החזרת התעשייה המקומית והחזית הכלכלית מול סין: כך תתנהל ארה"ב ביום שאחרי המגפה

מטרת רשומה זו, לנסות ולבחון את הכיוונים הכלליים של האופן בו תתנהל ארה"ב בתקופת פוסט המשבר, מתוך תקווה שיסתיים מהר ככל האפשר.
אז כדי שנוכל לדון בעתיד, בואו ונחזור אל העבר…

אילוסטרציה (צילום: Getty Images)

בשנת 1944 מזמין רוזוולט את מדינות (שלימים יקראו) המערב לפסגה בעיירה פסטורלית בבריטון-וודס ומציע "תוכנית שוחד" למדינות כדי שיתייצבו לצד אמריקה, ביום שאחרי המלחמה. רוזוולט הכיר וחשש מהטירוף של סטאלין ולכן ביקש להציע מודל חדש, כזה שלא היה דומה לו בעבר. ממשלת ארה"ב, היחידה ששרדה בשיא כוחה, תעניק לכל דורש את היכולת לשייט באופן חופשי ברחבי הים, כאשר סחורות ושירותים מחליפים ידיים ללא כל תשלום "עמלה" עבור שירותים אלה. וככה לראשונה בהיסטוריה, הצליח סוחר בלגי לרכוש פולי קקאו באפריקה, להעביר אותם לבלגיה לזיקוק, לשלוח לעיטוף בגרמניה ולמכור אותו בארה"ב (עוד בונוס שהוצע לפתוח שוק אמריקאי) ללא תשלום בגין שירותי הביטחון, הייתה זו בעצם יריית הפתיחה של המושג" גלובליזציה" והפיכת כדור הארץ, לכדור קטן מאוד…

בתמורה לכך ביקשו האמריקאים את נאמנותם של השותפים והתייצבותם לצד שיקרא לימים "המערב". אלא, שבשנים האחרונות קרו שני פקטורים שחייבו את השינוי של המציאות. הראשון הוא נפילת ברה"מ בשלהי שנות ה – 80, שייתרה את הצורך של ארה"ב בקיום הברית. הצורך השני בקיום דוקטרינת "השוטר העולמי", התמקדה באבטחת רצף ההספקה של אנרגיה לארה"ב, בעיקר ממדינות המפרץ, כאשר שיא המחסור היה בשנת 1973, עם הטלת האמברגו הערבי על אמריקה.

מהפכת פצלי השמן (הרחבה פה) הפכה את ארה"ב לעצמאית אנרגטית ושאיננה נזקקת לקשר מעשי עם העולם החיצוני. משנת 2015 הפכה את ארה"ב מיבואנית ליצואנית של הזהב השחור. השינוי הזה הביא הלכה למעשה את אמריקה לנתק את עצמה מהעולם, באמצעות נסיגה הדרגתית מתפקיד השוטר העולמי.

לזכותו של טראמפ, כפי שאני מביא  בספר שלי "המפתח להבנת דונאלד ג'יי טראמפ", הברנש ראה את הכיוון עוד בשנות ה- 80, באמצעות מודעה שפרסם על חשבונו פה:

הנשיא טראמפ, הדוגל במדיניות בדלנית ו – AMERICA FIRST, החל עוד מיומו הראשון כנשיא לפעול לנתק את ארה"ב מההסכמים הקיימים, שהיו מאובן של מציאות שאיננה רלוונטית עוד. את האופן בו פעל אפשר לחלק לשלושה מרכיבים עיקרים, בהם אנסה לגעת, כדי להסביר את הכותרת, אמריקה לאן?

בריתות היסטוריות

אפשר לציין כי החלק הראשון של הפעילות הייתה לבחון/ לבטל את האופן בו ארה"ב תפסה את עצמה במרחב, והאופן בו היא פירשה את הבריתות שהיו לה מאז ימי תום מלחמת העולם השניה. ראשונים להבין את "הסדר העולמי" החדש היו השכנות מדרום (מקסיקו) וקנדה (מצפון), רשומה על הסכם USMCA, ניתן לקרוא בהרחבה פה, כאשר הבאות להבין את משמעות הסדר העולמי החדש היו היפנים והדרום קוריאנים, בעקבות צו 301 עליו הוא חתם, שחייב את המדינות להשוות את גובה המכסים והמיסים שהטיל  (היחידה שלא עשתה כן בזמן אמת הייתה סין, אבל זה שווה התייחסות בראש הפרק הבא). בהמשך יסגר לחלוטין התוכנית עם הבריטים, ובכך אפשר להגיד שארה"ב די סגורה עם "תיק הסחר" שלה, בתנאים המשופרים שקבעה לעצמה ארה"ב.

רפורמת המיסוי

אחד הדגלים הכי חשובים בקדנציה הנוכחית של הנשיא טראמפ הייתה הפחתת הרגולציות והורדת מס החברות. המהלכים הללו שעברו ב–2 בדצמבר 2017, הפכו למחולל הצמיחה הגדול ביותר של ארה"ב והביאו את אמריקה של תחילת חודש פברואר 2020, לשפל של 50  שנה באבטלה בכל המגזרים, גילאים, מוצאים ומגדרים שיש, כפי שניתן להתרשם מהכתבה הקצרה הבאה:

הקרב מול סין

המאבק מול הסינים, מפרנס את הממשל הנוכחי מהיום שהוקם. עשרות פוסטים כתבתי על היחסים הסבוכים של האמריקאים עם הסינים, כולל ניתוח הקשר בין הניצים לישראל פה.

הקרב על ההגמוניה, הצליח אפילו לחבר בין שני הפכים אידיאולגים, היועץ של טראמפ סטיב באנון והעיתונאי היהודי תומאס פרידמן, בקטע המרתק שאני מאוד ממליץ לצפות עליו ערב משבר הקורונה פה:

אבל המאבק הזה, שמתנהל במערכות מתגלגלות מול הסינים, מגיע לנקודת רתיחה בהקשר של נגיף הקורונה. מיקור החוץ של המפעלים האמריקאים שהחל בשנות ה -90, והואץ בשנות ה – 2000, הביא להוצאה של מפעלים רבים בעלויות מופחתות אצל הענק הסיני. חלק גדול מהדברים שהוצאו, היה גם "משאבים" בעלי אופי משמעותי למשק, לדוגמא 95% מהאנטיביוטיקה מיובאת לארה"ב מסין והודו. הסינים גם דאגו לאיים על האמריקאים עם אספקת האנטיביוטיקה בביטאון הרשמי, מה שהטריף את האמריקאים וגרם לסנטור טום קוטון (ר. ארקנסו) להניח הצעת חוק בנושא המחייבת את החזרת המפעלים החיונים לאמריקה.

לפני שאעבור לאן הולכת אמריקה מכאן, לא אוכל שלא להתייחס קצרות לעתיד של הסינים. סין נמצאת ב-"ברוך" רציני. כבר כיום, מעיר הקודש ועד טקסס, תובעים אנשים פרטיים את ממשלת סין במיליארדים. ביום שאחרי הקורונה, מדינות העולם יתבעו את הסינים על חוסר הזהירות ואי דיווח אמת בתחילת המחלה, במתווה שיהיה דומה לזה של "חוזה ורסאי " משנת 1919. ממשלות יתבעו את הסינים לשלם את הנזקים שנגרמו להם, ועל מכירת ציוד רפואי תקול בשיא המגפה כפי שניתן לראות בספרד,  ומקומות נוספים באירופה. אי תשלום או הקמת קרן לפיצוי של הסינים, תאיץ עוד יותר את התהליכים של קריסת החברה הזאת, כאשר לאמריקאים אגב יש עורף "למימון" התשלומים בדמות הלאמה של 1.2  טריליון דולר של איגרות חוב שנרכשו ע"י הסינים (נתונים נכונים לשנת 2018). אבל חשוב להבין את המצב הסיני, עוד לפני השלכות הקורונה. שימו לב לגרף המינוף של החוב הסיני, וזה עוד עד משנת 2018, מאז החוב רק גדל:

זאת ועוד, מדיניות הילד האחד של הממשל הסיני, תגיע לנקודת רתיחה בעשור הקרוב, כאשר ה-"ילדים" יצטרכו לחזור לכפרים ולסייע בסיעוד הוריהם. העשור הקרוב יהיה העשור שבו נראה שינויים גדולים בסין הגדולה, עד אפשרות של חזרה לתקופה של אי יציבות שיכולה אף בתרחיש קיצוני לשנות את המבנה והלכידות החברתית. 

ארה"ב לאן?

ההערכה שלי, שארה"ב, תהיה אחת המדינות הראשונות לצאת מהמיתון העולמי. התוכנית חילוץ של המשק שעברה בתמיכה דו -מפלגתית, ושהעבירה 2.2 טריליון דולר, מנותבת כבר כיום להכנת התשתיות לקליטה של המפעלים שיחזרו הביתה. הענק האמריקאי יאיץ את תהליכי ההתנתקות שלו מהעולם, כאשר ההסדרים הקודמים שכללו שיטור עולמי יופחתו (במקרה וטראמפ יוחלף) או יקוצצו דרמתית (אם ייבחר מחדש). העולם יגלה בדרך הקשה, שהובלת מטענים בדרך הים, באווירה כאותית, בה "כל דאלים גבר", תעלה את תשומות היצוא (ביטוח, הוצאות הגנה וכו'), יגרום למדינות העולם לנסות להתכווץ לקווי אספקה קצרים ובטוחים.

ארה"ב, שכבר כיום מגובה עם ההסכמים החדשים שאותם חיפשה לעצמה, תתרכז בהחייאת הכלכלה האמריקאית והחזרת מפעלים הביתה על חשבון אסיה בכלל וסין בעיקר. המדינות הבדלנית הזאת, תאפשר למשק האמריקאי לצאת מהר מהמיתון על חשבון שאר העולם, שישאר לנסות ולאסוף את השברים של נגיף הקורונה, התוצאות ההרסניות שלו וצמצום מערך הכלכלה הגלובלית.

המחבר קובי ברדה הוא ראש "תוכנית גל" בשערי מדע ומשפט ומומחה לפוליטיקה אמריקאית. מחבר הספרים: "המפתח להבנת דונאלד ג'יי טראמפ" ו – AIPAC’s Grassroots Path to Congress: How Isaiah Kenen Built AIPAC to Be A Powerhouse