דעה: זו הסוגיה הקריטית שקמפיין טראמפ מפספס, והיא עלולה לעלות לו בנשיאות

110 ימים בלבד נותרו עד לפתיחת הקלפיות בבחירות 2020 בארצות הברית, בהן הבוחרים יחליטו האם להעניק לנשיא טראמפ קדנציה שניה, או שמא יוחלט להעניק הזדמנות למועמד הדמוקרטי המיועד, ג'ו ביידן.

טראמפ בעצרת בחירות באנהיים ב-2016 (צילום: Shutterstock)

סקר אוניברסיטת קוויניפאק שפורסם הבוקר (חמישי) מצביע על 52% תמיכה לסגן הנשיא הדמוקרטי לשעבר, וזאת לעומת 37% שהשיבו כי בכוונתם לתמוך בנשיא טראמפ. לשם השוואה, אותו הסקר בדיוק שהוכן חודש קודם לכן, הצביע על שיעור תמיכה של 49% ו-41%, בהתאמה.

סקר נוסף שפורסם היום, והוכן במשותף ע"י רשת NBC והעיתון וול סטריט ג'ורנל, מצא כי ביידן מוביל עם 51%, לעומת 40% תמיכה בנשיא (גם כאן מדובר בשינוי לעומת החודש הקודם, אז 49% הביעו תמיכה בבידן ואילו 42% תמכו בטראמפ).

עם זאת, חשוב מאוד לציין כי מדובר בסקרים ברמה הלאומית, והבחירות עצמן מתקיימות ברמת המדינה. כך למשל, בבחירות הקודמות הצביעו 65.8 מיליון איש בעד הילארי קלינטון, וזאת בהשוואה ל-62.9 מיליון שהצביעו לטראמפ. אך טראמפ ניצח את הבחירות בזכות העובדה שניצח בשלוש מדינות מפתח - מישיגן, ויסקונסין ופנסילבניה - בהפרשים מזעריים (10,704 במישיגן, 22,748 בוויסקונסין ו-44,292 בפנסילבניה).

כלומר, מספר הקולות שכל מועמד הוא כמובן דבר קריטי בבחירות, אך גם המדינות שמהן אותן קולות מתקבלות הן קריטיות ביותר.

הניסיון לשחזר את ההישג מ-2016 עלול לחזור כמו בומרנג ולעלות לטראמפ בנשיאות (צילום: Shutterstock)

מאז תחילת המאה ה-20, ישנם חמישה נשיאים שניסו להתמודד על קדנציה שנייה ללא הצלחה (שלושה מתוכם כשלו במשימתם במהלך 44 השנים האחרונות):

הראשון שהגיע להישג המפוקפק היה ויליאם הווארד טאפט, הנשיא ה-27 שהחליף את תאודור רוזוולט הפופולרי ב-1909, וב-1912 הוא הפסיד בבחירות לוודרו וילסון. כעבור פחות מעשרים שנה, הרברט הובר הושבע לתפקיד הנשיא, אולם מספר חודשים לאחר מכן החלה תקופת השפל הגדול, והובר הוחלף ע"י פרנקלין רוזוולט.

ג'רלד פורד מחזיק עד היום באחד התארים הכי משונים בעולם: הוא כיהן הן כנשיא ארצות הברית והן כסגן הנשיא, אך הוא מעולם לא נבחר בבחירות. אז איך זה קרה? ובכן, ב-10 באוקטובר 1973 התפטר סגן הנשיא של ריצ'רד ניקסון, ספירו אגניו, לאחר שהודה בהעלמת מס ועבירות שוחד.

ניקסון מינה את פורד, חבר קונגרס אהוד מדטרויט, לתפקיד. אלא שפחות משנה לאחר מכן, ב-9 באוגוסט 1974, גם ניקסון התפטר (זכר לפרשת ווטרגייט המפורסמת), ולפי חוקת ארה"ב, סגן הנשיא הופך להיות הנשיא במקרים כאלה. הנשיאות של פורד לא הצליחה להמריא, ויש שיטענו שאחת הסיבות המרכזיות לכך זו החנינה שהעניק לניקסון, וב-1976 פורד הפסיד בבחירות לג'ימי קרטר.

גם הנשיאות של קרטר התקשתה מהרגע הראשון, ולמרות ההישגים הדיפלומטיים (עמד מאחורי הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל ומצרים), רבים ראו בנשיא כאחראי למשבר בני הערובה באיראן. ב-1980, קרטר הפסיד בבחירות לרונלד רייגן וסגנו, ג'ורג' בוש האב.

בתום 8 שנים של ממשל רייגן, סגן הנשיא בוש נבחר לתפקיד היוקרתי. למרות שהוא זכה לשבחים על תפקודה של ארה"ב במלחמת המפרץ הראשונה, הכלכלה האמריקאית נפגעה במהלך כהונתו, וב-1992 נבחר מושל ארקנסו לשעבר, ביל קלינטון.

חמשת הנשיאים שלא הצליחו להיבחר לקדנציה שניה, מימין למשאל: טאפט, הובר, פורד, קרטר ובוש האב (צילום: ויקיקומונס / Shutterstock)

על פניו, נראה שהנשיא טראמפ מנסה לשחזר את ההישג מ-2016, שכזכור, גם אז הסקרים הצביעו על תבוסתו המסתמנת (דבר שכמובן לא קרה בסופו של דבר). אך גישה זו עלולה לעלות לטראמפ בנשיאות, שכן מערכת הבחירות הקרובה אינה דומה ולו בטיפה אחת לזו שהתקיימה לפני ארבע שנים.

בראש ובראשונה, לא ניתן להתעלם ממגפת הקורונה. שככל הנראה תמשיך להעסיק את הנשיא שיושבע לתפקיד ב-20 בינואר 2021, ללא כל קשר לזהותו. התפרצות הקורונה מחולקת לשתי קטגוריות שונות, לפחות בפן האלקטורלי: ההשפעה על הנגישות בקלפיות, ושביעות הרצון/אי שביעות הרצון מתגובת הממשל למשבר.

הסוגיה הראשונה צפויה להיפתר ע"י הרשויות המקומיות - חלקן (למשל, קליפורניה) צפויות לשלוח למצביעים טופס שיאפשר להם להצביע בדואר, בחלקן יאסרו על הצבעה מרחוק ללא יוצא מן הכלל. לכאן או לכאן, להחלטות של אותן מדינות תהיה השפעה גדולה, בעיקר על כמות המצביעים שיגיעו לקלפיות. כאמור, ישנן מדינות שבהן ההפרש בין המועמדים ב-2016 עמד על כמה אלפים בלבד, ולכן כל קול קריטי ביותר.

הסוגיה השניה - תגובת הממשל לקורונה - מובילה אותנו לנקודה החשובה ביותר שהנשיא טראמפ מפספס, או לכל הפחות בוחר להתעלם ממנה: בחירות 2020 הן משאל עם עליו, הן על תפקודו בשלוש וחצי השנים האחרונות והן על תפקוד הממשל במשבר.

ב-2016, לעומת זאת, המצב היה שונה לחלוטין. היות שבזמנו לא השתתפו נשיא או סגן נשיא מכהן, הבוחרים קיבלו "חופש" גדול יותר לקבוע איזה מועמד מוצא חן בעיניהם (יש שיאמרו שבמצב כזה, העבר הפוליטי של קלינטון הפך לחיסרון אל מול טראמפ, שעבורו זו הייתה ההשתתפות הרצינית הראשונה בפוליטיקה האמריקאית).

ב-2016 הבחירות היו "פתוחות". ב-2020, מדובר במשאל עם על תפקוד הנשיא (צילום: AP)

כעת, לנשיא יש שתי אפשרויות: הוא יכול לקחת אחריות על כל הנעשה בממשל הפדרלי בשלוש וחצי השנים האחרונות, לטוב ולרע, ולנסות "למכור" את זה כמצע הבחירות המרכזי שלו. עם זאת, זה יצטרך לקרות בצורה מלאה - כלומר, אם הנשיא יבחר לנסות ולהציג את המצב כפי שהיה בימים שקדמו למשבר, זה לא יהיה מספיק. כאמור, לטוב ולרע, הנשיא צריך לקחת אחריות.

האפשרות השנייה והסבירה ביותר מבין השתיים (אם כי שתיהן לא סבירות), היא להפוך את הקערה על פיה ולגרום לבחירות להיות משאל עם על ג'ו ביידן. לא צריך להיות גאון פוליטי כדי להבין כי הנשיא מעדיף את האפשרות השנייה (תגידו מה שתגידו על טראמפ, כאיש קמפיין הוא פועל בצורה יעילה ביותר), אך השאלה היא האם יצליח לעשות זאת תוך כדי התעלמות מהקורונה, או שמא ימצא את הדרך לאזן בין שתי האפשרויות.

כאמור, עם 110 ימים בלבד עד פתיחת הקלפיות, חלון ההזדמנויות לשנות גישה הולך ונסגר, ורק ימים יגידו אם האסטרטגיה הנוכחית היא הנכונה עבור הקמפיין.