דעה: זו האמת שהסתירו מכם כל השנים, כך נהרסה הקהילה השחורה באמריקה (1964-2020) - כרונולוגייה של חורבן שיטתי

שיהיה ברור, לכל מי שקצת מתעניין בהיסטוריה החברתית של אמריקה - מה שאתם רואים כרגע - היה עניין של זמן.

הרצח האכזרי של ג'ורג' פלויד התניע משהו עמוק שלא החל כשהשוטר חסר-הלב מעך את גופו לרצפה וסירב לשמוע את קריאות המצוקה של האדם.

הסיפור העמוק גם לא החל כשנשרפה תחנת המשטרה במיניאפוליס. זה סיפור שהחל לפני הרבה שנים - והתרחש בארבעה שלבים. 

שלב ראשון 1950-1964

אני רוצה להחזיר אתכם לראשית שנות החמישים, בתקופה זו הקהילה השחורה סובלת מאפליה קשה במדינות הדרום, אך בצפון היא עדיין הקהילה האפריקנית המשגשת בתבל.

אין בה 80% ילדים הנולדים למשפחות בלא אבא, בניה ובנותיה הולכים לבית הספר במספרים גבוהים, עובדים במרץ ובכמות זהה לזו של בני הקהילה הלבנה, האוניברסיטאות פתוחות עבורם, וההתקדמות הכלכלית שלהם מאז 1945 (בה רבים מהם השתתפו בהצטיינות במלחמה) אף היא משמעותית.

למרות זאת, בכמה מדינות בדרום העמוק עדיין ישנה אפליה קשה, והפרדה גזעית, אך בעבור מרבית האפרו-אמריקנים המנהלים את חיי קהילתם - הסטטיטיקה לא משקרת - מדובר בקהילה הנמצאת במגמת שגשוג. שחורים רבים נוהים להשיג עבודות טובות מאד במפעלי פורד, ג'נרל מוטורס, ואחרים מוצאים עצמם עובדים או מנהלים במסגרת עסקים קטנים, רבים אחרים נמצאים בעבודות איגודים מתגמלות ביותר בשירותי התחבורה.

הייתה זו קהילה שחורה שאמנם סבלה אפליה ודיכוי אך שהצליחה ללכת בגאון ולהרים את ראשה. אך במקביל, משהו התחיל לקרות משנות השישים.

שלב שני - 1964

אין שנה שהשפיעה על גורלם של בני הקהילה האפרו-אמריקנית כמו שנת 1964.

מה כל כך חשוב בשנה זו אתם טועים? הנשיא לינדון ביין ג'ונסון, העביר באותה שנה מספר חוקים באמצעותם הוא וכמה פוליטיקאים דמוקרטים 'הבטיחו את העולם' לבני הקהילה השחורה - בעיקר במטרה להעביר את קולות השחרים מהמפלגה הרפובליקנית (בעבר השחורים היו רפובליקנים באופן מסורתי) אל המחנה הדמוקרטי - מה הדרך? הרבה דברים, ובחינם.

ג'ונסון לא לבד, ביחד איתו מתחילים להתעסק עם ענייני הקהילה עוד לבנים, הפעם עם כוונות טיפה יותר טהורות, מדובר בלא פחות מאשר היפים, אך לא אותם היפים שאתם מדמיינים עם השיער הארוך והל.ס.ד (טוב גם הם), יותר בהיפים פוליטיים שכאלה - או איך נקרא להם? סטודנטים שלמדו סוציאליזם בברקלי ועכשיו רוצים לתקן את העולם.

ובשונה מג'ונסון, הם מביאים לא רק את העולם, אלא גם גישה מאד פתוחה לסמים, ולמין - כשהשילוב הקטלני בין מתירנות, ובין תמיכה ממשלתית, הכה בקהילות השחורות מסוף שנות השישים - במקביל לעלייתה של התנועה לזכויות האזרח (שעוד עשתה דברים טובים אך שלא יכלה לעמוד מול הסמים והמתירנות) -  מכאן והלאה הקהילה השחורה החלה בתהליך התדרדרות שבו היא הופכת לפודל של השמאל הדמוקרטי - בעוד היא עצמה מתפוררת.

את סמכותו של האבא השחור במשפחה - החליפו האדונים הלבנים ה'נאורים' במדינת הרווחה.

את סמכויות הכומר והקהילה - החליפו ה'נאורים' בעובדים סוציאלים ובעובדי מדינה.

ואת רוח היזמות השחורה החליפו דמי האבטלה של משלם המיסים.

את הערכים המשפחתיים המסורתיים של הבית השחור - החליפו רעיונות רדיקליים מבית מדרשם של קומוניסטים או מוסלמים - שבעיקר ביטאו כעס על האתוס הדמוקרטי-ליברלי האנגלי, יותר מאשר תקווה לעתיד טוב יותר בתןך השיטה הדמוקרטית ליברלית על כל מגרעותיה.

מיותר לציין שסמים ואלימות החלו לשטוף את השכונות עם נסיגת אבות שחורים מתפקידם כמחנכים ומפרנסים.

למעשה, מדובר היה במהפכה תרבותית (נשמע לכם מוכר מארצות אחרות בעולם...) - מהפכה תרבותית שהרסה גם חלקים גדולים מהקהילה הלבנה, אך את הגורם הפגיע ביותר באמריקה - הקהילה השחורה - היא ריסקה לחלוטין. 

היה זה כבר אחרי רצח קנדי, בשיאה של תנועתו של מרטין לות'ר קינג, ורבים האמינו כי היד הממשלתית ויד ההיפים בקמפוסים היא כל מה שחסר כדי שהקהילה השחורה תשתווה בהישגיה לזו הלבנה.

ההיפך קרה, הפערים רק החלו לגדול.

ככל שהממשלה ביקשה לסייע, ככה הבעיות בקהילה השחורה החלו לבעבע ולהפוך לאלימות וקשות יותר. בשנות השישים כבר ראינו מהומות בכמעט כל עיר אמריקנית.

בני הקהילה היו צריכים להמשיך ולהתפתח באופן הדרגתי ולא באמצעות חקיקת חוקים, דיבורים אוטופיים, ותלושים ממשלתיים.

המגמה נמשכה לאורך שנות השבעים, עלייה בפשע, בשימוש בסמים, בזנות, כל הדברים שהתלוו להפיכת המרכזים האפרו-אמריקנים לגטאות מבודדים וליצירת תת-תרבות שהחלה לפאר את אורח החיים הזה. אין ספק היו גם שינויים דמוגרפים, שחורים חדשים רבים נכנסו לאזורים מהדרום, והתקשו בהכרח לשגשג מה שיצר קשיים בקהילה השחורה. אלא גורמים פנימיים מבניים חשובים, גם שאלת האתוס בתוך הקהילה דורשת התייחסות.

מה שכן, כמרים שחורים שלא ביטאו מסרים שליליים של כעס - מצאו עצמם בלי קהילה - במקביל בפרברים החלו להתקדם שחורים שסירבו להפוך למקופחים מקצועיים ולהיעזר במדינה. 

בשנות השמונים עם עליית תרבות ההיפ-הופ הקהילה השחורה כבר הפכה לחבית נפץ שהתפוצצה כמו שלא עשתה עשרות שנים - היה זה במהומות רודני קינג בדאון-טאון LA של שנת 1992, שנתיים אחר כך במשפט סימפסון כבר ראינו בדיוק מה קרה לחוש הצדק הנוצרי שאפיין בעבר רבים מבני הקהילה. שחורים שביקשו להזהיר, להתריע, ללכת לצד הרפובליקני של מפלגתו של אברהם לינקולן - כונו בשמות חריפים. "אתם לא שחורים אמיתיים נאמר להם".

השלב השלישי שנות הפוליטיקלי קורקט ומלחמת הגזע  1985-2014

אותה ברית מוזרה המורכבת מסטודנטים קומוניסטים, ופוליטיקאים דמוקרטיים שביקשו לתפוס טרמפ על הקהילה השחורה ושהפכו אותה לאסון כבר בשנות השבעים, באו בשנות התשעים עם רעיון חדש - הפוליטיקלי קורקט.

אם לזרוק כסף לא עבד, אם להכניס את הממשלה לא עבד, אם לשנות את עולם המושגים הנוצרי קהילתי בעולם מושגים אזרחי-דמוקרטי לא עבד. מה עושים?. מהפכה!

עתה לא צריך שוויון רק עבור אנשי הקהילה - עתה בני הקהילה צריכים להיות עדיפים מהלבנים במטרה לתקן עוול היסטורי.

שכן השוויון אותו ביקשו מרטין לות'ר קינג היה בעצמו מנוסח בשפה הלבנה, ולכן צריך מהפכה חדשה של שפה, ומהפכה חדשה של כוח, במטרה ליצור אי שוויון חדש, ובו השחור מסוגל לנסח את השפה והפעולה יותר מאשר הלבן - ורק ככה נוכל לתקן עוול היסטורי בצדק חדש.

התפיסה הנאצית-מרקסיסטית הזו הפכה פחות או יותר למה שמלמדים היום באוניברסיטה האמריקנית, ולמה שאנשי המפלגה הדמוקרטית מאמינים בו.

כולם התגייסו למען המטרה. אנשי תרבות, אוניברסיטאות, סלבריטאים, תכניות ממשלה. 

אוניברסיטאות החלו לקבל שחורים בלי קשר לציוניהם, כנ"ל גופי משרדים ממשלתים, נוצרו מכסות מיוחדות עבור שחורים, העולם הלבן הליברלי אמר לאפרו-אמריקנים דבר מאד פשוט - "לא הכישרון שלכם ייקח אותכם קדימה, אלא צבע העור שלכם, אתם לא לומדים בהרווארד כי אתם מצויינים, אתם לומדים בהרווארד כי אתם שחורים", דייויד הורביץ תיאר את התופעה בהרחבה - המסר היה ברור, אתם לא צריכים להתאמץ - היותכם קורבנות הופך אותכם לבעלי ערך - מי לא ירצה להמשיך ולהתלונן במצב הזה? מי לא ירגיש כועס וזועם שכל מה שהוא מקבל הוא אינו צריך להשקיע בו?.

שיאו של המסר הגיע עם כהונתו של הנשיא אובמה. נשיא עם קריירה פוליטית לא מזהירה בלשון המעטה, שהפך לסמל עבור העובדה שאמריקה לא רק רוצה שחורים באולם הכדורסל או באולם הקונצרטים - אלא שהיא מוכנה לתת להם לנהל את המדינה החזקה בעולם, אך קרה דבר. אובמה היה אחד הנשיאים הגרועים בהיסטוריה של הקהילה השחורה (בכל מדד סטטיסטי אפשרי) והוא בעיקר פרט על מיתרים של קנאה, אפליה וכעס, לעזור בעסקים שחורים? בתכניות מיוחדות? בהעצמה שחורה? זה לא קרה. למה שיקרה, הקול שלהם כבר בכיס שלו ממילא.

במקביל גם הקמפוסים החלו לחזור לתמונה כמובן ולא רק באפליה מתקנת אלא בחינוך מתקן.

ההיפים של שנות השישים הפכו כבר לפרופסורים (תופתעו לגלות כמה..) , והם לימדו את פוקו, את מרקס, את פאנון, ואת סעיד, את כל הזבל (מלבד פוקו שהוא חכם) האירופאי של פוליטיקת הזהויות והפוסט קולוניאליזם - וצעירים שחורים יצאו מהאוניברסיטאות יותר כועסים, יותר מרירים, ולא בהכרח יותר משכילים - אבל בטח יותר 'צודקים' - ועם תארים שלא יעזרו להם בכולם - במידה וסיימו אותם.

השלב הרביעי, 2014

המשבר הכלכלי של 2008 לא הוביל למהומות בקהילה השחורה, אך בשנת 2014 משהו אחר קרה, זו הייתה שנה שבה לפתע, בלי שום אירוע מיוחד ראינו סוג חדש של שפה פוליטית.

לא ברור מה זה היה, אני עדיין מחפש את הטריגר ההיסטורי, אך ברור שמשהו התחיל להשתנות בשפה השחורה באמריקה.

זו הייתה שפה פוליטית המבוססת על הפרדה גזעית. "חללים לקהילה השחורה בלבד", "חדרי אוכל לקהילה השחורה בלבד", והכל במימון משלם המיסים האמריקני. בינתיים לבנים התחילו לתפוס את עצמם עוד יותר כקבוצה שפשוט אסור לה להתבלט. להצטיין או לשגשג. כנסים באקדמיה על כך ש"מתמטיקה זו צורה של עליונות לבנה", ומאמרים על "היעדר ייצוג במחלקות לפיסיקה", בישרו על מרקסיזם 2.0 בשילוב עם אלוהים יודע איזה עוד רעל.

הפעם מי שהופלה לרעה היו דווקא הלבנים (והם נהנו מזה), אסור לדבר, צדיק הוא קורבן, אישה היא הקורבן, הגבר הלבן הוא המדכא. אלה הפכו לאמיתות שאי אפשר לנהל דיון בקמפוסים בלעדיהם - והם זולגים עמוק לתוך השכונות השחורות, ולטלוויזיה האמריקנית, ולתכניות האירוח. וליו-טיוב, ולשפה הפופולרית יותר מהר משאתם מדמיינים.

השיח הפך לשיח של רגשות ולא לשיח מתורבת. בשלב הזה אמריקה, השחורים, וקרל מרקס, יצרו את שיח הזהויות, במקום הזה - החלה מהפכה חדשה. 

משנת 2014, שיח הזהויות באמריקה החל תופס מימדים מדאיגים ביותר.

מדובר בתופעת עומק שמתבשלת כבר במשך 6 שנים, ושבחירתו של הנשיא טראמפ הייתה מעין אמירה אמריקנית לכך שלאמריקנים רבים (ביניהם היספנים ושחורים) נמאס מזה - אמריקה היא רפובליקה ליברלית - לא מדינה בשלב הסופי של גאולה זהותית-פרולטרית.

גזענות לא הייתה מוצדקת נגד שחורים והיא אינה מוצדקת נגד לבנים - אמרו הרפובליקנים. ומיעוט מהשפויים שנותרו במחנה הדמוקרטי.

אבל עכשיו כבר הוליווד הצטרפה (לברון ג'יימס, קארדי בי וגו') , וברני סנדרס הסוציאליסט עלה על העגלה, והתקשורת הממוסדת שתעשה הכל להילחם בטראמפ מוכנה לכרות ברית עם היסודות הפורעים שניזונים מאפיסטימולוגיה גרמנית רקובה.

במקום שבו מרקס וניטשה נכנסים למצב האפריקאי, דרך האקדמיות האמריקניות ואלה חסידי מרקס בכל הצבעים במהומות, רוצים להחליש את סיכויי הנשיא (ואמריקה) בנובמבר. והארגונים האלה מאורגנים בכספים רבים.

ועכשיו המחאה שניזונה מאותה אלמנטים תתרחש באירופה מחדש, אירופה ואמריקה בדיאלקטיקה אחרת. 

ואת עמדות המפתח מאיישים לבנים חלשי אופי וגוף, שמרגישים ריקנות איומה ורוצים להצטרף לאיזשהי מטרה צודקת, והיסודות האלימים שבאידאולוגיות המרקסיסטיות, והפוסט-קולוניאליות, של תנועת ANTIFA ו"חיי שחורים חשובים", מתבטאת ומנצלת בסה"כ את העוול שגרמה המפלגה הדמוקרטית לקהילה השחרה מאז שנת 1964.

ולא, זה לא סדר חדש, זה לא תיקון העוול. זה החרבת התרבות כפי שהיא הוקמה. מכיוון שהיא הוקמה בחטא, הגיע הזמן לא לבקש, ולא לדרוש, ולא לעבוד, אלא להחריב ולבנות מחדש.

כיום הקהילה האפרו-אמריקנית לא צריכה לצאת לרחוב במחאה אלימה, הסטטיטיקה פשוט לא מצדיקה זאת, הנשיא טראמפ היה כדברי אחד הגורמים המשפיעים בקהילה "הנשיא השחור הראשון שלנו", את מה שהוא הצליח כלכלית לעשות עבור בני הקהילה השחורה, אובמה אפילו לא התקרב.

מצבם תחת אובמה התדרדר ומצבם תחת טראמפ הגיע לשיא.

ובכל זאת בחלקים רבים בקהילה השחורה נמשכת עד היום אותה מגמה של תחושת קיפוח ואומללות שהחלה בסיקסטיז שבה הדמוקרטים ביקשו לפרק את רוח הקהילה והדת השחורה בעבור מתנות מהמדינה ושיח פוסט-קולוניאלי.

מעטים הסלבריטאים השחורים, המנהיגים השחורים שקמו ואמרו. דיי. (קנייה ווסט השחור המפורסם באמריקה עשה זאת ותומך בטראמפ) אך מי יקום ויאמרו "הרעיונות האלה שבאו מגרמניה (מרקס) וצרפת (פוקו) פוגעים בקהילה שלנו. זו אינה הדרך שלנו!".

מנהיגים שחורים אשר אומרים זאת מוקעים כשחורי-מחמד של רפובליקנים. וזאת למרות העובדות היבשות שיותר שחורים נהרגים על ידי שוטרים שחורים מאשר על ידי שוטרים לבנים.

ושיותר לבנים נהרגים על ידי שחורים מאשר שחורים נהרגים על ידי לבנים.

הסטטיסטיקה לא בצד של המתפרעים - ובכל זאת אין הדבר אומר שבאמריקה אין כמה דברים שחייבים להשתנות מן היסוד - אחד מהם זו הדרך שבה המשטרה מתנהגת עם אזרחים בלא קשר לצבע עורם.

תחשבו כישראלים על שוטר בישראל, וכמה זמן לוקח לו לעבור מדיבור לאלימות (אלא אם כן מדובר ביס"מ), באמריקה מילה לא במקום ואתה עצור באלימות.

בארץ עוד יש עם מי לדבר. הניכור בחברה האמריקנית גורם לדבר הזה - וכן אין ספק שיש שוטרים גזעניים ושצריך לטפל בזה..

תזמון

המהומות מתרחשות בתזמן גרוע עבור אמריקה, ערב הבחירות לנשיאות. בחירות שעתיד האומה מוטל על הכף. הינה רק חשבנו שהקורונה מאחורינו וכבר הגיע הסיפור הגדול הבא. שוטר לבן, גבר שחור, ברך על הצוואר, מעצר מפוקפק על כלום (שבועיים אחרי פרשת אחמד ארברי) ומדינה שלמה והערים הכי גדולות באמריקה עולות באש. אין ספק יש כאן שילוב של כמה גורמים שהציתו את חבית הנפץ. אבל ממסד התרבות, התקשורת, האקדמיה האמריקני שזוהם ברעינות מרקסיסטים ופוסט-קולוניאלים, ובתכניות ממשלתיות - הם שגרמו את הנזק לקהילה השחורה, היחיד שמנסה לתקן את הנזק (הנשיא טראמפ, גם קלינטון ניסה) מיוצג כגזען - אכן עולם הפוך. שאותו טראמפ שזכה בשנת 1994 באות יקירה הקהילה השחורה באמריקה מיוצג על ידי רשתות טלוויזיה שמכרו לקהילה השחורה רעיונות שפירקו אותה - את התדמית של טראמפ כאויב.

ועכשיו לכו תגידו שהמהומות הללו לא יזלגו לשכונות המיעוטים בארצות אירופה שגם בה מלמדים באוניברסיטאות את מרקס ופוקו, ושגם בה זורקים כספים על קהילות חלשות במקום לנסות ולומר להם לקום על 2 הרגליים ולהתגבר על מרירות העבר - ושגם בה בעיקר הפוליטיקאים השמרנים הם אלה שמנסים לעזור - אף אחד לא יכול להבטיח שבקרוב לונדון או פריז לא יעלו באש.

באשר ללבנים הרואים עצמם כאילו הם מסייעים לאדם השחור בניסיון לקדמו ולהגיע לסולידריות חברתית - הרי שמדובר בקומוניסטים אשר יותר מסוכנים מכל צעיר בוזז ופורע חוק. 

לכן טראמפ אמר כי הם מותססים על ידי ANTIFA 

ואולי זה חלק של היתרון של סין על המערב. בסין שהיא לא באמת קומוניסטית, ושהיא ממלאת את ארה"ב בסמים ומשככי כאבים דרך הגבול עם מקסיקו, ושהיא מדינה גזענית שלא מאפשרת לבני גזעים אחרים לחיות בה - המהומות מדוכאות בניקיון ובדייקנות - זה גם חלק מהחיסרון בלהיות סיני , זו אינה מדינה דמוקרטית - ובתוך כך, בזמן שסין מוותרת על הקומוניזם האמריקנים הלבנים הולכים ודורשים קומוניזם ומנסים להביא את בני הקהילה השחורה איתם לתוך הסיפור.

אולי האנשים שמתפרעים ברחוב בעצם מייצגים את המפלגה הדמוקרטית היום?.

בכל מצב אמריקה תלויה בבחירות הבאות, ומעגל החדשות תלוי בחדשות טובות. 

כל שנוכל לקוות הוא שנשיא ארה"ב לא רק יוכל לתקן את הנזק הכלכלי שעשו חמשת הנשיאים שקדמו לו, אלא גם את הנזק החברתי שעשו כל הנשיאים האמריקנים מאז 1964.

וזה מה שהוא עשה בשלושת השנים האחרונות. קפיטליזם, חיוביות, אינדיבידואליזם, יוזמה אישית, אמונה - אלא הדברים שהנשיא טראמפ שידר ונתן לקהילה השחורה כדי שהיא תקום על רגליה - והיא אכן עשתה זאת. 

עתה לחזור לימים של ההתפרעות בחסות הדמוקרטים לא יעשה דבר - ואולי באמת הדבר הטוב ביותר שיצא מהמהומות האלה זה מה שקרה לבניין CNN באטלנטה. 

כי המקום היחיד שבאמת דואגים לקהילה השחרה זה הבית הלבן, ב-CNN רק רוצים לדבר על גזענות.