אם המציאות שלנו היא משחק וידאו, האם זה יכול לפתור את קיום הסבל והרוע?

מגיפות ואסונות טבע הגורמים כאב וסבל למיליונים ברחבי העולם, יכולים לאתגר את בסיס היסודות של מערכות האמונה האנושיות. הם יכולים להיות מאתגרים במיוחד עבור אלה המסתמכים על אמונה בכח עליון. רעידת האדמה של ליסבון בשנת 1755, למשל, טלטלה ללא עוררין את אמונתם של רבים והביאה את וולטר לשאול האם זה באמת יכול להיות הטוב ביותר מכל העולמות האפשריים.

בזמן ההתפשטות של השפעת הספרדית בשנת 1918,  בחרו חלק גדול מהאנשים לראות בה עונש אלוהי על חטאי האנושות ועל כן פנו לתפילה, ולא למדע למען ישועה. בישוף זמורה, הידוע לשמצה, התנגד לקריאות השלטונות הספרדים לסגור את הכנסיות ואף התעקש לקיים תהלוכות המוניות במקום זאת.

מבחינה תיאולוגית, אסונות טבע ומגיפות מעצימים באופן בלתי נמנע את הפרופיל של "שאלת הטוב והרע" הישנה והמדוברת. להלן התייחסותו של הפילוסוף גאלן סטראוסון לבעיה: נניח שהאדם שהיה אחראי באופן ישיר לבריאת העולם לא היה אלוהים, אלא ישות הרבה פחות שקולה. מישהו דומה יותר למהנדס אנושי או מדען רגיל, או אפילו לבמאי קולנוע או מעצב משחקי וידאו. נניח גם כי המחלות והאסונות שניתן למצוא בעולם, הם כולם תוצאה של בחירות עיצוביות, שנעשות בחופשיות על ידי מעצב עולמות לא אלוהי זה. בריאת האדם יכולה להיות רפרודוקציה מקטע מציורי הקיר של מיכלאנג'לו בתקרת הקפלה הסיסטינית. 

זה אולי נראה תלוש. אבל בתחום הפיזיקה תרחישים כאלה הם חלק מהמציאות מסוג זה בזמן שהמדענים עובדים על המתמטיקה המורכבת שמאחורי 'יקומי כיס' שנוצרו במעבדה, ומנהיגים טכניים, כמו אלון מאסק, בוחנים את הפוטנציאל של ממשקי מחשב-מוח.

כמו כן, חשוב להעריך שאם זה היה המקרה, אז אנשי דת רבים לא היו יכולים  להאשים את אלוהים ברוב הסבל שקיים בעולמנו וסביר להניח שהדואליות בין הטוב והרע הייתה מקבלת פרספקטיבה אחרת.

עובר אנשי דת בני אדם הם יצורים מסוג מאוד מיוחד: בזכות הרצון החופשי שניתן לנו מאלוקים, יש לנו את היכולת לבחור אם אנו מתנהגים טוב או רע. ובאופן כללי, אלוהים אינו מתערב בבחירות אלה או בתוצאותיהן. אם סוכן חופשי פועל בצורה מזעזעת (מבצע רצח, אונס או רצח עם) יש להצטער מאוד על '' הרוע המוסרי '' שנוצר, אך אין להאשים את אלוהים. התקלה נעוצה כולה במי שבחר בחופשיות לפעול בדרך זו.

מוסר ורצון חופשי שזורים זה בזה עמוק.  כך שאם מישהו עושה משהו מאוד לא בסדר, הוא לא אשם בכך מבחינה מוסרית, הוא רק פועל בצורה הזו מכיוון שהופנט או ששטפו את מוחו. רוב המאמינים הדתיים סבורים כי לבני האדם יש יכולת לבצע בחירות חופשיות. הם גם מאמינים כי כל מי שבוחר לעשות את הדברים הנכונים יכול לצפות שיתוגמל על ידי אלוהים, ואילו מי שפועל לא נכון יכול לצפות להיענש. על מנת שזה יקרה, אלוהים צריך לא רק לספק לנו רצון חופשי, הוא גם צריך לאפשר לנו לבצע את הפעולות שאנו בוחרים בחופשיות.

הפיתרון  של "הרצון החופשי" לבעיית הרוע הינו אחד מעמודי התווך של התיאולוגיה מאז שפותח על ידי  אוגוסטין לפני למעלה מ- 1,500 שנה. מנקודת המבט התיאולוגית, ''הרעות טבעיות" אשר כוללות את הסבל שנגרם על ידי מחלות, רעידות אדמה ושיטפונות יחד עם ייסוריהם של בעלי החיים, הרבה יותר נסבלות, מכיוון שהן אינן תוצאה של פעולות אנושיות שנבחרו בחופשיות.

מכאן נוצר קונפליקט ב"חסות הדת" לכל מי שמאמין שאלוהים ברא את עולמנו. האם יכול להיות שיוצר שהוא באמת כל-הכוח ויודע רק טוב עשה, יכל לעשות טובה בהרבה? לאמיתו של דבר, האם לא היה קל לאלוקים להבטיח שהעולם יכיל הרבה פחות רעים טבעיים?  לספק עוד טיפה סלילים ל- DNA האנושי שיספקו חסינות לסרטן, או לתת איזה טאץ' המספק חסינות לנגיפים.  וגם בעת תכנון בעלי החיים, אלוהים בעל הכוח הרב אולי לא היה צריך להסתמך על האבולוציה וכל הסיפור הזה של הברירה הטבעית והכמויות האדירות של הכאב והסבל שמגיעים עמה.

מצד שני, אם יצר עולמנו לא היה כל-יכול, או יודע-כל, או טוב ככל שניתן, אז זה לא מפתיע למצוא את עצמנו חיים בסוג העולם בו אנו חיים.

לא חסר תרחישים רלוונטיים שנמצאים במדע הבדיוני והפילוסופיה לשאלה מדוע עלינו לקחת ברצינות את הרעיון שיכולים להיות יצרנים של עולמות שהם פחות מאלוהים.

עוד לפני שנות השמונים העלו אלן גוט ואנדריי לינד (מחלוצי הקוסמולוגיה האינפלציונית המקובלת כיום) את האפשרות שמדענים יוכלו בקרוב ליצור יקומי "בועה"  או '' כיס '' במעבדה. תחילה תת-מיקרוסקופי, יקום הבועה החדש שנוצר מתרחב במהירות ומהווה במהרה קוסמוס בקנה מידה מלא בפני עצמו. יקומים חדשים אלה יוצרים מרחב וזמן משלהם עם צמיחתם, כך שהם לא תופסים מקום כלל בעולמנו ולא מהווים שום איום עלינו.

האנרגיה המניעה את התרחבות יקומי הכיס נובעת מאותו שדה אינפלציוני שלדעת הקוסמולוגים היה אחראי להתפשטות הנפץ שהתרחש ביקום שלנו זמן קצר לאחר המפץ הגדול. במהלך תקופה קצרה זו היקף ההתפשטות של היקום היה עצום. אך מכיוון שהאנרגיה השלילית מבטלת בצורה מושלמת את האנרגיה החיובית של החומר שנוצר, אין הפרות של חוקי שימור אנרגיה.

מאז הוצעו שיטות שונות ליצירת יקומים במעבדות וזה כולל דחיסת חומר רגיל לנפח קטן מאוד על מנת ליצור חורים שחורים קטנים ולפרוס מונופולים מגנטיים יציבים כדי ליצור מבני זמן אקזוטיים. שליטה מדויקת על החוקים הפיזיים השולטים בעולמות שנוצרו בשיטות אלה לא תהיה קלה. אולם פיזיקאים לא שללו את האפשרות שזה סך הכל תלוי בטיונינג מדוייק של התנאים הגופניים הבסיסים שלהם על מנת שיוכלו לקיים את המבנים המורכבים הנחוצים לחיים.

במילים אחרות, לטענתם, גם אם יצירת יקומים כאלה דורשת ידע וטכנולוגיה שאין לנו כרגע, תרבות מתקדמת ומדעית יותר יכולה בקלות לספק את הנדרש.  מכאן השאלה השובבה: האם המשמעות היא שהיקום שלנו נוצר, לא על ידי עיצוב אלוהי, אלא על ידי האקר פיזיקאי היא מסלול פוטנציאלי אחד ליצירת עולם שלם?   או שאולי יש גם אפשרויות אחרות. אולי במציאות בני האדם כולם  הם דמויות החיים במשהו הדומה למשחק וידאו מקוון ורב-שחקנים, הפועל במחשב סופר-עוצמתי.

עד שנות השמונים והתשעים סופרי מדע בדיוני החלו לחקור את האפשרויות הבדיוניות של מציאויות וירטואליות המיוצרות במחשב באופן מעמיק ומרשים. נראה כי לתושבי העולמות האלה יש גופים ומוחות גופניים רגילים, אך כמו כל דבר בעולמות אלה, גופם ומוחם היו וירטואליים ולא פיזיים וקיימים רק כנתונים הזורמים מתוך מחשב.

בשנת 2003, פרסם הפילוסוף ניק בסטרום  את 'טיעון הסימולציה' שלו, שמראה שלא רק שעולמות וירטואליים אפשריים לחלוטין, ישנה סבירות משמעותית שאנו חיים באחד מהם. מסקנתו המפתיעה של בסטרום מבוססת בתחילה על הנחות בלתי אפשריות כלשהן באשר ליכולת החישובית שעשויה להיות למחשבים עתידיים.

אם אנו קיימים בסימולציה ממוחשבת, הרי מכיוון שכולנו מודעים (לפחות כשאנחנו ערים), זה חייב להיות אפשרי עבור מחשב לייצר את סוגי החוויות שאנו נהנים מהם כרגע. 

סרטי המטריקס מספקים לנו את הדוגמא הקלאסית לכך. בתרחיש זה רוב בני האדם מוצאים עצמם חיים במקום כלשהו הנראה דומה לכדור הארץ העכשווי. במציאות, כל הסביבה שלהם היא למעשה הזיה המונית משותפת . עולם וירטואלי לחלוטין המיוצר על ידי מחשב רב עוצמה המחובר למוחם של האנשים באמצעות ממשק עצבי. רק שקבלו את הקאץ': העולם הווירטואלי נראה אמיתי כמו העולם שלנו.

האם וריאנט בהיקף קטן של תרחיש זה יכול להיות ממשי?  במקום שאוכלוסייה פלנטרית שלמה מחוברת בו זמנית לאותו עולם וירטואלי, ישנם רק מעט אנשים. אולי בזמן שאתם יושבים וקוראים את זה? אתם בעצם תלמיד בית ספר של המאה ה -22, שנהנה משיעור וירטואלי המועבר באמצעות ממשק עצבי זעיר אך מתוחכם מאוד למח שלך. וכך אתה בעצם מבזבז את זמנך על לימוד איך היה להיות אדם בן המאה ה -21 המוקדמת המנהל חיים רגילים לחלוטין. ובעוד כשעה השיעור שלך יסתיים והגרסה שלך למאה ה -21 תסתיים.

ממשק מחשב בסגנון מטריקס מסוגל לשלוט בכל תחומי התודעה התחושתית של הנבדק עד הפרט הקטן ביותר. אם זה היה אחרת, הוא לא היה מסוגל לספק חווית מציאות מדומה מוחלטת לחלוטין, הכוללת ראייה, שמיעה, ריח, טעם ומגע. לחברה אין כיום שום דבר הקרוב לטכנולוגיה מסוג זה. אבל יש כל סיבה להאמין שזה אפשרי, באופן עקרוני, וכבר נעשית התקדמות מהירה. או שייתכן והיא כבר נעשתה אך בחוויה שלנו אנו נמצאים בגרסה הקודמת לה.

סוכנות הפרויקטים למחקר המתקדם של הפנטגון (דארפה) עלתה לכותרות בשנת 2017 כשאחד הממשקים העצביים שלה איפשר לאישה משותקת לשלוט במטוס סילון בסימולטור טיסה. לאחרונה, חברת הסטארט-אפ  ניורולינק של אלון מאסק הודיעה כי תכננה רובוט נוירוכירורגי המסוגל להכניס 192 אלקטרודות דקה למוח של חולדה מבלי לעורר דימומים. וניסויים בהם מעורבים בני אדם צפויים להתחיל בקרוב.

אילון מאסק מצידו טוען שאנחנו בטוח חיים בסימולציה ממוחשבת. אלה טענותיו: המדע והטכנולוגיה הדרושים ליצירת עולם מהסוג בו אנו חיים, יהיו מתקדמים יותר מכל מה שיש לנו כיום, אך לא במימדים עצומים או בלתי נתפסים. אלה טכנולוגיות שסביר שנצפה לפתח במאה הקרובה. או אולי מוקדם יותר.

אימוץ השערה זו אינה שוללת את קיומו של אלוהים, אלא רחוק מזה. המאמינים עדיין יכולים להיות בטוחים שאלוהים הוא הכוח היצירתי האולטימטיבי בקוסמוס.

אולי אלוהים הוא זה שהביא את הקוסמוס הקדמוני לקיומו והעניק לו חוקים טבעיים שאפשרו לתושביו הפחות אלוהיים לפתח את היכולת לפעול כמעצבי עולם בפני עצמם, עם כל האחריות המוסרית שהיא מביאה עמה.

למרות שאין באמת דרך לגלות לנו איך נראה העולם שנברא באלוהות, אנו יכולים להיות בטוחים בדבר אחד: הוא מכיל הרבה פחות רעות טבעיות מהעולם הזה, לפחות בכל הקשור לסבל.

 אמנם שאלת הטוב והרע אשר מטרידה את הדתות המונותאיסטיות מחדש מאז הקמתן, והרעיון להרחיב את פיתרון הרצון החופשי לעקוף את הרוע הטבעי קיימים משחר האנושות וכנראה שעוד ישארו איתנו תקופה, אך עד לא מזמן, כמעט ולא ניתן היה לחשוב ברצינות על הרעיון שרק ישות בעלת כוחות על טבעיים יכולה ליצור עולם כמו שלנו. האם זה עדיין המקרה? או שייתכן והבחירה, האם לעבוד בשיתוף פעולה עם אלוהים ולבחור לברוא יחד עמו את מה שהיתה התכנית המקורית שלו, היא בידינו?