יהיו גורם במדיניות הציבורית שלו לא עתה, ולא בעתיד.

ד"ר טאוב יקר, אין מה לעשות - זה האיש.

עכשיו, הסיבה שאני טוען זאת היא העובדה שאני כבר טענתי זאת ב-2011 עם ראשית משבר המסתננים ומפעל חשיפת העמותות של חלוצי אם תרצו (בה הייתי פעיל שולי בראשיתה), מאז דבר לא השתנה, המגמה רק החמירה.

לכן כמו דייויד יום, אני אמנם לא בטוח שהשמש תזרח מחר, אבל אני כן בטוח שראש הממשלה המקיוואליסט שלנו ימשיך לשחק עם חסידיו במילים שבפועל מובילות למעשים מבוססי שרידות פונקציונלית.

זו הלוגיקיה הליניארית ומבנה האישיות של נתניהו האדם והפוליטיקאי.

לא, זה לא מצדיק את ציד המכשפות - אבל זו המציאות.

 נתניהו הוא לא טראמפ, לא אכפת לו אם ראשי ממשלה יעברו בעתיד את מה שהוא עובר, הוא לא מחפש טיפולי שורש ואפילו עדינים והדרגתיים, הוא פשוט רוצה לעבור ולגמור עם זה, הוא לא ישנה דבר במערכת - אולי יש לו לב, אבל אין לו צדק.

אני יודע שהריסת המזבח בשומרון שלשום לא תשנה דבר עבור אנשים פחות חכמים מטאוב.

עבור חסידי הבאבא-ביבי, שאינם צריכים לערכים או לאתרים היסטוריים, או לידע היסטורי תיאולוגי על העם היהודי זה לא משנה. שכן הם אפילו לא זקוקים לעתיקות בארץ ישראל - שכן להם יש מזבח חי.

וכך מוביל אותו הדבר לחדשות העצובות ביותר שיצאו השבוע מארץ ישראל - הרס מזבח יהושע בהר עיבל בידי פלשתינאים.

אין דבר המעציב יותר מהרס עתיקות יהודיות בארץ ישראל. עצב זה לא נובע מהיותי היסטוריון צעיר, או בשל יחס סנטימנטלי לתפילה, אתרים פולחניים, או באופן כללי למזבח מהמאה ה-13 לפנה"ס - אלא עצב זה נובע בעיקר בשל הפאתטיות והטראגיות המגולמת בסיפור העגום הנ"ל בראי הציונות.

מה שהתרחש שלשום באתר המכונה 'מזבח יהושע' הוא סמל לחולשה המקרינה מהעיניים ועד קצות הציפורניים בלשונו הציורית של מאיר ז"ל.

מנתניהו ועד החפ"ש, דרך הצבא, הפרקליטות, עובדי רשות העתיקות (שעושים מלאכת קודש) ויתר עובדי הציבור - כולם נתונים מחד תחת אימת המשפט, ומאידך תחת העובדה שהם נתונים סטטיסטיים במציאות שברגע שאינה נתונה להצגה בגרפים שנתניהו יכול לשווק - פשוט מאבדת משמעות מונאדית, והופכת נטולת ערך.

אולי טוב שקרה הדבר במזבח יהושע, שכן אולי בידו להמחיש לנו שלבנימין נתניהו לא אכפת משום דבר מלבד אובייקטים לסטטיסטיקות כמותניות ולא איכותניות.

הסטטיסטיקות של ביבי מיוסדות על כשל אינדוקטיבי בהן מטרות-העל של מדינת ישראל פועלות לפי וקטור הקדנציה ולא גורל או ייעוד בהיסטוריה המדינית.

בפועל מה שזה אומר זה שנתניהו לא הולך לטפל בבעיית המסתננים, במערכת המשפט, או בחוק השבות - שכן אלו לא דברים שיש להציג בגרפים בעמוד האחרון של ישראל היום על איכות החיים בישראל אשר יכולים להניע את הבייס.

בעודי כותב דברים אלה אני מכיר בכך שבניינים חדשים ומכוערים בכל רחבי בירתנו הקדושה והנצחית ירושלים, זה כל שיש לביבי להציע - בתים יקרים, כלכלה חזקה, דימוי, חיזבאללה וחמאס במצב בינוני על הגבול, מערכת משפט פרועה, נאומים מעולים באנגלית, ומדינה לא יהודית - זוהי דה-פקטו מורשת נתניהו לדורות העתיד.

את הביטחון, האתוס, והעליות הוא לא יצר כמפא"י.

את ביצור ישראל הוא לא הבטיח כשמיר.

ואפילו את ההחלטיות של אולמרט ושרון המושחתים אין בו.

בריסון מערכת המשפט, ובשמירה על אופייה היהודי של ישראל נתניהו בכלל לא ניגש למבחן.

ברור שיש הישגים כבירים לנתניהו במדיניות חוץ וכלכלה אך ברגע שאתה המדינה מבפנים, היא גם תירקב מבפנים.

מי שלא רואה שהחוקים תחתיו פרוצים, ושהיהודים תחתיו נתונים להתבוללות הם לא ד"ר טאוב, אלא בעיקר קהל סוגדי נתניהו.

בכל משימה יסודית מיישוב ארץ ישראל, דרך שימור אתריה ההיסטוריים, והשבת המשילות ההיסטורית שהתקיימה עד ממשלת רבין הראשונה - נתניהו נכשל לא מפני שהוא לא מוצלח - הוא נכשל מפני שלא היה אכפת לו מזה משום שזה לא משהו שאפשר להציג לבוחר.

שכן הבוחר הממוצע של נתניהו לא מספיק חכם להבין איך נוצרות בעיות, אך מספיק מתוחכם לדבר על אילוצי נתניהו בתפקידו.

כך מנטליות ה"לא לצאת פראייר" שנוצרה כאן משנות החמישים משרתת מצוין את המיינדסט של הבייס של ביבי.

עצם העובדה ש-66% מהעולים השנה לא היו בכלל יהודים, ושסרטוני הטיקטוק המקסימים בהם מאיימות נערות תל אביביות לזרוק יהודים לבורות , להכניסם לגטאות, ולרצוח אותם - לא מטרידים את ביבי לא מפתיעים. 

הבייס רואה, יודע, ושותק.

ביבי פשוט מנהל מחסן ענק של יהודים שבו הלואו קוסט לדובאי חשוב מהעתיד של הציונות המדינית כמפעל של עם יהודי ודמוקרטי.

הוא משתמש באמנות בסיפור ההיסטורי והדתי הגדול של העם היהודי, ובבורות הפוליטית של חסידיו שלא מבינים שילדיהם לא יהיו יהודיים בארצם, ובמצב מערכת המשפט כרגע, גם לא חופשיים בארצם, כדי למכור מוצרים שהוא בכלל לא ייצר (כמו הסכמי אברהם שהם לחלוטין הישג של מספר יהודים אמריקנים יותר משל ממשלת נתניהו).

כל אלה מעידים כי עבורי כימני, בנימין נתניהו לא ראוי לבחירה הן ברמה המוסרית והן ברמה הפונקציונלית לקדנציה נוספת.

האם יש או אין להפריד את עיקרים אלה מציד המכשפות המשפטי/עיתונאי השפל המתנהל כנגדו ?.

ציד מכשפות זה, רק מחזק את סומי הבאבא-ביבי בסגידתם לקדוש-הבשר נתניהו שבגללו נכדיהם יהיו דה-פקטו בעלי סיכוי של 32% להיות לא יהודים בארצם, המספר יגדל אצל ניניהם. 

זה לא משנה שמרבית מצביעיו עיוורים או חירשים לאינטרסים שהם מדברים בשמם, מה שמשנה הוא שאין להם יכולת קוגנטיבית לחשב את התוצאות של הצבעה עבורו - וזה מדאיג יותר מביבי עצמו.

תיקון מערכת המשפט; שימורה של ישראל כמדינה יהודית; שמירת העבר שלה, מעניינים את נתניהו פחות כמו היכולת לנהל עסק מתקתק.

ולכל מי שמדבר על "יציבות", "ביטחון", "ממלכתיות" ועוד מילים ריקות ונבובות שנוצרו בימין כתגובה ל"דמוקרטיה" "חוקתיות" של השמאל, אני מניח שדמוגרפיה והיסטוריה הם לא הנושאים שחקרתם בימי חייכם - ראשי הממשלה היחידים שפעלו מתוך אחריות היסטורית או דמוגרפית היו יצחק שמיר, דוד בן גוריון, גולדה מאיר, ולוי אשכול.

כפי שאומר סא"ל פרופ' יואב גלבר "נתניהו גאון שיווק".

בכל היתר, לא משנה כמה הישגים הוא יביא, מדובר בפונקציות במשוואה, לא בבשר או רוח היסטורי.

לא בהישגים גדולים, בעיקר בתכליות בדרך למטרה שנוצרה אי שם ב-2011 לשמור על הכיסא.

ביבי הוא לא סתם באבא - בעיני הוא סוג של רב שלא מספר את האמת לחסידיו, מטאפורה לתאולוגיה של הרב ברלנד - רק שבבית המשפט, ברלנד באמת אשם, ביבי לדעתי - חף מפשע - הבעיה היא שעל פשעיו האמיתיים אף אחד בדורנו לא יעמידו, האמת שרק בדור הבא.