מסביב לעולם עם מצלמה ומסכה

דרו גולדברג, 29, המוכר לששת מיליון עוקביו ברשתות החברתיות כדרו בינסקי, הספיק לבקר ב-191 מדינות בעולם ולהיכנס לספר השיאים של גינס פעמיים. בפעם הראשונה כאחד שביקר במספר הרב ביותר של אתרי מורשת תוך 24 שעות ובפעם השניה בזכות האריזה המהירה ביותר של מזוודה (35.59 שניות למתעניינים). אני תופסת את הולוגר לראיון טלפוני באינסטנבול לשם הגיע אחרי מספר שבועות באפגניסטן. קשה למצוא את גולדברג באותה מדינה יותר מדי זמן. בחמש השנים האחרונות הוא לא מפסיק לנסוע בעולם ולתעד את מסעותיו ביוטיוב. וכן, אפשר להתפרנס מהעסק הזה לא רע. "אני מרוויח מהפרסומות שעולות ביוטיוב, משיתופי פעולה וחסויות של חברות שונות", הוא מסביר. "יש חודשים שעשיתי בהם 5,000 דולר ויש כאלו שעשיתי 60,000 דולר".

 

 

מגיפת הקורונה טירפדה את נסיעותיו לחודשיים קצרים, אחר כך, הוא פשוט שם מסיכה ועלה על טיסה, כי בכל זאת צריך להמשיך להתפרנס. "בתחילת המגיפה שבתי לארה"ב ולקחתי הפסקה קצרה אבל אחרי כחודשיים כבר יצאתי לדרך. בחודשים האחרונים ביקרתי במצרים, מכסיקו, עירק ואפגניסטן. זה דווקא יופי לטייל בזמן הקורונה, אין תורים באף מקום, הטיסות ריקות למדי, אין תיירים והמלונות זולים, מהבחינה הזאת זה יותר זול לנסוע עכשיו".

הקורונה עם זאת, השפיעה בהחלט על האינטראקציה שלו עם אנשים. "אי אפשר להתקרב לאנשים, אין יותר לחיצות ידיים או חיבוקים. שמתי לב שיש מקומות בהם אנשים נמנעים מלעבור לידך על המדרכה ברחוב. בכל מקום אנשים חובשים מסיכות חוץ ממצרים ואפגניסטן. חוץ מזה, החיים די חזרו למסלולם, המסעדות כולן פתוחות, אנשים יוצאים, אוכלים ומבלים".

בסרטונים שהוא מעלה ליוטיוב, קשה להבחין שאנו בתקופה של מגיפה. הנוכחות של המסיכה אמנם שם, אבל בעיקר על סנטרים של גברים קשישים בתורכיה ופחות על הפנים עצמם. למרות הפגיעה הכלכלית הקשה בבעלי מסעדות ועסקים בכלל, גולדברג גילה אנשים חמים ומכניסי אורחים. בתורכיה למשל סירבו בעלי מסעדה בתוקף לקבל ממנו תשלום. "הכל על הבית, תרצה להזמין עוד משהו?" שאל אותו בעל מסעדה ואף הזמין אותו להתארח בביתו. בעל פיצוחיה מילא לו שקית עם פיסטוקים ובוטנים על חשבון הבית, בעל מאפיה שהוא חלף על פתחו, שלח אליו פיתה חמה מהתנור ורוכלים בשוק התעקשו לכבד אותו בבקלאווה ותה חם. גולדברג שחש אי נעימות מובנת, ניסה להסביר שמדובר בתקופה כלכלית קשה ושהוא רוצה לשלם, אבל נענה שוב ושוב בסירוב.

 

 

גולדברג גדל במשפחה יהודית באריזונה. עד גיל 18 הוא בכלל לא יצא מגבולות ארה"ב והנסיעה הראשונה שלו היתה לישראל במסגרת תגלית. הנסיעה השניה שלו היתה בזמן לימודיו באוניברסיטת וויסקונסין-מדיסון. הוא בחר לעשות סמסטר בפראג וניצל את ההזדמנות לטייל בכל רחבי אירופה.

מייד לאחר סיום לימודיו הוא החליט לנסוע ללמד אנגלית בדרום קוריאה ובזמן ששהה שם, המשיך לטייל בעשרים מדינות באסיה. אחרי שנה וחצי הוא עזב את עבודתו והקדיש את זמנו לטיולים במשרה מלאה. באותו הזמן, הוא הקים בלוג בו תיעד את מסעותיו באינסטגרם וסנאפצ'אט. הפריצה הגדולה שלו התרחשה עם זאת ב-2017, אז חברתו דיאנה סאלאו הפיליפינית נתנה לו במתנה מצלמה מה שעודד אותו להעלות סרטוני וידיאו ליוטיוב. במאי של אותה שנה, הוא הצטרף לטיול קבוצתי לצפון קוריאה והעלה מספר סרטונים ליוטיוב ופייסבוק. אלו זכו מהר מאוד לעשר מיליון צפיות (מאז המספר כבר גדל ל-15 מיליון) ומכאן הדרך היתה קצרה לקבלת ספונסרים ושיתופי פעולה של חברות גדולות.

גולדברג הוא לא היחיד שמצליח להתפרנס בכבוד ממסעותיו בעולם, יש עוד מספר וולוגרים שעושים את אותו הדבר, אבל הוא ללא ספק אחד המצליחים והידועים שביניהם. אחד מסודות ההצלחה שלו, הוא מגלה לי, היא עבודה קשה. "אני עובד 18 שעות ביום במשך ארבע השנים האחרונות. אני מעלה כל יום סרטונים ליוטיוב. אני מאמין שאם אתה עובד קשה, אתה יכול לעשות את זה, זה לא משהו שיכול לקרות בין לילה".

שם המשפחה המאוד יהודי שלו, היה עלול לגרום לו בעיות בזמן ביקורים במדינות ערביות ואולי זאת אחת הסיבות שהוא החליט לאמץ את הכינוי שמשפחתו העניקה לו "בינסקי" כשם המשפחה שלו ברשתות החברתיות. "אני מסתיר לעיתים נדירות את העובדה שאני יהודי. כשאני מספר לאנשים שאני יהודי, הם מאוד מתעניינים ושואלים שאלות. לרובם אין בעיה עם יהודים, אבל יש להם בעיה עם ישראל. יחד עם זאת, יצא לי להסתיר מספר פעמים את העובדה הזאת".

אחת הפעמים האלו היתה אולי בזמן שביקר בסוריה ונאלץ אגב כך גם להחביא את הקליפים שלו ביוטיוב מהביקורים בישראל מאחר וסוריה לא מניחה למטיילים שביקרו בישראל לבקר בתחומה. למזלו, החבר'ה בשדה התעופה גם לא שמו לב לשם המשפחה שלו ונתנו לו אישור כניסה. "האוכל בסוריה נהדר", הוא אומר. "מן המאכלים הטעימים ביותר בעולם. אנשים היו גם מאוד נחמדים וידידותיים כלפי. לא הסתרתי את זה שאני יהודי ואף אחד לא התייחס אלי בצורה שלילית. אבל כן הרגשתי עוינות כלפי ישראל ויצא לי לראות בדמשק את דגל ישראל בכניסה למספר בתים כמו שטיח כניסה ואנשים דרכו על הדגל וירקו עליו".

באחד הבלוגים שלו הוא כתב לגבי מסעותיו במדינות מוסלמיות: "להיות כנה, ככל שאני יותר נוסע במדינות מוסלמיות ומקיף עצמי במוסלמים, אני יותר ויותר נדהם עד כמה הם ענווים ומכניסי אורחים. מעולם לא היה בן אדם אחד שהפלה אותי לרעה בגלל הדת שלי... מהניסיון שלי כשאני אומר לאנשים שאני יהודי, הם הופכים לסקרנים יותר ורוצים להכיר אותי".

מסעותיו ברחבי העולם הוא מספר, קירבו אותו ליהדות יותר מכל דבר אחר. "בכל מדינה אליה אני מגיע, אני מבקר שם בבתי הכנסת והקהילות היהודיות. אני מעריך שביקרתי בבתי כנסת ב-40 מדינות בעולם, חלקם במקומות נידחים. עכשיו אני חוזר מביקור בעיר הראט באפגניסטן שם התגוררה קהילה יהודית גדולה עד שנת 45' אז הם עזבו לישראל, אירופה וארה"ב. זהו הביקור השני שלי באפגניסטן. בפעם הראשונה שביקרתי שם בשנה שעברה, שמעתי על היהודי האחרון בקאבול והחלטתי לחפש אותו. ביחד עם המתורגמן ומורה הדרך שלי, התחלתי לדפוק על דלתות עד שהגעתי אליו".

 

 

זבולון סימנטוב, 61, שמח מאוד לפגוש את הבחור האמריקאי-יהודי. כשגולדברג פגש אותו לראשונה, הוא ישב על הריצפה בבניין בית הכנסת הנטוש וההרוס וקרא תורה. בקליפ הוידיאו שזכה לקרוב למיליון צפיות, נראה סימנטוב תוקע בשופר ועורך לוולוגר סיור בבית הכנסת. אשתו ובתו עזבו לפני מספר עשרות שנים את אפגניסטן ועלו לישראל אך הוא עצמו החליט משום מה להשאר. סימנטוב סיפר כי היה מוכר שטיחים שסחר עם מדינות רבות בעולם, אך לאחר שהמוג'האדין גנבו את כל סחורתו, לא נותר לו הרבה. הם גם שרפו את כל ספרי התורה והקודש בבית הכנסת, אך סימנטוב הצליח להציל מספר ספרי תורה מהם הוא קורא בדבקות.

בישראל יצא לו לבקר כבר מספר פעמים והתלהב בעיקר מתל אביב, אילת וצפת. "ביליתי בצפת מספר ימים, כולל שבת וזו היתה חוויה מיוחדת. פגשתי אנשים מאוד נחמדים בישראל, האוכל נהדר ויש הרבה היסטוריה. הייתי מופתע מכמה נוצרים ומוסלמים גרים בירושלים ואיך יש רחוב אחד בלבד המפריד בין כולם. מה שפחות הלהיב אותו בביקורו בארץ היה יוקר המחיה "תל אביב היא עכשיו כמו פריס מבחינת המחירים. הכל נורא יקר".

 

 

בתחילת מסעותיו, גולדברג הקפיד לחסוך בהוצאות עד כמה שאפשר ובחר באכסניות ובמלונות הזולים ביותר שיכל למצוא. עכשיו כשהוא מרוויח היטב למחייתו, סטייל הנדודים שלו קצת השתנה. "אני נמצא כאן במלון חמישה כוכבים", הוא מדווח לי מאינסטנבול. למרות זאת, הוא הכי מאושר כשהוא ישן על הארץ באיזה שבט נידח שאף אחד כמעט לא שמע עליו. "זה מה שהכי מלהיב אותי, שבטים קטנים ונידחים. ביקרתי כבר בכמה כאלו, כמו למשל שבט הפיגמים במרכז אפריקה. אלו האנשים הנמוכים ביותר בעולם. אני הייתי האדם הלבן הראשון שהם ראו אי פעם. ריגש אותי לבקר שם וללמוד על התרבות שלהם. זהו אחד השבטים המרתקים ביותר שיצא לי לפגוש".

באותו מסע הוא גם ביקר בסודאן ובילה בחברת אנשי הדינקה גבוהי הקומה המתנשאים לגובה של שני מטר ויותר.

לא פעם, הוא מצא עצמו בסכנה ממשית. "אבל אני אף פעם לא מפחד" הוא מרגיע "בשבילי זה יותר כמו זריקת אדרנלין. פעם אחת נרדמתי במלון בלוב כשמחוץ לחלון שלי שמעתי פצצות נופלות. בתימן, שהיא אחת המדינות המסוכנות ביותר בעולם, חשבו שאני מרגל. הם לקחו את הדרכון שלי, ערכו חיפוש בתיק שלי ועיכבו אותי לחקירה, אותה חוויה גם עברתי באפגניסטן". גולדברג הצליח לשכנע את הרשויות שהוא בסך הכל וולוגר מפורסם בעל תשוקה מיוחדת לביקור במדינות עולם שלישי.

במשך השנים פיתח גולדברג לעצמו שיטה מעניינת למציאת מתורגמנים ומורי דרך מקומיים שיקחו אותו למקומות מעניינים. הוא מעלה פוסט לרשתות החברתיות שלו, מספר שהוא מתכוון להגיע לביקור ומיד מקבל פניות מהעוקבים הנאמנים שלו שלא יכולים לחכות כבר ללוות אותו בביקורו. בצורה זאת, הוא מצליח להגיע למקומות הכי שווים בכל מדינה. כן, יש לו מספיק עוקבים ברחבי העולם שהוא לא צריך להתאמץ יותר מדי על מנת לזכות במתורגמנים צמודים. "אני פוגש עוקבים שלי כל הזמן, בשדה התעופה וברחוב" אומר גולדברג.

 

 

האמת שקשה לפספס אותו בקהל, גם כשהוא מתעקש ללבוש את בגדי המקומיים ולנסות להטמע בקהל. כשהוא מסתובב ברחובות קאבול, בחור ג'ינג'י, בהיר עור, אוחז במצלמה, קשה לחשוד בו שהוא אחד מהמקומיים על אף השארוול שהוא מקפיד ללבוש.

גולדברג דואג גם לטעום את האוכל המקומי בכל מדינה בה הוא מבקר. יצא לו כבר לאכול בשר כלב בתאילנד, מדוזה חיה בדרום קוריאה, עכבישים ולשתות דם נחשים. "זה נחשב לדליקטס וזה די מבחיל" הוא אומר על המשקה הויטנאמי.

ההורים שלו אגב, די חששו מהמקצוע הלא שגרתי של בנם. הם לא יצאו אף פעם מגבולות ארה"ב עד שהחליטו להצטרף לילד לאחד ממסעותיו ומאז הם לא מפסיקים לטייל גם כן. "לקחתי אותם להונג קונג, יפן, דרום קוריאה ואינסטנבול ואת אבי לקחתי לבד לאירלנד, סקוטלנד ואנגליה". לישראל לא יצא להם עדיין להגיע אבל הם מתכננים לנסוע במהלך השנה הבאה.

כשהוא "נח" ממסעותיו, הוא נמצא בפיליפינים, משם מגיעה חברתו מזה חמש שנים דיאנה."יש לה חברה לשיווק דיגיטלי אז גם היא עובדת אונליין מה שמאפשר לה להצטרף אלי לטיולים רבים. אני בדיוק נפגש אתה כאן באינסטנבול. כשאני מגיע לבקר את המשפחה בארה"ב, אני נשאר מספר שבועות בלבד בדרך כלל בלוס אנג'לס אבל גם אז, אני ממשיך להעלות וידיאו. גם מטיולים מקומיים שלי בארה"ב".

עכשיו נשארו לו רק שש מדינות ברשימה על מנת להכריז שהוא כבש את כל העולם. בקרוב הוא מתעתד לבקר בגאנה, ערב הסעודית, אקוודור, ג'מייקה ופאלאו. בכוונתו לקחת צוות צילומים שיתעד את המסע ולהציג את חייו כוולוגר שמטייל למחייתו בעולם. הסרט, אומר גולדברג, יראה כיצד הוא מצליח ליצור קשר עם אנשים מקומיים שדוברים שפה שונה משלו, כיצד הוא שובר את המחיצות, תהליך עריכת הוידיאו והעלאתו ליוטיוב.

יתכן שחלק מהמטרה בהפקת הסרט, הוא רצון כמוס של גולדברג לזכות בתוכנית טלוויזיה, אולי בנטפליקס במסגרתה הוא יטייל בעולם ויציג מקומות מרתקים ושונים. משהו סטייל מגיש תוכנית האוכל אנתוני בורדיין, אותו הוא מעריץ, שהנחה תוכנית מסעות ואוכל לפני ששם קץ לחייו.

אורח החיים הזה, הוא מודה, מתיש למדי, לא פשוט לטייל כל היום ואז לשבת במלון ולהתחיל לעבוד על עריכת סרטון עד שעות הלילה הקטנות. "אבל אני לא מתכנן להתיישב בעתיד הקרוב, אני זורם עם החיים וממשיך לנסוע".