דעה: אלו קווי הדמיון בין עליית הפאשיזם באירופה ובין קבוצות הקיצון הפועלות עבור מהפכת גזע בארה"ב

איך ההיסטוריה תזכור אותנו בימים אלה? אני יודע איך ההיסטוריה זוכרת את מהומות שנות השישים באמריקה במהלכן עשרות ערים עלו באש.

וזה לא בהכרח טוב. 

כיום, 55 שנים אחרי שאמריקה עלתה בלהבות בפעם הראשונה, אנחנו ניצבים בשנת 2020 עם שאלה קשה שחייבים לשאול - האם מאז פרעות שנות השישים מצב השחורים באמריקה השתפר? התשובה דיי ברורה - ברמת החוק והזכויות כן - ברמה החברתית לא - אדרבא המצב נהיה גרוע עוד יותר בהמון פרמטרים סוציו-אקונומיים. 

אם כך בעיניה ניצבת השאלה - למה למרות האפליה המתקנת, ההקלות המופלגות בבחינות ה-SAT ובבחינות הכניסה לאוניברסיטאות, 22 טריליון (כן טריליון) דולרים שנזרקו על מדיניות של בריאות ורווחה ב-50 השנים האחרונות, אפליה מתקנת בהעסקה במשרדים ממשלתיים ובצבא, אינספור תכניות קהילתיות ותקנות על פי חוק פדרלי שנועדו לקדם, איך אחרי הקמפיין הגדול בהיסטוריה לייצר אפליה מתקנת עבור אוכלוסייה אחת - יכול להיות שהמצב נותר כה קשה? ולמה לעזאזל הלבנים עדיין אשמים בכך?.

האמת האכזרית והכואבת להכלה היא, שאולי פשוט הגיעה העת לשאול את השאלות הנכונות - כגון איך זה ש-80 אחוזים מהילדים השחורים באמריקה נולדים מחוץ לנישואין? ואיך זה שאחוז העצורים השחורים גבוה פי שש מזה הלבנים? למרות שאחוז השוטרים השחורים גבוהה מזה של הלבנים לפי חלקם באוכלוסייה? - האם בשימוש הגבוה בסמים, במחלות הנפש, ברדיפת ההומוסקסואלים בקהילה השחורה, בקצח הטראנסג'נדרים בקהילה השחורה, באלימות בשיקגו, דטרויט ובולטימור עדיין אשמים הלבנים? האם בדברים האלה באמת אשמים כל מיני מושגים אמפוריים כגון "גזענות סיסטמית", "הסללה", "גזענות מבנית" ועוד מושגים שאין להם שום תוקף מדעי.

ולמה אנשים - בלא קשר לצבע עורם מפחדים לשאול שאלות נוקבות אלה? שלא יקראו להם ג... תשלימו בעצמכם.

לי יש דווקא תיאוריה אחרת - התיאוריה שלי היא שחלקים מהציבור האפרו-אמריקני באמריקה, שכתושב ניו יורק יצא לי גם לנהל מאות שיחות בלתי אמצעיות, בין אם מדובר בסטודנטים, אינטלקטואלים, בני אדם ועד השומר בבית הספר בו לימדתי - פשוט כועסים ומרירים על הרבה דברים בארה"ב - והם נושאים מטען מסוים שאותו הם משליכים בעיקר על עצמם ועל אחרים בקהילה השחורה - ולא ידידי, זה לא מטען העבדות והאפליה- מדובר במטען עמוק בהרבה משדמיינתם. 

ושאלה אחרונה, גם אם נניח לרגע שישנה אפליה וגזענות סיסטמית באמריקה (וכל הנתונים הסטטיסטיים מוכיחים באופן מובהק שאם כבר ישנה גזענות מתקנת נגד לבנים באקדמיה, בתקשורת, בתרבות, במשטרה, ובממשל) הרי מדוע השחורים סובלים את "הגזענות"? - ז"א, מדוע הם אינם עושים את מה שהיהודים והאיטלקים, והאסייתים עשו (בכל זאת יהודים בארה"ב סבלו מאפליה ממוסדת עד שנות השישים המאוחרות, ואף שנות השבעים). מדוע הם אינם מקימים מוסדות משל עצמם? - ואם הם אכן מקימים מוסדות אלה (והם כן והם מתוקצבים בהרבה יותר כסף משיהודים או אסייתים אי פעם קיבלו) למה זה לא עובד?.

התשובה :

הזעם ותחושת התסכול של רבים בקהילה השחורה נובעת מעובדת אחת פשוטה שפעם סיפרתי למרצה להיסטוריה אמריקנית בגיל 23 (ד"ר יעל שטרנהל) זו עובדה שהשאירה אותה בעיקר המומה, פעורת פה, ומלאת תירוצים.

והינה אחשוף אותה קבל עם ועדה - הסיבה לזעם ולתסכול השחור נובעת מאותו זעם ותסכול שאפיין את בני העם הגרמני במאה ה-20.

האדם הלבן (ובעיקר הבריטי) יצר עבור האדם השחור (והגרמני) את כל מערכות החיים שלו, את עולמו ואת ערכיו - בעוד הוא עצמו היה חלש מכדי לעצב מערכות ערכים , משטר וחוק משל עצמו.

החוקים המודרניים? מהבריטים.

צורת המשטר? מהבריטים.

המבנה הכלכלי? מהבריטים.

המהפכה התעשייתית? מהבריטים.

השחורים, כמו הגרמנים פשוט נולדו לתוך מערכות שזרות לשפה, להיסטוריה, לתרבות, ולסיפורים שלהם.

ושתדעו, אצל הגרמנים המצב היה עוד יותר חמור, הם גם היו צריכים להתמודד עם כך שהדמוקרטיה שלהם נכפתה עליהם על ידי נפוליאון, ושאחר כל הקפיטליזם והמכונות נבנו על ידי אויביהם המושבעים - בבריטניה.

הדבר הזה יצר מצב של מרירות איומה בגרמניה (מרירות אנטי-בריטית שהייתה משותפת למרקס וגם לניטשה והגל) על כך שגרמניה התעוררה לעולם המודרני בפיגור פילוסופי, מדעי, דמוקרטי, ותעשייתי של כמה מאות שנים בהשוואה לבריטניה.

והאמת, במובן זה לא טעה ההיסטוריון הדגול יליד ארה"ב קרול קוויגלי, כשהשווה בפתח הפרק אותו הקדיש לתולדות גרמניה, דווקא בין האפריקנים ובין העם הגרמני, בספרו המונומנטלי "טרגדיה ותקווה".

אכן כמו השחורים באמריקה, גם הגרמנים שבאירופה, לא הכירו מושגי הדמוקרטיה, זכויות אדם, זכויות אזרח, חופש דת, חופש עיתונות - עד שנפוליאון (ובמקרה הזה ג'פרסון) לא כבש אותם, השתמש בהם, השפיל אותם - והפגיש אותו עימם. 

ואכן, בשני המקרים אנו רואים כיצד הניסיון למרוד בסדר הבריטי מובילים לגזענות ולסוציאליזם.

קחו לדוגמא את הדגל השחור של BLM (אדום, שחור ירוק) שמסמל בצורה מחרידה את אותם העקרונות של גרמניה הנאצית. 

השחור (צבע עור), האדום (דם האדם השחור), והירוק (צבע האדמה האפריקנית הפורייה) - מוטיבים אלו של גזע, דם ואדמה מאפיינים את העמים הפרימיטיביים באירופה  שסירבו להפנים בצורה בריאה את הפילוסופיה הליברלית, את היתרונות שבקפיטליזם תעשייתי, ואת היופי שבחופש הביטוי וריבוי הדעות - עמים שקיבלו את הדברים היפים האלה או בכוח הזרוע, או כי לא הצליחו להתחרות בעולם הבריטי והאמריקני - מהסיבה שהמבנים השבטיים שלהם באירופה או בחברות האפריקניות היו בפיגור עמוק מאד.

לכן ספרד, איטליה, מזרח אירופה וגרמניה איצמו תפיסות סוציאליסטיות, פאשיסטיות וגזעניות - מאותן סיבות שהשחורים באמריקה מתחילים לאמץ אותם.

אכן, כמו בגרמניה, כך גם בקהילות כאן באמריקה עמדות סוציאליסטיות וגזעניות הפכו לצורה שבהם "הלם המודרנה" "הלם הליברליזם" , ו"הלם הדמוקרטיה" מעובדים. העמדות המוזרות והפרימיטיביות הללו מאפשרות לאנשים שפחות הבינו את חוקי המשחק - ליצור לעצמם חוקים משלהם באמצעות רעיונותיהם של מרקס, פרויד, פוקו גובינו ועוד גרמנים וצרפתים חולי נפש ואנטי ליברלים.

חוקים שכל מטרתם היא הקרסת הציוויליזציה הנאורה בשם תרבות המבוססת על גזע, מעמד, לאומנות או חשבון היסטורי כזה או אחר - וזאת בשונה מהליברליזם הדמוקרטי האנגלו-אמריקני האוניברסלי והאצילי.

אולי עכשיו אתם מבינים את התסכול? את הידיעה שלא משנה כמה תתקדם אתה תמיד משחק במשחק של האדם הלבן/הבריטי?

אולי עתה ברור למה דווקא מדיניות סוציאליסטית שפגעה כה קשה בשכונות השחורות - מאומצת על ידי שחורים רבים? שכן הם רואים בה מעין אתוס מתחרה לאתוס האנגלו-אמריקני?.

הניסיון השחור למרוד בסדרי העולם באמצעות צורות לבוש, התנהגות, מחאה, ושפה אחרת - אינו יותר מקריאת ייאוש. 

ובתוך כך אי אפשר לחסוך ביקורת מהרבה מהלבנים בארה"ב - לבנים שהגיעו לרמת שפל וריקבון מוסרי שכן הם אינם בכלל מודעים ליסודות החירות הצדק והחופש שכוננו את אמריקה.

וזאת מבלי שום קשר לתנועת BLM או למחאת ג'ורג' פלויד - כי בסוף היום, אם אמריקה תיפול - זה לא בגלל אפרו אמריקנים שהתפרעו ברחובות - כלל לא, רבים מבני הקהילה השחורה משתלבים היטב מאד בחיים האמריקנים - אם אמריקה תיפול זה בגלל הריקבון שאחז במעמד הביניים הלבן - לכו לברוקלין ותיווכחו בעצמכם.

ולמרות זאת, אם תהיתם מדוע אנשים עשירים ומצליחים כמו מישל (או כדברי כמה חובבי קונספירציות - מייקל) אובמה ולברון ג'יימס עדיין נראים כועסים ולא מפוייסים אז ברור לכם עכשיו שהם כועסים לא על ההיסטוריה בגלל מה שקרה להם בה - אלא על ההיסטוריה בגלל שהם לא הצליחו לתרום בה משהו משמעותי במיוחד - במידה רבה כמו הגרמנים שכעסו על כך שהאלוהים שלהם הוא גבר יהודי, הדת שלהם היא המצאה איטלקית (קתוליות) או צ'כית (פרוטסטנטיות) , והחוקים שלהם הם מנפוליאון - שלא לדבר על צורת המשטר שהגיעה מלונדון. 

(דרך אגב הגדולה האמריקנית הייתה הנכונות לספוג יסודות רבים - איטלקיים, יהודיים, נוצריים, פרוטסטנטיים, הולנדים וגם גרמנים).

והינה אנו, היהודים - שתמיד היו קורבן של מישהו - תרמו משהו דיי משמעותי, גם שהיינו עבדים, תרמנו ביצירת המוסר האוניברסלי, הטרנצנדנסטי, וההומניסטי.

יהודים מארצות אבותיי, פולניה וליטא, לא משנה כמה התעללות עברו נשאו עימם עוד מהימים שבהם הרומאים העבירו אותם מאדמת ארץ הקודש אל אירופה בספינות עבדים - משהו גדול, תוכן פילוסופי, דתי , וספרותי שהיווה השראה ללמעלה מחצי מהאנושות.

האם הגרמנים והאפריקאים יכולים לומר כי אף הם נשאו זאת? התשובה פשוטה לא.

ובמקום לנסות ולהצטרף למפעל הנאורות הבריטי והיהודי, הם מבקשים דווקא לכעוס על כך שלא הצליחו לתרום מספיק. - ואיך הם מבטאים את הכעס המשותף?

על ידי הריסתו באמצעות מרקסיזם או פאשיזם.

יש כאן צורך בענווה מסוימת.

כמו שאני כיהודי מכיר בכך שהיפנים עושים מכוניות טובות מאיתנו, ולו מעצם העובדה שבני עמי הלכו בדרך האל - אזי יש לי כבוד הדדי להם - כך על בני הקהילה השחורה לגנות את הפעולות הללו, ולייצר תוכן עצמאי ופרודקטיבי שהם יוכלו לחוש גאים בו ובכ לפרגן גם להישגי האדם הלבן ולא לדרוש שיפסיקו ללמד את שייקספיר כי הוא "פריווילג".

ולבסוף, האמת היא כדברי מלקולם X שעל השחורים להשלים עם כך שהם ברמה התרבותית וההיסטורית תרומתם עד הייתה לא הייתה כה מכרעת.

עד שהם לא יעשו זאת, הם תמיד יהיו נשאים של תרבות זרה להם - בפועל הם הפסידו את מלחמת התרבות לא בגלל שהם היו עבדים שהובאו בספינות עבדים ליבשת אחרת - אלא בגלל שתרבותם נעלמה.

וכאן השחורים והגרמנים שונאים לא אחת יהודים במספרים גבוהים דווקא מסיבה זו - הם יודעים שהיהודים גם היו במצב של עבדות כמוהם.

אך היהודים הביאו עימם לא רק את הצבע והגוף שלהם (שהיה בכל זאת שונה מזה של הרומאים בהרבה מקרים), אלא הם הביאו עימם עולם שלם של מושגים וערכים ותרבות גבוהה ודת ופילוסופיה ודרך חיים - דברים שהעמים הברברים באירופה והעמים הברברים באפריקה לא עשו. 

מכאן בא התסכול שהוביל להיטלר, ומכאן התסכול שמוביל לאלימות השחורה - התסכול שנובע מכך שלא משנה כמה אתה תבקש להיות חלק מהמערכת - הרי שאתה לא הממציא שלה - אגו נטו.

לא מזמן ישבתי עם בחור מעניין מהקריביים ברכבת בלונג איילנד, הסכמנו על יותר משלא הסכמנו.

הוא דיבר על מדינה נפרדת לשחורים באמריקה בה יוכלו לנהל את ענייניהם.

היה אמת בדבריו. היום אנו כבר רואים כי חלקים מהשחורים באוניברסיטאות ובמקומות אחרים פשוט הגיעו לרמה שבה הם שוב תומכים בהפרדה גזעית, ההפרדה נובעת מהעובדה שהם רוצים חלל משלהם - עולם משלהם - התחלה משלהם. 

אם אמריקה, על האתוס הקפיטליסטי, הליברלי, והדמוקרטי איכזבה, אולי כדאי להתחיל לחשוב על חלופות, להתחיל לחשוב על מנהל עצמי לקהילה השחורה בדיוק כמו שקיים לילידים האינדיאניים.

ובתוך כך האם זה באמת יעזור?

ואם כן , איך זה שהערים הדמוקרטיות בעלות האוכלוסייה האפרו-אמריקנית מתנהלות בצורה מחרידה - ערים כגון בולטימור, דטרויט, סנט-לואיס ושיקגו, עם המצב התקציבי החברתי והחינוכי המזוויע שלהם? אני יודע - גזענות.

כשזעם ותלונות הוא כל מה שיש לך לתת, הגיעה העת לפנות לאלוהים.

לא לממשלה או לשוטרים.

אבל מה לעשות האלוהים הזה - גם הוא של היהודים - רק אל תכעסו עלינו גם בגלל זה.