להפיק סרטים בתקופת הקורונה

הראיון עם המפיקה לי ברודה, 34, מתקיים טלפונית בעודה נמצאת בפוארטו ריקו על סט סרטה החדש "פנמה" בכיכובם של מל גיבסון וקול האוזר. מאז פרצה המגיפה בארה"ב והשביתה את החיים כאן, נעצרו כליל כל הפקות הסרטים וסדרות הטלוויזיה. ברודה היתה בין המפיקות הראשונות לחזור לסט ולהמשיך לצלם.

 

 

"חזרנו לצלם ביולי. הסרט שלנו היה הראשון שהוא לא סרט סטודיו שחזר לצלם", היא מספרת. "צילמנו במיסיסיפי את הסרט "Card Counter" עם אוסקר אייזיק, ווילם דפושל וטיפני האדיש. כולם התקשרו אלינו אז ושאלו איך הצלחנו לעשות את זה ואיך השחקנים הסכימו לטוס. אנחנו החלטנו שחייבים לחזור לצלם. היינו צריכים לגייס חצי מיליון דולר כדי להמשיך בצילומים כי צילומים בתקופת הקורונה הם יקרים יותר ותחת מגבלות נוקשות יותר.  אסור למשל לאכול במסעדות, אסור לצאת לשום מקום, אסור לישון במלונות אלא רק ב- Airbnb כדי שלא נהיה ליד אנשים ואולי נידבק. וצריך גם לעבור בדיקת קורונה כל כמה ימים".

התקציב לצילומים עלה משמעותית בגלל זה?

"בהחלט. בסרט שאנו מצלמים עכשיו, התקציב עלה ב-300 אלף דולר רק בגלל הבדיקות. כולנו צריכים לעבור בדיקות קורונה מהאף, לא מהפה כי הן יותר מדוייקות. חלק מהבדיקות שאנו עושים הן בדיקות דם. היינו צריכים לעבור בדיקה לפני שעלינו על המטוס ואז לעבור בדיקה כל יומיים בערך. זה הרבה יותר קשוח לצלם ככה סרט".

וההכנסות של הסרטים גם נמוכות יותר בגלל שהם לא יוצאים בקולנוע אלא עוברים לסטרימינג

"כן. למרות שדווקא יצא לי לראות סרט שלי בקולנוע במרטל ביץ', אני נעה בין לוס אנג'לס ודרום קרולינה ויש שם מקומות שבתי הקולנוע בהם כבר פתוחים. ויש גם סרטים שיוצאים ב"דרייב-אין". הקיץ הזה יצאו לי כמה סרטים בדרייב אין וחלקם בסטרימינג. זה בהחלט בעייתי מבחינת המפיצים כי הם כבר לא יכולים לסמוך על מכירת כרטיסים בקולנוע. קחי למשל את הסרט של גל גדות "Wonder Woman" שיוצא באותו יום בבתי קולנוע וב- HBO ויהיה זמין גם באמזון. סרט לא יכול לעשות היום 200 מיליון דולר כמו שעשה בעבר בקופות, אז זה בהחלט משהו שאנו צריכים לקחת בחשבון ולהתמודד אתו. בגלל זה אנו מצמצמים בהוצאות, התקציבים יורדים כי איננו יכולים לשלם לשחקנים ולהפקה כמו ששילמנו בעבר".

 

 

גם זמן הצילומים התקצר?

"כן. אני כרגע עושה מספר סרטים שזמן הצילומים שלהם יותר קצר, בין 15-18 יום ולפעמים 20 יום. יש לנו סרט שיצטלם גם ב-22 יום שזה זמן צילום קצת יותר ארוך. אבל מצד שני באירופה יש גם הפקות שמצלמות במשך חודשיים ויש גם תוכניות טלוויזיה שמצלמות במשך חודשים בניו יורק. הם פשוט יוצרים מעין בועה ואין יוצא ואין נכנס לסט. כולם תקועים ביחד, אז זה קצת קשה יותר באמת לשחקנים כי אם יש להם משפחה הם לא יכולים לראות אותם, אז את מוגבלת באלו שחקנים את יכולה להשתמש, חלק מפחדים לטוס וחלק גמישים יותר, צריך לבחור בחוכמה אלו שחקנים את רוצה להעסיק. בפוארטו ריקו קצת יותר קל כי כל מי שנכנס צריך לעבור בדיקה ויש הגבלה מבחינת האפשרות להפיץ מחלה. ויש מדינות בארה"ב שקל יותר לצלם בהן כמו בדרום קרולינה שם הרבה יותר פתוח ואין את ההגבלות שיש בקליפורניה או מדינות אחרות בארה"ב".

אגב, היה קהל בקולנוע כשהלכת לראות את הסרט שלך?

"היינו די לבד לצערי. אנשים עדיין מפחדים. בקולנוע במרטל ביץ' את נכנסת עם מסיכה אבל אז באולם את מורידה, תלוי ברמת הנוחות שלך. כל ההתייחסות לקורונה במדינות כמו דרום קרולינה ופלורידה הוא שונה מאוד מקליפורניה, הם קיצוניים לצד השני. הכל פתוח ומתפקד כרגיל חוץ מהופעות גדולות כמובן".

ברודה הגיעה ללוס אנג'לס לאחר שירותה הצבאי במסגרת שליחות הסוכנות היהודית. היא לימדה ריקוד במחנות קיץ והחליטה להישאר בארה"ב. היא נרשמה ללימודי משחק, כתיבה ובימוי ואחר כך יצאה כמו צעירים רבים המגיעים לכאן מכל העולם, לאודישנים.

רציתי להיות שחקנית?

"קיבלתי תפקידים קטנים בסרטים וסדרות טלוויזיה אבל זה לא פשוט כשאתה שחקן זר ויש לך מבטא. בשלב מסוים החלטתי להתחיל להפיק לעצמי דברים כי לא היתה לי סבלנות לחכות כל הזמן לתפקיד הבא ופתאום גיליתי שיש לי את זה. התחלתי להפיק סרטים גדולים ופתאום ההפקה לקחה מקום מרכזי. הייתי צריכה לבחור פוקוס והחלטתי להתרכז בהפקה. תמיד גם הייתי טובה במספרים והרגשתי שאני באה לידי ביטוי טוב יותר בתחום הזה. אני עדיין משחקת מעט אבל אני פחות פנויה לאודישנים. בסרט לנסקי (על המאפיונר מאיר לנסקי –א.א) שהפקתי בכיכובו של הארווי קיטל, דווקא יש לי תפקיד קטן. אני משחקת את מנהלת הבנק הישראלית הפוגשת את לנסקי כשהוא מגיע לארץ לאחר שהעלים כסף לישראל וה-FBI מחפש אותו".

 

 

הסרט יצא כבר?

"עדיין לא. הגשנו אותו לפסטיבל ברלין ואנו מחכים לשמוע אם הוא התקבל. כרגע אנו מראים אותו למפיצים".

האם הסרט "פנמה" אותו אתם מצלמים עכשיו  היה מתוכנן זמן רב מראש?

"זה סרט שהגיע אלי לפני יותר משנה. במקור הוא היה עם מורגן פרימן ואז הם החליפו למל גיבסון. חשבתי שמבחינת התקציב זה יותר הגיוני ולכן החלטתי להצטרף להפקה לפני כמה חודשים.  זהו סרט שניסו לעשות הרבה זמן וכל פעם זה השתנה. עכשיו הוא צבר מומנטום כי לא מצלמים הרבה סרטים. המון חברות הפקה מחכות ל-2021 ואני חושבת שיש מומנטום למי שכן מצלם. הרבה שחקנים היום פנויים וזו הזדמנות טובה לעבוד אתם. אני הצטרפתי לכמה סרטים שהצטלמו בתקופת קורונה וטפו טפו טפו הצלחנו לצלם את כולם. בשבוע הבא אני מתחילה סרט חדש עם ג'ון מלקוביץ'. בנינו לוקיישנים במיוחד עבור הסרט הזה. נשגיח שהשחקנים כולם יהיו כלואים לחודש ביחד כדי להוריד את הסיכון של ההדבקויות".

כמה סרטים הוצאת מאז הקורונה?

"די הרבה האמת" היא צוחקת. "Chick Fight" יצא לפני שבועיים עם מאלין אקרמן, בלה ת'ורן ואלק בולדווין. זאת הגירסה הנשית ל- "Fight Club". הסרט "The Informer", בכיכובם של רוזמונד פייק וג'ואל קינמן צולם כבר לפני שנה וחצי אבל רק עכשיו הוא יצא כי התפנה מקום בקולנוע. הרבה חברות הפקה הוציאו את הסרטים שלהם מהקולנוע או לא שיחררו אותם כי לא הגיוני להוציא סרט של 100 מיליון דולר בקולנוע כשאף אחד לא מגיע. "Jiu Jitsu" עם ניקולס קייג', קיווינו שהוא יצא בתיאטראות אבל אני חושבת שהחליטו להוציא אותו בסטרימינג בגלל הקורונה". באוגוסט השנה הוצאנו את "טסלה" שתמיד רצינו להוציא בקולנוע כי הוא סרט מאוד אמנותי וקיבל הרבה תמיכה מ"סאנדאנס", אבל בסוף הוא יצא בדרייב אין ואולי גם בכמה בתי קולנוע".

 

 

מה בעצם התפקיד שלך בתור מפיקה?

"יש סרטים שאני מפיקה ויש סרטים שאני מפיקה בפועל. כשאני מפיקה אני מעורבת בכל, מהחלטות על אילו שחקנים יככבו בסרט, עריכה לתסריט, עבודה עם הבמאי, בחירת לוקיישנים, הפצה, הבאת משקיעים וכו'. בסרטים בהם אני Executive Producer, אני בעיקר מעורבת במימון הסרט ובהפצה".

האם קשה היום יותר לגייס כסף עבור סרט?

"היתה תקופה שכן אבל אני חושבת שהמשקיעים שלי מוכנים כי כבר צילמנו סרט אחד ואני עובדת עם עוד כמה מפיקים שצילמו בתקופת הקורונה והם יודעים איך לעשות את זה. אני גם משתדלת באמת להביא סרטים שהם משמעותיים ובתקציבים הגיוניים מבחינת מימון. אני משתדלת לבחור פרוייקטים שגם משמעותיים מבחינת התוכן, בעלי מודעות חברתית. מבחינת המשקיעים, אף אחד הרי לא רוצה להפסיד כסף, אבל הם בסדר עם לקיחת סיכון אם זהו סרט משמעותי. הרבה מהם רוצים ליצור עולם טוב יותר ולהיות שותפים לסרטים בעלי מסר. לאחרונה נכנסנו יותר לתחום הסרטים הדוקומנטריים שהם קלים יותר לצילום. אנו מצלמים עכשיו סרט על דמות פוליטית ויהיו עוד כמה בחודשים הקרובים. התחלתי לפתח גם פרוייקטים לטלוויזיה. זה לפחות משהו טוב שיצא מהקורונה. היום בעיקר חשוב למצוא דרכים יצירתיות למצוא מימון בעיקר וזה היתרון שלי בתור מפיקה כי אני יודעת איך לגייס כסף, בגלל זה אני עושה כל כך הרבה סרטים בשנה. לרוב אני מצטרפת בעיקר לסרטים שניסו לעשות אותם בין 5-15 שנה ואף אחד לא הצליח לגייס מספיק מימון עבורם. אנו מביאים לסרט רוח חדשה ואחרי חצי שנה הסרט כבר מצטלם".

כשברודה אומרת "אנחנו", היא מתכוונת לחברת ההפקה שהקימה ב-2015 ומורכבת מראשי תיבות שמה LB Entertanment. בתחילה היא עבדה אצל מפיק סרטים כמתמחה, מה שאמר שהיא עבדה לגמרי בחינם, אבל ברודה היתה נחושה ללמוד את רזי המקצוע. אחרי שהשתפשפה בעבודה במשך שלו שנים, היא פתחה את חברת ההפקות שלה ויצאה לדרך עצמאית.

כשהיא לא מפיקה סרטים, היא שוקדת על כתיבת שירים. היא הוציאה את ספר השירים הראשון שלה לפני שנתיים אותו הוציאה בהוצאה אישית באמזון ועכשיו היא עובדת על הוצאת ספר השירים השני שלה באנגלית. לפני שלוש שנים היא הקימה ארגון שנועד ליצור קשרים ושיתופי פעולה בין נשים מזרח תיכוניות העובדות בתעשיית הסרטים. לארגון היא קראה: Women Creating Change.  "שיחקתי הרבה דמויות של ערביות ואני גם דוברת ערבית מהבית, אז קיבלתי הרבה תפקידים כאלו וחשבתי לעצמי שעם כל הדברים המטורפים שקורים בארץ בין יהודים וערבים הרי כאן אנו מתחברים טוב יותר מאשר עם האמריקאים וחשבתי איך אוכל לחבר בין נשים ערביות וישראליות. כך נוצר הארגון למעשה. זוהי קהילה מאוחדת שיוצרת הזדמנות לנשים בתעשיה. אני מביאה מנטוריות שידברו בפניהן על איך אתה יכול להשתלב בתעשיית הסרטים אם אתה זר ויש לנו הרצאות ואירועים כל כמה זמן. עכשיו בגלל הקוביד, האירוע הבא יתקיים אונליין ב-19 בדצמבר. הצלחנו לפתח דו שיח עמוק ואני מקווה שזה ייצור שינוי".

לפני שנה, הכירה ברודה את בן זוגה באתר היכרות יהודי, בחור ישראלי העוסק בתחום הנדל"ן. העובדה שהוא גר בדרום קרולינה והיא בלוס אנג'לס, לא הפריעה לשניים שמצאו דרך להתגבר על המרחק. "כשהכרנו, הייתי בדיוק בניו יורק, דיברנו שבוע שלם וכשנחתתי בלוס אנג'לס הוא כבר הגיע עם כרטיס פתוח והחלטנו לראות איך זה יעבוד. בגלל שאני לא תמיד בלוס אנג'לס, הוא טרח לטוס ולפגוש אותי על סטים במדינוות רבות כמו אלבמה ומיסיסיפי. כשהקורונה פרצה והפסקנו לעבוד, נשארתי במרטל ביץ' אתו במשך חצי שנה. זה מקום מקסים, אנו חיים ליד הים, אין צפיפות ויש קהילה ישראלית קטנה ומאוד נחמדה. הדבר הכי קשה לי הוא הריחוק מהחברים שלי בלוס אנג'לס. עכשיו הוא עומד להגיע לכאן לפוארטו ריקו להיות אתי כאן".

יום למחרת הראיון, נחת בן זוגה של ברודה נועם בפוארטו ריקו והציע לה נישואים. היא אמרה "כן!" והעלתה את התמונה של שניהם ביחד וטבעת היהלום לפייסבוק ואינסטגרם, מה שגרר מבול של לייקים ואיחולים.

 

 

את חושבת שתעשיית הקולנוע תחזור אי פעם להיות מה שהיתה?

"אני לא חושבת שהתעשיה תחזור למה שהיתה. היא כבר כמה שנים עוברת שינוי מאוד משמעותי. השוק הבינלאומי הוא לא מה שהיה פעם. יש עודף סרטים כי נורא קל לצלם היום. אנשים גם צורכים יותר סרטים בבית. הקורונה מן הסתם טרפה את כל הקלפים ויש מציאות חדשה שכולנו צריכים להבין איפה אנו נמצאים בה. אני חושבת לגבי עתיד הקולנוע שזה נורא תלוי בבתי הקולנוע מי מהם ישרוד ואם אמזון והאולפנים יקנו את בתי הקולנוע. אם כן, זה יצור מציאות חדשה לחלוטין, במיוחד לקולנוע עצמאי שזה בעיקר מה שאני עושה. אני חושבת שמי שנשאר גמיש ומסתגל ומי שיוצר חומר משמעותי וטוב, ימצא את מקומו כי אנשים תמיד יצרכו הסרטים האלו".