דעה: קריאה אחרונה ליהודים בשמאל, הגיעה העת שהקהילה היהודית באמריקה תתייצב בקול ברור מאחורי עקרונות הליברליזם

בשנים האחרונות הרגילו אותנו בכלי התקשורת לחשוב שהליברלים הם בשמאל. האמת היא, שנכון לכתיבת שורות אלה, מרבית הליברלים האחרונים שעוד נותרו באמריקה, נמצאים דווקא איפשהו בין הימין והמרכז.

הליברליזם הוא ה'איזם' היחיד בעל עקיבות רציונלית כלשהי לאורך ההיסטוריה האנושית ומסיבה פשוטה מאד - הוא רציף עם מחשבת הפרט המכוננת אותו.

בשונה מיתר ה'איזמים' הוא לא נתפס לאובססיה עם איזה מושג או מהות (אידיאליזם), או תופעה חברתית (מרקסיזם) או חוויה מסויימת (דת) בכדי לעצב את תפיסת עולמו.

אדרבא, הוא מכונן את עצמו על אישוש הפרט וחירותו של האדם הפוליטי או החושב כתנאי מוחלט של המילה הכה פופולרית בימינו - הלוא היא 'שיח'.

למעשה, בימים טרופים אלה חשוב לזכור כי הוא מניח לאדם את ייחודו שלו בלי לכפות עליו ערכים או התנהגויות מלבד עיקרון אי-האלימות כלפי הזולת.

בכך אין פלא שהוא הוכיח צניעות ועקיבות מוסרית מופתית ברמה הפילוסופית והפוליטית עד ימינו אנו.

ערכי הטוב והרע שלו נובעים מתוך אישוש הקיום האנושי ברמה אוניברסלית בה כל אדם כישות החושבת את המעשה הפוליטי זוכה לייצוג.

אין ספק, הליברליזם (שלצערנו רבים מאנשי השמאל הקיצוני גנבו את שמו) הינו לא אחר מאשר הומניזם-דתי.

הוא משלב בצורה נאה בין האדם כאלוהות (חלק אלוה ממעל בלשון חב"ד) והאלוהות כיסוד נחשב (הפילוסופיה של רנה דקארט) – הוא ללא ספק בשפה הפילוסופית יכול להיחשב כטרנצנדנטי, וכמופשט שמבין האיזמים - ולכן כאן עלינו להתפלא על התמיכה של חלקים מהקהילה היהודית בכמה מצורות המחאה הפוליטיות שנראו לאחרונה באמריקה. 

אכן, חלק מהיהודים באופן טראגי, אף על פי שאבות אבותיהם ייסדו, והם עצמם ממשיכים, את המונותאיזם הטרנצנדנטי, הרי שבגלל שלא הבינו את מהות הטראומה ההיסטורית שלהם - בוחרים לפתע דווקא בצד שאינו נכון. במידה רבה הם נותנים לטראומה ההיסטורית שלהם לעוור אותם בכך שהם מתפתים לחשוב שוויסקונסון היא פרייבורג , וורשה, או קורדובה.

במקביל אין ספק כי מוכרחים אנו להבין שהמפלגה הדמוקרטית הולכת ומתרחקת מערכים אלה בכל מובן של המילה.

על אחדים מהארגונים היהודיים המביעים תמיכה למגמות ההרסניות שראינו בשבוע האחרון לשוב ולפשפש בארון הספרים היהודי וההומניסטי.

עליהם לעשות חשבון נפש אם הם אינם רואים כי האיזם האמרינקי הוא במהותו טהור ברמה הפילוסופית, שכן הוא מכונן מחשבתית וקיומית ברמה גבוהה ביותר.

אדרבא ברמה גבוהה ביותר מאשר החוויה ההיסטורית שלהם עצמם.

אולי יש לקרוא בקול ברור וצלול -  בואו לא ניתן  לטראומות העבר שלנו להרוס את הווה החירות באמצעות אימוץ של תפיסות עולם אלימות ומסוכנות.