דעה: ערב יום כיפור העולם היהודי חייב לבחור סוציאליזם-קתולי או חירות ונאורות

למרות שברצוני לדבר היום על נגיף הסוציאליזם המתפשט בגוף הציוויליזציה המערבית, אבקש להתחיל דווקא בדיון קצר אודות השקפת עולם שהייתה פופולרית אי שם בשנות ה-50-60, אשר שלטה פחות או יותר בעולם הפסיכולוגיה, הכלכלה, ותרבות השלטון - ואשר כיום יורשיה הם למעשה אנשי השמאל ובמיוחד הסוציאליסטים שביניהם.

לפילוסופיה זו קראו - 'ביהביוריזם'.

הביהביוריסטים (התנהגותיים) האמינו שבאמצעות אינדוקציה, יצירת קטגוריות מושגיות, ותצפיות על התנהגותו של אדם אפשר להבינו.

למעשה הנחת היסוד הייתה כי האדם הוא חיה הפועלת בדומה לחיות 'חברתיות' הקיימות בטבע, וכי כמינים רבים אפשר לבצע וויסות והתאמה לפי גורמים חיצוניים, והוא מצידו יפעל על פי פרמטרים של שרידות, אינטרסים , וחיקוי. 

על גבי הנחות יסוד אלה חונכו דורות רבים של אנשים שבין אם היו מודעים לכך או לא, הושפעו מהפילוסופיה הניהליסטית הזו שהתחרתה באחותה הלא פחות גרועה 'הפרוידאינית', שגם היא צמצמה את האדם למימדיו החייתיים ולשיקולי אינטרסים קרים - כביכול ההיפך הגמור מהסוציאליזם 'אוהב האדם ושוחר הטוב', אך האמת היא שלא, הסוציאליזם רואה בבני אדם נמלים, הביהביוריסטים רואים בבני האדם קופים - אלו ואלו, לא רואים בו ישות אוטונומית.

אך אם נביט בקשר בין הביהביוריסטים ובין הפרוידיאנים (גם הם חביבי הסוציאליסטים), נבחין כי למעשה ישנן צמד פילוסופיות שהתייחסו וראו בבני אדם כחיות.

מקום לאמונות, יצירתיות, מחשבה חופשית, ומצפון משתנה לא ממש היה בהשקפות העולם הללו ששלטו במשך עשורים שלמים בפסיכולוגיה ובכלכלה.

כמו כל פילוסופיה, גם בזו הביהביוריסטית היה טמון פוטנציאל כלכלי ופוליטי רב - בעיקר לאחר מלחמת העולם השנייה, כשהמטרה העיקרית הייתה להעניק לבני המערב תחושה של שקט, שגרה, ונורמליות, הרצון היה התאמת האדם לפרדיגמות נורמטיביות קיימות, בעולם שביקש להתרחק ככל הניתן מאידיאליזם. 

הפילוסופיה הביהביוריסטית זכתה לפופולריות גדולה בארה"ב אומת האינדיבידואליזם. 

היא שירתה חברות פרסום, תאגידי ענק, ומוסדות חינוך רבים שביקשו להשתמש בה כדי לעורר בקרב אנשים צרכנות חקיינית, נורמליות, שגרתיות, ציות, ופונקצייונליות. 

לצערנו הרב השקפת עולם זו גם סייעה לייצר דורות של אנשים אנוכיים, ניהליסטים, צינים, בורים, יצריים, צרי-ידיעה ובמידה מסויימת גם אגואיסטים וחסרי מודעות.

ולמרות שבעשרות השנים האחרונות הפילוסופיה הזו כמעט ופשטה את הרגל בכל מובן אקדמי קלאסי, הרי שהיא כבר חדרה עמוק מאוד לתוך המוחות של אמריקנים - מימין ומשמאל המפחדים להפעיל את המוח, ואשר גם אם לא יסכימו שהאדם הוא קוף, הרי שהם בפועל מחקים את עולם המחשבה הניהליסטי והמיושן שרואה בכל תבניתו הרוחנית כחיה חקיינית 

לאחרונה נראה כי הביהביוריזם חוזר בווריאציה חדשה, לא בהכרח כפילוסופיה פסיכו-ביולוגית הטוענת טענות מרחיקות לכת על המין האנושי ושאנשי כלכלה וממשל נעזרים בה כדי לחנך את האוכלוסייה, ולגזור רווחים וכוח, ויותר דווקא בשדה הפוליטיקה הסוציאליסטית במערב.

מדוע הדיון המקדים בפילוסופיה רעילה זו?

הסיבה לכך היא שהצלחת הביהביוריזם מסמלת את האופן בו תפיסה מטריאליסטית של האדם (הרואה בו ישות חומרנית וחסרת נשמה), יכולה לא רק להפוך לפופולרית ולזכות לאימוץ בימינו אלא גם לסייע לשיעבוד רוחו העצמית וחירותו של האדם.

הביהביוריסט אינו בעל מהות קפיטליסטית או סוציאליסטית, אך הוא כן נוטה לתפיסת ערכים סוציאלית, קרי כזו שבה הסביבה קובעת יותר מהפרט, שכן בעיניו החירות האנושית נתפסת בצורה קולקטיבית ולא אישית.

רעיונות של חירות אישית נתפסות בעיניו בצורה צינית, ומנופנפות כאידיאליזם תמים, בכך הוא חולק השקפה דומה לנצרות הקתולית (ולאוונגליסטים רבים ברמה התרבותית) הרואים בכל ניסיון להיות חופשי בלי מערכת הערכים שלהם גם כן כשקר.

לגישות קיצון אלה משותפת התבוננות שלילית כלפי המין האנושי, כמו גם האמונה כי האדם הוא תוצר של התניות חברתיות, ולא ישות אינדיבידואלית הפועלת לפי מצפונו החופשי - מן הסתם ברור לכם כי מכיוון שהאדם רע, והאדם הרי יוצר את החברה, אז בעיניהם גם החברה רעה.

במאמר מוסגר, לאחר שביליתי בקרב בני קהילה נוצרית בארה"ב ראיתי כי אפילו אנשי דת, שכביכול אמורים להאמין ברוח האדם, נופלים גם הם למלכודת הביהביוריסטית מבלי להבינה. שכן עבורם תפיסת "האדם רע מטבעו" המאוד נוצרית, מתאימה לתיאולוגיית החטא הקדמון הנוצרי. וכך גם אם הם לא רואים באדם כקוף מרושע, הם בהחלט יסכימו עם מטריאליסטים הרואים את העולם על צד השלילה - מחנה משותף זה מתבטא בתשוקתם לשלוט על סביבתם - לשנות את החברה הרעה, או לפחות לשלוט בה.

הנחות היסוד הביהביוריסטיות המשותפות לדת הקתולית, לנצרות האוונגליסטי,ת ולסוציאליזם, למעשה מורות לאדם שהוא בעיקר סך סביבתו, ושהוא עצמו, אינו מסוגל להשפיע על הסביבה מעבר לנסיבות הדתיות או החומריות הקיימות.

גם אם ינסה להשפיע בדרך כזו או אחרת, הרי שמדובר במעין מרד ב"סדר הטבעי", מכאן האופציה השפויה ביותר עבור המאמינים בדרך פסימית זו, היא כמובן חיקוי וציות, נורמליות ושקט, ולא תעוזה, נטילת סיכון, המצאה, חירות, או עשיית רעש מחוץ למוסכמות המקובלות על בני הקהילה או האידאולוגיה הסובבת.

ואכן, בסוציאליזם כמו בביהביוריזם ובזרמים רבים בנצרות, הרובד החברתי מועלה לדרגת קודש, בעוד הפרט, ותעוזה מחשבתית מדוכאים ונשפטים על פי התנהלותו במרחב הכללי. 

העולם הזה קרוב אלינו משאנו חושבים. שכן הרעל הסוציאליסטי, כמו הדוגמטיזם הנוצרי, חודרים לגוף ולנשמת הציבור דרך משטור ההתנהגות, נימוס, פוליטיקלי קורקט, וכך שכבה אחר שכבה, אט אט, מבלי שנשים לב, בצורה הדרגתית מרוסקים רעיונות האוטונומיה המצפוניים, יצר הצדק החייתי והבריא הנובע מאור הנשמה מתכבה, עד שהנוצרי הופך לביהביוריסט, והביהביוריסט הופך לסוציאליסט, וכולנו הופכים לנשלטים - זה עדיין לא קרה בארה"ב, אבל זה בדרך לשם.

הזכות שלא להיות קונפורמיסטי, שלא להיות חלק ממארג משטור התנהגות, הפרץ והסער האמריקני חסר הדאגות, השחרור מהכורח להיות נורמלי, מהכורח להתנהג לפי סטנדרט שלא אתה קבעת, יפנה את מקומו לקודים סמויים ולא סמויים אשר מרסקים את המצפון האנושי.

מכאן נזכור כי יש חוט הקושר בין ההתנהלות הרודנית של המחשבה הסוציאליסטית ובין "הטרנדיות" של הסלבריטאים המאפשרים לה להכות שורשים במוחותיהם של האמריקנים. שכן עבור הסלבריטאים מדובר ב"צדק חברתי" המאשרר התנהגות חקיינית בה הם יכולים להכתיר עצמם ככוהנים, בעוד עבור הפוליטיקאים השמאליים מדובר בנורמליות של צייתנות במסגרתה השפעתם הפוליטית מעניקה להם מעמד עליון על היתר.

כל אדם המבקש מאיתנו להתאים לאיזשהי נורמה שלא אנו קבענו הוא במידה מסוימת לא רק שתלטן, אלא רודן.

אם תשאלו אותו מספיק שאלות, תגלו שהוא לא רק סבור שהוא יודע טוב יותר מה העולם צריך, ולא רק שיש לו השקפה פסימית על אותו עולם, אלא שהוא גם מבקש לכפות את עולמו על זולתו שלא בדרך השכל הישר, אלא בדרך ההתנהגות, החיקוי, והעדר

אדם שכזה במידה מסוימת מסיר מהכבש את תמימותו ועדינותו, ומותיר אצלו את העיוורון והעדריות, את הבינוניות.

בעולמו, כל מה שסגולי ומיוחד נשפט לחומרה, וכל מה שנורמלי נשפט בציניות. זהו סולם ערכים שאין בו אמת מדעית או אלוהית טהורה, אלא רק יסוד התנהגותי.

אז מה מניע אנשים לאמץ מערך ערכים זה?. התשובה טמונה בלב הפועל מתוך טראומה ההופכת לרגש הישרדותי, ולא מתוך אמונה או בינה.

רגשות ראשוניים מארגנים את האידואלוגיות הללו, פחד במקרים רבים, אשמה במקרים אחרים, חרדה במקרים עוד יותר רבים המוצאים ביטוי אסקפיסטי באידאולוגיות המעניקות לאדם תחושת שליטה המסוגלת לבטל את הפחד, המעניקה תחושת צדק חברתי ותיקון עולם המבטלת את האשמה, והמעניקה תחושת ביטחון סוציאלי או קהילה (כביכול) המבטלות את החרדה, אגב זו הסיבה שנשים וגברים חלשים פיסית נוטים לאידאולוגיות הסוציאליסטיות והקתוליות.

שלא לדבר על האפשרות לבטא כעס דרך אידאולוגיה המאשימה את כל הרע ביצור האמורפי הנקרא "החברה".

ברור שמחלת השליטה של הסוציאליסט חריפה וקשה מזו של הנוצרי הקתולי או האוונגליסטי, שכן הוא מבקש גם לשלוט בכל מימד פוליטי אפשרי, אך אני סבור שההבדל בין השניים הוא רק ברמה הכמותנית. שכן ברמה האיכותנית מדובר בזרמים המבטאים את אותן ניורוזיות היסטוריות שמצאו ביטוי בברית החדשה וגם בקפיטל של מרקס, ולא רק זאת, אלא שהם גם מציעים את אותם הפתרונות - ציות עיוור.

ולכן לא רק הסוציאליזם, אלא גם הנצרות, היו רגילה לנצל רגשות קשים של בני אדם בתקופת משבר (המודרניזציה מחד, ועליית האימפריה הרומית מאידך) כדי להילחם בהגינות ובשכל הישר, בכדי להעלות את הלב מעל המוח, בכדי לרסק את רוח הפרט, ובכדי להעדיף את הביטחון הנמוך, על הסיכון האצילי.

כמו הסוציאליזם, גם הנצרות הקתולית, גנבה את מסריה ממבשרי הרוח העיקריים של תקופתה ועיוותה אותם לחלוטין.

הנצרות עיוותה את היהדות, והסוציאליזם עיוות את הקפיטליזם והליברליזם, שניהם תפסו טרמפ על שיטות מוצלחות בהרבה משלהן.

שניהן הוקמו על ידי יהודים ששנאו את העם שלהם ואת עצמם, מכאן פאולוס הנוצרי, מאידך קרל מרקס, צמד שקרנים פתולוגים ותועמלנים.

אכן הסוציאליזם, כמו הנצרות הקתולית, וצורות רבות של נצרות אוונגליסטית, הוא וירוס הנלחם בעולם המחשבה היהודי-בריטי-פרוטסטנטי הניצב ביסוד הנאורות המודרנית.

הנצרות המסורתית והסוציאליזם מבטאים צורות ישנות של ביהביוריזם התובע מהמאמין ציות תוך ביצוע מניפולציות רגשיות העדיפות על פני היגיון ורציונליות, שניהם מעדיפים שליטה ואשמה על פני חירות ובחירה.

ברור שלאחר נפילת בריה"מ היה צורך להסתיר את הדת הסוציאליסטית החדשה שקמה לנו יש מאין במעטה אוניברסלי.

דת זכויות האדם, זכויות האזרח ופוליטיקת הזהויות , אך הדרך היחידה להשליט את המשטר הסוציאליסטי החדש על אמריקה הייתה דרך תרבות פופולרית, ודרך ניצול הנורמות של ציות חברתי המוכרות מהבהביוריזם ומהעולם של אירופה הנוצרית.

ואכן, הטקטיקות הנוצריות והסוציאליסטיות דומות גם במקרה זה.

בצמד הדתות המקום לסמלים גבוה מאשר המקום להשכלה, תפיסת אחרית הימים של גן העדן על פני הארץ "אם רק תקשיבו לנו" חזקה מאוד, תפיסת העונש והשכר הקולקטיביים, וכמובן הבוז העמוק לדת היהודית, ולזרם הרציונלי בפילוסופיה המערבית.

כל הדברים שהתהוו במודרניות נהרסים, בדיוק כמו שכל הדת היהודית הייתה אמורה להיהרס על ידי הנצרות.

בצמד המקרים הבנים (נצרות, סוציאליזם) קמים על האב (יהדות, נאורות).

חירות הביטוי, חירות ההתאספות, חופש הביטוי, האמנות היוצרת, המנגנון הפיננסי, וחופש הדת מרוסקים.

אמר אדם פעם שההבדל בין המנטליות האמריקנית והסינית-קומוניסטית היא שאפשר להושיב אדם ולהכריחו לבנות קופסא במפעל, אבל אי אפשר להכריח אדם לשבת ולחשוב על רעיונות פורצי דרך.

הציוויליזציה המערבית היא סיפור של פריצות דרך, והחרדה והאשמה הנוצרית שהתגלגלו בתוך הסוציאליזם הם סיפור של סטגנציה, עלינו לבחור בקדמה.

ולפנינו השאלה הגורלית, האם נמשיך את רוח התנ"ך של אבות האומה האמריקנית שראו בעצמם כבני ישראל וניקו מעצמם כל רגש אשמה נוצרית, וכל פנטזיות על לידה מחדש נוצרית, כמו גם כל תלות כלכלית במדינת האם, ונצא ממצרים אל ציון החדשה, או שנהיה גאים מדי בכדי להודות בחולשות הרגשיות שהובילו אותו למקומות אלה. 

רגשות שלא זכו לעשיית תשובה, ושעלולות להוביל אותנו לאידאולוגיות מפלצתיות. 

גמר חתימה טובה,

לתגובות : Yairkleinbaum@gmail.com