דעה: הרעל המרדים של אובמה לא פעל עד עכשיו, אבל כשהתעוררנו היו אלה פרפורי הגסיסה של אמריקה - מסע מ-1933 ל-1917

שנים מתריעים מפני 'ימים אפלים' שכן עוד רגע ועולה לו היטלר חדש לשלטון וכולנו (כולל כמובן בני העם היהודי) נתחלק בין הנאצים ליהודים.

בכנות? משום שלא עשינו דבר להילחם באשמה הקתולית והמיותרת שהחדירו בכל בני המערב בשל מעשי עם אחד (הגרמנים) נראה שהסכמנו לפרדיגמה המוזרה הזו - ולכן בין אם באונס או ברצון נראה כי בפועל - האמנו להם.

והינה כמאמר הנביא, 'ימים באים', ואוטופיית פוקו או מרקס (נמאס לי כבר לומר את השם הזה) מתדפקת על דלת אמריקה, ולפתע המזהירים מ-1933 שותקים לחלוטין.

זאת אומרת, הם משווקים מאולפנים סטרילים עם חיוכים לבנים מפלגה סוציאליסטית קיצונית (נשמע מוכר?) - אבל טראמפ הוא הסכנה לדמוקרטיה. 

הסיבה שמטיפי מוסר-העבדים הפביאניסטים שותקים או מסובבים ראשם לאמת, הוא בשל האמת הלא נוחה שהפעם הימים האפלים שניבאו (בטקטיקת אילוף מתוחכמת) לא באו מימין – אלא למרבה האירונה (או שלא) משמאל.

במידה מה העובדה שהגענו לימים אלה מפתיעה לחלוטין.

לו נאמר לי או לכל הוגה שפוי לפני כעשור שאמריקה תימצא בעוד מספר שנים במרחק מערכת בחירות אחת מהפיכת אחת מ-2 המפלגות הגדולות שלה לסוציאליסטית דה-פקטו ככל הנראה היו מזמינים עבורכם מיטה בבית-החולים הפסיכאטרי.

ועתה, לאחר שלא צפו את נפילת בריה"מ, כנראה שגם לא צפו את עליית המרקסיזם באמריקה – ולכן אולי הגיעה העת לחשבון נפש קצר.

כן עכשיו, כשברור לכל בר-דעת שאיננו בדרך לשנת 1933 באף אחת ממדינות המערב, ובטח שלא באמריקה, אלא שאנחנו דווקא מתקרבים לשנת 1917 (שנת המהפכה הבולשיביקית).

ובעוד אנו בחרדה מההיטלר (ה-1933 הבא), באיגוף גאוני מגיע אלינו ה-1917, שאף אחד לא צפה.

מצחיק.

אהיה כנה, היחיד שאני מכיר שראה זאת קורה היה ההיסטוריון יואב גלבר שבשנת 2015 הגדיר את העלייה ההולכת וגוברת של קולות שמאל-קיצוני במערב כ"פשוט קומוניסטים".

בכל זאת, אם נישאר לרגע עם פרדיגמת 'הימים האפלים' של 1933, אני רוצה לשתף את הקוראים במשל דיי מעניין עליו חשבתי.

אז אם בכל זאת נתעקש על 1933 – אז בהחלט אפשר לומר כי ג'ו ביידן, שהוא פחות או יותר בובה בידי היסודות הקיצוניים המושכים בחוטי המפלגה הדמוקרטית, הוא לא יותר מה'פאול פון-הינדנבורג' של אמריקה.

מנהיג המצוי הרבה מעבר לשיאו (הינדנבורג במקרה היה גיבור מלחמה ואישיות מקובלת על הממסד הגרמני, ביידן סתם פוליטיקאי ממולח וממסדי).

למרות השוני הרדיקלי בשיטות המשטר הגרמנית והאמריקנית, הרי ממש מעבר לפינה של צמד המנהיגים הישישים המתינו כוחות אופל לרגע של חולשה (או זקנה) כדי לכתוב מחדש את כללי המשחק הפוליטי.

אז הינדנבורג נבחר לנשיא גרמניה, והחליט כי בשביל קצת שקט תעשייתי (ולאור לחץ של בנו ומספר תעשיינים חשובים) ימנה את היטלר לקנצלר.

היה זה מהלך שסימן את תחילת הסוף של הדמוקרטיה הגרמנית.

הפעם כל שנשאר לעשות הוא לתהות אם ביידן שסגניתו שהיא בפועל חברת הסנאט הקיצונית ביותר (מבחינת חקיקה אפילו יותר מסנדרס!) הוא לא אלא ההינדנבורג של אמריקה - קרי פיסת שפיות אחרונה בטרם הפורענות המרקסיסטית-פוקויאנית - בטרם היטלר אמריקני יגיע לקדמת הבמה.

אך כאן נגמר המשל הפנטזיוני, כי אמריקה לא תצמיח היטלר - זה לא ב-DNA שלה, האיש שלנו יהיה הרבה פחות היטלר 1933 והרבה יותר לנין 1917.

רונלד רייגן לא טעה כשניבא שכשטוטליטריזם יגיע לארה"ב הוא יגיע משמאל  -  אני חושב שזה כבר ברור לכל כמה צדק.

במשך שנים, הוזהרנו, בתקשורת, באוניברסיטה, בעולם התרבות, מאותו כוח מסתורי קיצוני האורב מימין – ובפחות מ-4 שנים וחצי, בתנועת מטאור קוסמי דווקא השמאל הרדיקלי בדרך להיכנס לבית הלבן.

אז עכשיו כל שנותר להיסטוריונים ולפרשנים מקצועיים הוא לשאול ולתהות מתי ואיפה הדבר הזה החל.

וזה משהו שעשיתי בחצי השנה האחרונה.

הזכרנו את ההתדרדרות המוסרית של אמריקה הלבנה במהלך המאה ה-20, את פירוק הנורמות הקפיטליסטיות-נוצרית הקלאסיות, את התפרקות המבנה המשפחתי, את עליית הפמניזם הרדיקלי, את עליית המחשבה הצרפתית-גרמנית הניהליסטית באוניברסיטאות האמריקניות, את תרבות הסמים, האסקיפיזם, והנהנתנות, את ההגירה ההמונית ממדינות עולם שלישי - אכן, אין ספק כי ההתדרדרות של אמריקה היא תהליך שנמשך כבר 70 שנים לפחות, ומתבטא ברבדים רבים של התרבות, המין, ההתנהגות, התדלדות השפה וריקון והשטחת הקסם מהחיים האמריקניים.

אבל יש הבדל בין התדרדרות - קשה ככל שתהיה -  ובין מהפכה גזעית-רדיקלית כזו הניצבת לפתחנו.

אולי חבורת הפסיכים שהתאספה בשנת 2008 במטרה לכבוש את וול סטריט במחאות הרחוב החלה את הגל החדש הזה.

אולי זה אובמה שזרע את הריק ההכרחי שייאפשר לעדת הפוסט-מודרניסטים והניאו-מרקסיסטים את כיבוש גבעת הקפיטול.

בכל מקרה בזמן שאמריקה התרקונה מערכיה נוצר הפתח לדת החדשה.

באופיום קטלני להמונים בו החברה היא החומר, והחומר הוא האל, ובו ההיסטוריה היא רק סיפור מתמשך של אדונים מדכאים ועבדים מדוכאים המחליפים כובעים עד השוויון הנצחי והטוטליטרי בין כל האדם.

לפני שבלענו את האופיום היה צורך בסם מרדים אחר, באובמיזם, השקט והמזויף, הצדקני, הנבוב, הריק, החלש - הכל כך לא אמריקני. 

באמריקה כיום - הסיפור אינו עוד זה של ניצחון החירות שיש להעצים ולפאר, אלא של דיכוי וניצול שיש להלקות עצמנו ולתקנו באמצעות נקמה גזעית ומהפכה מעמדית.

הנשיא טראמפ מסתמן כשירת הברבור של אמריקה שלא יכלה לעזוב את תפקיד האומה הגדולה בהיסטוריה מבלי שתייצר אדם שייצג את "הסוחר והפיוריטן" את הנוצרי ואיש העסקים - אדם בקנה מידה של יוליוס קיסר, נפוליאון, או ג'פרסון.

שמלבד צדק, חירות, ואהבת עמו לא ראה דבר בעיניים כשנישא להנהגת עמו.

אחריו ברור, הגרמנים חיסלו את המהפכה הצרפתית במלחמת העולם הראשונה, את המהפכה האנגלית במלחמת העולם השנייה, ועכשיו בלי שום מלחמת עולם כמו שהם הסיעו את לנין אל תוך גרמניה ברכבת בשנת 1917. הם גם הסיעו את מרקס לתוך אמריקה בשנות השישים. 

לרעל לוקח זמן לפעול. כשנרדמים אולי אפילו לא מרגישים בו - עד פרפורי הגסיסה.