כל הנתונים שאתם צריכים לדעת מדוע מבקרי הנשיא הקוראים לעצמם כלכלנים הם בורים, חסרי ידע, או אידאולוגים שהכוח עיוור את שיקול דעתם
בכתבה המכילה אינספור השמצות ואי דיוקים אשר פורסמה כאן מוקדם יותר הערב (17:30 שעון LA) מכונה נשיא ארה"ב דונאלד טראמפ מלך הכריזמה.
ובכן בואו נעמיד דברים על דיוקם, טראמפ אינו (רק) מלך הכריזמה, אלא הוא בעיקר מלך הכסף.
ואם אתם קוראים את הדברים הללו כדאי מאוד שכל מי שאתם מכירים עם זכות בחירה בארה"ב יקרא טוב טוב את הדברים האלה ושתשתפו איתו את המאמר הזה - כי מה שאני הולך לחשוף כאן הוא את האמת לאמיתה. אמת שכדאי מאוד שתהיו מצוידים כשאתם הולכים לקלפי, או כשאתם בשיחת סלון פוליטית.
עכשיו אני אהיה כנה עימכם, אני כבר קצת עייף מלהילחם בשקרים, אבל מכיוון שלנגיף התעמולה התקשורתית יש רק חיסון אחד והוא האמת, אז אני חייב לעשות זאת, במיוחד כשאני שומע את השקרים מעל במה זו.
אעשה את זה כמו שאוהבים הישראלים - ישר ולעניין, עם נתונים יבשים שכלכלנים וכתבים לא מכירים, אם זה בגלל שהם שמאלנים קיצוניים - ואם זה כי הם מתעלמים מהאור, ואוהבים את החושך הציני והחולני.
אז קדימה, לעובדות.
תחת הנשיא ה-45 קרו הדברים הללו - מדדי וול-סטריט המובילים ניפצו למעלה מ-160 שיאים; שווי קרנות פנסיה המושקעות בבורסה של האמריקנים (401K) הרקיע; שכרו הממוצע של העובד האמריקני גדל פי שניים יותר מבכל שש-עשרה שנות אובמה ובוש יחדיו; אפרו-אמריקנים פתחו עסקים בקצב חסר-תקדים; אבטלת נשים ומיעוטים הגיעה לשפל היסטורי; השקעות הטריולינים בתשתיות הצבא ובסקטור האנרגיה יצרו מקומות עבודה חדשים והפיחו חיים בייצור האמריקני; וארצות-הברית של אמריקה הפכה ליצרנית האנרגיה הגדולה בתבל.
הדי ה'טראמפונומיקס' (בהובלת שר האוצר היהודי סטיבן מנושין) נשמעו הרבה מעבר לחופי ארה"ב.
הסכמי-סחר חדשים עם שותפות סחר אסטרטגיות כקנדה, יפן, דרום קוריאה ומקסיקו; שינוי כללי המשחק הכלכלי עם בריסל; ו'מלחמת המכס' מול בייג'ינג שאפילו ה-USA Today הליברלי הגדיר כניצחון בו "אמריקה יצאה בלי שריטה" העניקו תחושה שחזרנו לשנות אייזנהאואר המפוארות - שהחלום האמריקני קם מן הקבר.
לכן מה שקיבלו קוראי היברו-ניוז מוקדם יותר הערב כשהתבשרו בצורה בומבסטית על "700 חתני פרס נובל לכלכלה" נגד הנשיא, היה לא יותר מפופוליזם שמאלני שנועד למשוך (ולהרגיז) קוראים, ארס הזן הנורא ביותר שבא מאלה שלא אוהבים את הנשיא ורוצים להחריב את המערב.
הפרופסורים לכלכלה הפכו לליצנים פוליטיים המעדיפים את הפוליטיקה האישית שלהם על רווחת האמריקני הממוצע והכלכלה האמריקנית - או במילים אחרות, למתאבדים שיעים של המפלגה הדמוקרטית שהחליטו להשתמש בדוקטורט בכלכלה כדי להילחם בנשיא שהביא על אמריקה את הכלכלה הכי טובה שהייתה לה בהיסטוריה (עד הנגיף הסיני).
מאידך העיתונאים הפכו לשופר התעמולה של ההזיות שלהם.
בפועל זה לא אשמת מחבר הכתבה שהעתיק משהו מ-CNN או הניו-יורק טיימס. ככה זה, לפעמים בשמאל אך גם בימין, הרגש מתעלה על השכל, ובמקום שהאהבה תופנה במישורים האישיים והרומנטיים היא הופכת לנושא למדיניות ציבורית.
אי אפשר להאשים כתבים בכך שהם לא מכירים את המספרים וסומכים על עיתונאים אחרים שלא מכירים אותם, אבל כן אפשר להאשימם על כך שהם מעניקים במה עיתונאית לכלכלנים שלא מבינים כלכלה, או שמשתמשים במקצוע הכלכלי למטרות שהן בכלל אידאולוגיות..
כרגע בואו נותיר את תואר מלך הכריזמה (הריקה) לברק חוסיין אובמה.
בפועל, כול אדם יודע כי אין מה להשוות בין הניסים והנפלאות של היועץ הכלכלי קודלוב ושר האוצי מנושין תחת טראמפ, לסמרטוטים כלכליים כמו פולסן שניגבו עם אובמה ועם הכלכלה האמריקנית את הרצפה בשנת "ההתאוששות" של 2009.
אבל כאמור ברגע שכלכלנים זוכי פרס נובל ביניהם אפילו יוזף שטיגליץ כל כך עיוורים אידאולוגית עד שהם עיוורים מלהכיר בכך שטראמפ הוא הנשיא הכלכלי הגדול ביותר שהיה לארצות הברית מאז ומעולם , אז מדוע שהכתבים ידעו זאת?.
וכל זה מצחיק, כי אומרים שכסף יעוור עיני חכמים, אבל עכשיו מסתבר שכוח מעוור עיני כלכלנים.
מאידך, כמי שבעצמו עסק במחקר, ואפילו בבית הספר למימון של האוניברסיטה העברית, אני יכול לומר כי ה-700 כלכלנים האלה עבדו על הרבה אנשים.
אבל הבעיה האמיתית היא שבכלל מתייחסים אליהם.
פעם, עיתונאים נהגו להיות אנשי ספר ורוח רציניים ודורשי אמת, אך היום, מדובר בשמאלנים עם אינטלקט ממוצע שעצלנים מדי לצטט משהו שאינו בתוך תיבת התהודה שלהם, ולכן לא מדובר באנשי אמת אלא באנשי תעמולה שיבלעו (בין אם במזיד ובין אם לאו) את מכתב הכלכלנים שנוקטים עמדה פוליטית בלי שום סימוכין כלכלי לכן כל מי שעושה את זה הוא עבד למניפולציה.
לא אחת אני נוהג להלל ולקלס את נשיא ארה"ב, ויש הטוענים כי אני כותב תעמולה בשם הנשיא - ובכן אין ספק כי אני עושה תעמולה בשם הנשיא- והסיבה היא כי הנשיא עומד בצד הטוב של הכלכלה ושל הציוויליזציה המערבית.
ובתוך כך, שימושם של כלכלנים אלה במקצועם תוך שהתלונות שלהם אינן עוסקות בכלל במדיניות הכלכלית (מכיוון שבכלכלה אין לטראמפ מתחרים) מעלה תהיות, מה בדיוק העניין כאן?.
נכון, אידיאולוגיה.
ומכיוון שלא צוינו שום נתונים כלכלנים לגבות את ההנחות, ומכיוון שנתונים כאלה לא קיימים, כולל התחזית הבאמת פאתטית והמוזרה של מודיז על יצירת העבודות המדומיינת תחת ביידן, מה בדיוק הסיבות הכלכליות שקשורות בדברי הכלכלנים?
או שמא מדובר בכלכלנים שהאידואלוגיה יותר חשובה להם מהכלכלה? ואם כך למה שלא נקרא לזה 'מכתב האידאולוגים שלמדו כלכלה ומשתמשים בזה למטרות פוליטיות כנגד מדע הכלכלה'?.
אך זה בסדר, יש לי מספיק שנות מחקר באקדמיה ומספיק תארים באוניברסיטה לדעת שאי אפשר לצפות שיושביי הסטארבקסים והקתדראות יבינו איך העולם עובד.
אני עוד אמשיך לדמיין שאפשר לצפות מכותבים להבין מתי עובדים עליהם בעיניים.
אבל מה אני יודע, אני סתם יהודי שמבין קצת במספרים גם בלי אידאולוגיה - בדיוק כמו קודלוב ומנושין שעשו את כלכלת טראמפ לקנאת תבל עד הנגיף הסיני, ולכלכלה החזקה ביותר במערב אחרי הנגיף.
להבא כשכותבים על כלכלה או פוליטיקה, כדאי להבדיל בין מניפולציה פוליטית המגובה בתארים ופרסים, לעובדות המגובות במספרים ומטבעות.
