חותר תחת הערכים המקובלים של החברה האמריקאית: פיקסאר בסרט חדש ויוצא דופן אשר מעניק זווית חדשה על החיים

רק לפני מספר שבועות חגגו אולפני פיקסאר 25 שנים לצאתו של הסרט הבלתי נשכח ״צעצוע של סיפור״. כזכור, היה זה הסרט הראשון מבית היוצר, אשר היה באורך מלא. מאז, פיקסאר מקפידים להוציא סרט אנימציה חדש לפחות אחת לשנה, כעת, הגיע תורו של הסרט ה-23 של האולפנים, והוא כנראה הטוב ביותר שלהם עד כה. 

מתוך הסרט, דמותו של ג׳ו בעיר ניו יורק

הסרט החדש של פיקסאר ״נשמה״, לגמרי שונה בנוף סרטי האנימציה שיצאו בשנים האחרונות. הוא גם שונה מכיוון שבעקבות נגיף הקורונה, נאלץ לדלג ישירות אל שירותי הסטרימינג, כאשר אולמות הקולנוע בארצות הברית וברוב העולם, סגורים. 

לראשונה, מעמידים פיקסאר גיבור שחור, ניו יורקי בשם ג׳ו, מוזיקאי כושל. דמויות שונות בעלילה מנסות להניע את ג׳ו למצוא ייעוד אחר, אך הוא מצידו, אינו מוכן לוותר על החלומות שלו. הגיבור מתייחס אל מוסיקה כמהות החיים, כאשר הוא אינו עוסק בתשוקה לו, הוא למעשה, אינו באמת חי. 

בינתיים, דמותו של ג׳ו ״מסתפקת״ בהוראה, עד שהאירוע המחולל מגיע והוא זוכה בהזדמנות חד פעמית לנגן לצד מוזיקאית נחשבת. מכאן למעשה מתחילה שרשרת של אירועים אשר מקשה על הגיבור לממש את ייעודו ולנצל את ההזדמנות אשר לא תחזור. 

הסרט עוסק גם בנושא מורכב כשלעצמו, גלגול נשמות, כאשר ג׳ו עולה לשמיים ונתקל בנשמות נוספות אשר תקועות בין לבין, חלקן עוברות הכשרה לגלול נוסף, וחלקן לא מוכנות לחזור לעולם הגשמי ולתפקד שוב כבני אדם. 

למעשה, גם הגיבור מסרב לעשות את מה שהחברה דורשת ממנו, להתפשר ולעסוק בתחום אחר. לזנוח את תשוקתו, את חלומו. בחלקו השני של הסרט, ג׳ו חוזר לחיים בכדור הארץ, ומנסה להגשים את הייעוד שלו, למרות כל המכשולים. 

את הסרט ״נשמה״ ביים הבמאי פיט דוקטר (אשר אחראי גם על הבימוי של הסרט המופלא ״הקול בראש״). הסרט החדש של פיקסאר מתהדר בתוכן משמעותי, אסתטיקה מרשימה, וכמובן, עבודת בימוי יוצאת דופן, כאשר אי אפשר שלא להזכיר את ההומור השנון והמתוחכם לאורך כל הסרט. 

בנוסף, ״נשמה״ כולל גם איכויות רבות אשר מבליטות אותו מהסרטים הקודמים של פיקסאר, לא רק בעקבות הגיבור השחור וייצוג של תרבות שחורה, פסקול ג׳אז איכותי ואלמנטים רגשיים חכמים, אלא גם בזכות ייצוג של העיר ניו יורק. לאורך הסרט, ניתן ממש לחוש את אופיה של העיר. 

מעבר לכך, מדובר בסרט פילוסופי לכל דבר, אף יותר מיצירות קודמות של פיקסאר כגון ״הקול בראש״. מדובר בסרט לכל המשפחה, לכל הגילאים, גם למי שלא מחבב אנימציה בדרך כלל. הסרט מבקש לעלות שאלות מהותיות על הגשמה עצמית, ייעוד ותשוקה, ועוסק לצד כל זה בייאוש, ציפיות, מוסכמות החברה, וריקנות. 

למעשה, ניתן בהחלט לומר כי החוזק של הסרט הוא דווקא בתפיסתו לגבי הגשמה עצמית. בשונה מסרטי הוליווד אחרים, ״נשמה״ מציג את האמביוולנטיות במציאת משמעות, ובכך מערער על התפיסה המקובלת בעולם, ובארצות הברית בפרט. 

הסרט החדש של פיקסאר שופך אור על נושא כה מורכב ותרבותי, ובסופו של יום אומר, החוכמה היא דווקא למצוא את האושר ביום-יום. בשגרה, בסיטואציות קטנות ופשוטות. וזה, מה שהופך את ״נשמה״ לסרט הטוב ביותר של פיקסאר, כזה שיכול לגרום לקבל פרספקטיבה חדשה ומרעננת על החיים.