"הרצל היה שמח": כל מה שתצטרכו לדעת על הסכם אברהם, ולמה כלי התקשורת בישראל ובארה"ב עצובים ממנו

בזמן שהמשלחות הישראליות, האמירתיות והבחרייניות, היו על המטוס בדרך לוושינגטון עוד לפני שפורסמו הסידורים הפורמליים והחלו לחיצות הידיים, הקוקטיילים, וכל ה'טקס בישבן' כדברי מאיר אריאל, שמתלווים לרגעים היסטוריים שכאלה (בכל זאת חתימת הסכם שלום בין מדינת היהודים וביןי שתי מדינות ערביות!) פרסם פרשן ערוץ 13 ד"ר אבישי בן חיים פוסט שהפך לוויראלי ברשתות החברתיות בישראל.

הטענה המרכזית של בן חיים הייתה כדלקמן : "מחנה השלום בישראל מעולם לא היה באמת מעוניין בשלום, השלום היה כיסוי לאג'נדה שמטרתה הייתה החלשת ישראל השנייה", בפועל בן חיים צודק ב-2/3 מהדברים.

השמאל הישראלי באמת לא רצה שלום יותר משהוא רצה לשלוט, אך השלום לא היה כלי לנגח בו את ישראל השנייה, אלא בעיקר כיסוי ליברלי שנועד להחליף את הסוציאליזם החלוצי של אבות הציונות שננטש - מילה ודרך חיים חדשה להתכנס סביבה (יחד עם "הדמוקרטיה") שכל מטרתה הייתה להשכיח את הציונות-הסוציאליסטית של פעם - שבנתה מדינה.

אבל אל דאגה, כלי התקשורת, שבפועל פועלים כאגף שיווק ופרסום של עמדות מדיניות שלא ממש מקובלות על רוב אזרחי ישראל, הם לא היחידים שייעדרו מהטקס בוושינגטון, מתוך 28 מדינות האיחוד האירופי רק הונגריה! מדינה בעלת היסטוריה עשירה ומפוארת של אהבת יהודים - (שסייעה לשלוח חצי מיליון יהודים לתנורים) שלחה נציג רשמי לטקס ההיסטורי ואפילו יש לומר לזכותם בדרג שר חוץ - ואכן במאמר מוסגר יש לומר כי הונגריה לצד צ'כיה הופכת לבעלת ברית מרכזית ומשמעותית של ישראל באיחוד האירופי.

בינתיים, אחרי שגילינו שרק ערוץ 20 וערוץ I24 ישדרו בשידור חי את טקס חתימת ההסכם, דווקא במגזין Foreign Affairs היוקרתי הודו בפה מלא כי "הסכמי השלום הללו הם סיוט אסטרטגי עבור אירן", ואפילו בניו יורק טיימס בחרו לשבח את ממשל טראמפ למען השם על השגת העסקה... 

אבל, כמו שאתם יודעים, הבשורה לא הגיעה לרחוב שוקן, שכן בעיתון 'הארץ' אם אי אפשר להטיף, אז חוזרים פשוט לדווח ביובש על הרגעים הגדולים בהיסטוריה היהודית המודרנית.

לדעת הפרשן צבי בראל "הסכם השלום מציב את ישראל בלב הסכסוכים במזה"ת", (כאילו לפני השלום חיינו בשוויצריה), אגב מלבד בראל גם נעה לנדאו החיננית, כתבת החוץ של העיתון, ממשיכה עם החייאת גופת השלום הפלסטינית (כל כך 1992) מאידך אפשר להבין, היא מיודדת עם אבנר גבריהו מנכ"ל שוברים שתיקה אשר יאיר לפיד כינה כ"שותפה לדרך ולחיים של נעה לנדאו" מכאן ניתן אולי להבין את העניין בפמפום אשליית השלום הפלסטיני.

אבל למה לקלקל מאורע כה חגיגי עם תיאור הוולגרית של התקשורת הישראלית?, כידוע, את בחריין ואיחוד האמירויות ייצגו שרי החוץ, ואת ישראל ראש הממשלה, כשבוע לאחר הטקס הרשמי תגיע משלחת מאיחוד האמירויות לישראל לחתום על שורת הסכמי שיתוף פעולה נוספים, בינתיים כבר חתם מכון ויצמן על הסכם שיתוף פעולה עם אוניברסיטת אבו-דאבי.

במקומות רבים כבר הספקנו לפרט את החשיבות האסטרטגית שבהסכם, ביוצרו ציר ישראלי-סוני חזק ובעיקר בהיותו אמירת קדיש יעל הנוסחה המסוכנת של 'פלשתין תחילה' כי אם פלשתין תחילה, אז ברור שאף פעם לא נתחיל.

מבחינת מוזמנים, הרשימה המלאה (1000 מוזמנים) עדיין לא פורסמה, אך מהצד הישראלי מנכ"ל משרד החוץ לשעבר המקורב לאנשי ממשל בוושינגטון ובירושלים, ד"ר דורי גולד שבעצמו היה בעל חשיבות מכרעת ביצירת ערוצים דיפלומטיים חשאיים בעשור האחרון עם מדינות המפרץ, ראש המוסד אמור להגיע, וגם המיליארדר היהודי והתורם הגדול למפלגה הרפובליקנית שלדון אדלסון יהיה.

במקביל הפרשן לענייני ערבים צבי יחזקאלי מדווח על אפשרות של פרובוקציה איראנית בשעת חתימת ההסכם.

חשוב לזכור, לפני כשלוש שנים האיראנים היו השכנים שלנו מכל עבר, והם כבר עמדו כמה קילומטרים מלהקים לעצמם בסיס ימי בים התיכון ובסיס צבאי בגולן, עכשיו אנחנו הולכים להנחית מטוסי אל-על וישראייר במפרץ הפרסי במרחק מהם שהוא כמו המרחק של חיפה ותל אביב - הנשיא טראמפ בהחלט סייע לשלום באזור.

ואיך אפשר בלי 'הרסיס בישבן', בלי הנקורה הפלשתינית, ההסכם הזה חושף את העובדה הברורה לכל שהזהירו לגביה כבר בשנות השבעים רבים מאנשי תנועת העבודה, העובדה שהסוגיה הפלשתינית היא בעיקר גורם שאמור לפגוע ביציבות, בשגשוג, ובהצלחת השילוב היהודי במזרח התיכון הערבי-מוסלמי.

ולכן כל דיפלומט מעונב, כל כתב קמוט מצח, כל פרשן צווחן, שמזכיר באוזניכם "אבל הפלשתינאים" תדעו מיד שזה בעצם "אבל למה שהיהודים יהנו משלום ומשקט?", תדעו ששלום לא בהכרח חשוב לו כמו המשך שפיכת הדם היהודי במזרח התיכון בשם "הצדק" הפלשתיני. אז כן אבישי בן חיים צדק - לא השלום עניין אותם.

ולבסוף, איך זה שהתקשורת הישראלית, ואפילו האמריקנית לא נלהבת מההסכם?

התשובה טמונה בפילוסופיה ובפסיכולוגיה, יש אנשים מסוימים שאין להם תפיסה של טוב ורע אמיתי, אלא תפיסה של טוב ורע חברתי-יחסי, ותפיסה של עולם המבוסס על יחסי שולט ונשלט (אין אצלם מושג של אהבת חינם).

בעולם העצוב, הציני, היהיר, הפוחז, והריק שלהם, אין אלוהים, אין חסד, אין ג'סטות בלי אינטרסים, אין לתת בלי לקבל, אין הסכמים בין 'בני אברהם', יש רק חזקים וחלשים - וביניהם - אנחנו - הצודקים.

וככה ברגע שטראמפ ונתניהו עשו שלום, לפתע הכל התפוצץ בפנים, לפתע האויב שלהם מגלה פנים אנושיות (ומוצלחות) הרבה יותר מהם, לפתע התפקיד שלהם כבית הדין של האג לענייני פלשתינים/מוסר/אמת (תשלימו א המשבצת) הופך לפאתטי, לפתע לא רק שהם מתגלים כחלשים, הם גם מתגלים כרשעים - וכך גם כלי התקשורת שלהם.