דעה: "חוקרי השואה" הם בדיחה עצובה ואסופת שרלטנים, אפי איתם הוא הדבר הכי טוב שיקרה ליד ושם

כשהגעתי ליד ושם בגיל 14 עם הכיתה סולקתי משם.

זה היה במהלך האינתיפאדה, ובמקום לדבר על רצח שיטתי של יהודים בידי הגרמנים והפולנים ויתר חיות-הבר צמאות הדם, הראו לנו את סירות ההצלה שבהם הצילו הדנים כ-8,000 יהודים.

עם כל הכבוד לדנמרק חשבתי לתומי, היו אלה שיאם של ימי האינתיפאדה כשהממשלה הדנית פחות או יותר הביעה תמיכה בפיגועי התאבדות (קרי בהתנגדות האלימה של הערבים), "ועכשיו הם תומכים במחבלים", אמרתי וסולקתי. 

בסדר, כשהגעתי שוב בגיל 24 כחוקר, קצת מיושב ובשל יותר, מצאתי שם כבר מסמכים מרתקים ביידיש ובפולנית, שהפכו לבסיס למאמר שכתבתי על בתי המשפט היהודיים בגטו וילנה (בתי משפט שאחר מ'חוקרי השואה' הללו שיוצאים נגד איתם בכלל הכחיש את קיומם).

בגיל 24, עשר שנים אחרי הסילוק הראשון גיליתי לאחר הסיור העצמי שעשיתי לעצמי שהנראטיב "האוניברסלי" המדגיש בצורה לא פרופורציונלית את המסייעים על פני הרוצחים נותר ולא השתנה, שעדותה של מחנכת מפורסמת בנושא על כך ש"אנחנו לא רוצים שהם ישנאו את אירופה", היא המצב ושמעבר לעבודה החשובה כמוסד המוקדש להנצחת השואה, הרי שליד-ושם יש סיפור - סיפור, שלטעמי האישי כבן העם היהודי, ונכד לניצולי שואה הוא גם דיי גרוע - קרי לא אמין. 

איני יודע אם זה מכיוון שכל סבותיי וסבתותיי נשמתם בגן עדן מקדם הם ניצולי שואה, או פשוט בשל סקרנות אינטלקטואלית כחובב היסטוריה יהודית אך במהלך חיי מצאתי עצמי מקדיש שנים לא מועטות לחקר שואה, היסטוריה גרמנית, והחיים היהודיים באירופה.

אחת המגמות המדאיגות שראיתי הוא שהמציאות ההיסטורית הידועה לא ממש מתאימה למה שאנשי התעמולה האקדמית בישראל מספרים בעשורים האחרונים - סיפור שבמידה רבה הדיו נשמעים עתה בקול רם במסדרונות יד ושם.

ישנה מגמה המתרחשת בחקר השואה מאז שנות ה-80 המבקשת לבצע 'אוניברסליזציה של השואה' (עוד על מגמה זו יש לשאול את פרופ' יואב גלבר שעסק בחקר השואה וזיהה מגמה זו בשלביה המוקדמים להתפתחותה) - במידה מסוימת מדובר במגמה (לפחות מבחינת ישראל) הממשיכה את "הציוניזציה של השואה" שקדמה לה - אך עתה מדובר במגמה חמורה בהרבה, כי לפחות הציוניזציה סיפרה סיפור יהודי. עתה הסיפור בכלל חורג מהעם היהודי.

בסיפור החדש, שהינו תוצר היסטורי של עזיבת חלקים מן האליטה הציונית-סוציאליסטית את הרוח הממלכתית והפיכתם ל'אוניברסליים-ליברליים' גם השואה הופכת מסיפור יהודי לסיפור כלל עולמי.

במהלך זה ביקשו חוקרים ועיתונאים מסויימים לגייס את השואה שבעבר הייתה יסוד חשוב בנראטיב הממלכתי (והיא הייתה, ולא הודחקה כמו שרבים טועים לחשוב) לחלק מנראטיב ליברלי-אוניברסלי בסגנון ש"בכל עם יכלה להתרחש שואה", "בכל אחד יש נאצי", "וכל מהגר/אחר/כהה עור הוא יהודי".

כפי שטוען ההוגה היהודי-צרפתי החשוב, ומבקר הפוסט-מודרניזם אלאן פינקלקראוט (בעצמו בן לניצולי שואה) "בכל מקום מחפשים עתה מי הנאצי ומי היהודי"

נראטיב השואה הנוכחי המיוצר בגרמניה ובקליפורניה מתחלק אצלנו כאן לשני חלקים שבכל אחד מצורתיו הישראליות משרת את שאיפות השליטה של האליטה הפוליטית (הליכודית) והמשפטית.

מאהרן ברק וגרורותיו הממאירות הרואות בכולם נאצים, ועד ביביהו שפראנויית השואה שלו היא גורם נהדר לשליטתו בקוקטייל הקטלני של (בש"ב - ביבי, שואה, ביטחון).

עבור ברק השואה היא כלי נהדר להזיות השיפוטיות שלו, עבור ביבי זה כלי מדהים להזיות ה'מציל את עם ישראל מהרס מידי' שלו.

אבל בין ביבי שהופך את השואה לכוח אלקטורלי, ובין אהרן ברק שהופך אותה לגורם של אשמה-עצמית גרמנית של העם הנרצח, טשטוש הייחודיות של השואה (השמתה לצד ג'נוסיידים אחרים) ובמידה רבה הזנייתה עד לכדי טשטוש מורשתם הדתית/יהודית/מסורתית/לשונית של קורבנותיה שרובם ציוו את ההפיכה השיפוטית כנראה - מתרחש חטא היסטורי עצום מימדים זה שלא ברור כיצד יד-ושם מבקש להתמודד מולו.

כי הוולגריזציה מחד, והאוניברסליזציה מאידך - הן תוצר של אותה מכה - הרס ההיסטוריה.

הגווארדיה השמאלנית שהשתלטה על חקר השואה בישראל לא שונה מהגווארדיה הלאומית שהפכה אותה לכלי פוליטי.

אך בפועל לפחות הגווארדיה הלאומית נאמנה לצוואתו של ישראל גוטמן - יהודה באואר כבר התחיל לערבב את השואה עם דברים אחרים.

הגווארדיה המתנגדת לאיתם המשיכה במידה רבה את הגווארדיה המפ"מית שהשתלטה על סיפור מרד גטו ורשה ויצרה בו קרדום פוליטי לחפור בו כשידוע לכולם, כי היה זה מעמד של איש אחד בלב אחד - קרי כלל עם ישראל (מבית"ר ועד השומ"צ).

אין אדם ראוי מאפי איתם, לוחם נערץ, משכיל, רב, חבר כנסת, שר, ודמות ממלכתית לעמוד בראש הארגון שנראה כי סופג רוחות פוסט/אנטי-יהודיות מקרב עמותות ומכונים אקדמיים מפוקפקים ולא יהודיים שגם אם אינם בקשר גלוי עימו (והם כן, למרות האופי הממלכתי של הארגון) הרי שהם כבר מושפעים מרוח המפקד הרווחת. 

כשהייתי בן 23 בביקור בארה"ב אף אמרתי לסבתי עליה השלום  להפסיק ולתרום ליד שם, זה הגיע אחרי שלמדתי וכתבתי אצל כמה היסטוריונים בנושא שואת יהודי אירופה - אם הם מתנגדים לאיתם - תדעו שמדובר בדבר הכי טוב שקרה ליד ושם הרבה שנים.

אנא עקבו אחרי בטוויטר

לתגובות, הרצאות וכו': Yairkleinbaum@gmail.com