דונלד טראמפ הפסיד אמש את העימות הנשיאותי הראשון של בחירות 2020.

הסיבה לכך ברורה, נשיא ארה"ב נאבק בערימת ילדים בסגנון חטיבת הביניים, כאשר כל פעם שהוא מבקש להשתחרר מאחיזת ילדי השכבה מעליו, מגיעה היועצת המזכירה כמה ההורים שלו בעצם גרושים, ואיך הוא נכשל בשיעורי ההתעמלות וכמה ניסיונות ההשתחררות מהביריון השכבתי מהווים כשלעצמם מעשה אלימות - זו אולי מטאפורה מטופשת, אך לאור התנהלות המנחה של העימות כריס וואלס, ולאור התנהלותו חסרת התקדים של המועמד הדמוקרטי - מדובר במטאפורה מדויקת.

אמש, לא רק שהמועמד הדמוקרטי הצליח לקעקע את דף המסרים שלו בצורה מוצלחת בהרבה מהנשיא, ולהרשים עולם שלם בניהול עימות נטול טעויות קוגנטיביות, אלא שמכיוון שדף המסרים עסק פחות במדיניות, ויותר בהטחת רפש נגד "איש-כתום-רע", לעומת דף המסרים של טראמפ שעסק במדיניות, אין ספק שגם לו טראמפ היה מצליח לדבר אל הבייס באותה כריזמה של ביידן, ועם אותה עזרה לה זכה ממנחה הדיבייט - הרי שמעצם טבעם של המסרים הפונים לרגשות ראשוניים של שנאה, חרדה, ותיעוב, הרי שברור את מי יעדיף המדיום המצולם-דמוקרטי בדיבייט הבא.

אמש נראה כי הקוקטייל הקטלני לא היה הדבר שהוזרק לביידן כדי לא ליפול בשגיאות, אלא מה שהעם האמריקני ניצב למולו.

מנחה משוחד, קללות, ונשיא מיליארדר שאפשר לחבוט בו מול האומה.

שוב, זה לא שטראמפ תמיד התנהל בצורה ''נשיאותית'', אבל מלבד 2-3 רגעים של עקיצות חדות מול קלינטון, הוא שמר על פאסון לאורך שהותו מעל בימת הדיונים, עתה נראה כי ביידן פשוט בא ושבר את כל הכללים ועשה זאת עם חיוך מלא כריזמה ופלסטיק.

ביידן השתמש במילה HE אולי 150 פעמים, התחמק כמעט מכל שאלה עניינית, שיקר במצח נחושה (ומוזרקת בוטוקס) והמנחה לרגע אחד לא נזף בו עשירית ממה שנזף בטראמפ.

עובדות אלה לא משנות את התוצאה הסופית.

וואלאס צריך להתבייש בעצמו, החיוך המעצבן לא הסתיר את היחס המגמתי שאפילו פרשנים דמוקרטים הודו בו.

הבייס הדמוקרטי ניזון בשנים האחרונות משנאת טראמפ, הבייס של טרמאפ מקסם, כוח, ומימוש מדיניות, ביידן סיפק את הסחורה לבייס שלו, טראמפ כמעט ולא.

בכל עת שנשאלה שאלה, ביידן ירה היטב, ומהר, וכמו שעון, לאחר 20-30 שניות הגיע שלב הטחת האשמות בנשיא, אשר גרר את עצמו לתגובות, ברגע הגרירה או שהמנחה התערב, ולא איפשר לנשיא לסיים את דבריו (מאות פעמים) או שהוגנבה איזו אמירה משפילה מכיוון ביידן.

במצב זה טראמפ התקשה לייצר קצב, גרוב, או ריטואל קבוע, והיו רגעים מעטים שבהם נראה הנשיא כמי שפועל בתוך רצף.

אחת השורות התחתונות החשובות ביותר מליל אמש היא מכיוון המצביעים העצמאיים, שרבים מהם הלכו לישון עם מחשבות חדשות.

מרבית יושבי הגדר יכלו ללכת הלילה עם ביידן שיצר מלל מאוד Down to Earth, אנטי-עשיר, סנטימנטלי, אמוציונלי, (ואנטי עובדתי) גם כאשר תקף בצורה מעוררת גועל את הנשיא בשמות תואר שלא יאים לבמת הדיונים, התחושה הייתה שלא נשיא ארה"ב נצלב, אלא מיליארדר שחצן מניו יורק שאיכשהו הגיע לבית הלבן.

התחושה שביידן "מכניס למיליאדר המנותק" הייתה חזקה מרצף השקרים של סגן הנשיא לשעבר, שסירב להתייחס למספר דו ספרתי של שאלות שהופנו אליו ולא זכו לפולו-אפ מהמנחה, או להתייחסות.

הנשיא, שיקר פי כמה פחות מביידן, אך זכה להפרעות מוואלאס פעם אחר פעם שנמנע לעמת את ביידן עם 3-4 נושאים מרכזיים, כמו אוקראינה/בריזמה, הריגול נגד קמפיין אובמה, עסקי משפחת ביידן בסין, וכו'.

היתרון הביתי של ביידן היה מכריע - וזה מול מנחה "שמרן".

ברור שאם העימות היה מעל במה פתוחה טראמפ היה שובר את ביידן לרסיסים, אך לאור התנאים הללו, טראמפ נאלץ להתמודד אמש עם ערימת ילדים.

לקראת סיום - אמריקה השתנתה.

לפני שלושים שנה אנשים היו אומרים על ביידן.

הוא קילל נשיא מכהן
שיקר עשרות פעמים
התחמק מהשאלות
התעסק בעיקר בתקיפת היריב במקום לדבר בצורה קונקרטית על דברים שהוא עצמו עשה בזמן כהונתו.
ואכן, העובדה שביידן יצא מנצח מהדיבייט מעידה יותר על מהו כיום ניצחון פוליטי בעיני אמריקנים - על התדרדרות הנורמות הפוליטיות בארה"ב לשפל חדש, מבקרי הנשיא יאמרו, שגם בזכותו, אך אני בספק.

לבסוף, ניכר כי היה כאן קצב ברור, שאלה קשה לטראמפ, המופרעת על ידי המתווך, מעבר אל ביידן, סופט-בול לביידן, שום הפרעות, תשובת ביידן כוללת העלבות אישיות נגד הנשיא, הנשיא מנסה להשיב ומושתק ומושפל על ידי השניים - וחוזר חלילה כאשר לעתים השאלה הראשונה מובאת אל ביידן ואז הנשיא מבקש להשיב לדברים שנאמרו ומושתק ואף אחד לא מעמת את ביידן עם השמצותיו - ככה שעה וחצי פחות או יותר.

זה היה מופע בריונות נגד נשיא ארה"ב אשר כל פעם שניסה להשיב בצורה עניינית, זכה למטר ביזיונות מהמועמד היריב ולמטר פולו-אפים חסרי מהות מהמנחה.

יתכן ואם טראמפ היה מצליח איכשהו לספוג את כמות ההעלבות האישיות הללו מבלי להגיב מצבו בעימות היה טוב יותר, מאידך הוא איש עסקי מניו יורק לא נזיר בנידיקטני.

לבסוף, אולי הגיעה העת לוותר על עניין המנחים בבחירות לנשיאות ארה"ב , לא נראה שהם עוזרים להגיע לאמת כלשהי.