'קץ עידן הגלובליזציה': אמריקה מוכרחה להחליט האם היא מהמרת על אירופה כדי לנצח את סין

מאז ראשית משבר הקורונה אנו שומעים חדשות לבקרים על "קץ עידן הגלובליזציה". 

אותו עידן שהחל בתום המלחמה הקרה, נראה כי הגיע לסופו כאשר מדינות סוגרות באופן כמעט מוחלט את גבולותיהן, וחלקן אף גונבות אחת מהשנייה ציוד רפואי.

עד עתה אחד הדברים האטרקטיביים ביותר שהיה במנטליות הגלובליסטית לאורה חינכנו את ילדינו בעשורים החולפים הייתה האמונה כי האדם הגיע לפסגות חדשות.

שפע כלכלי, תנועה חופשית בין מדינות, תקשורת מהירה, הייתה זו הרגשה שהפכנו את השקפת העולם הליברלית-דמוקרטית - למציאות. והאמונה כי אכן, לאחר מאות שנים של מלחמות והרס, אותה רוח 'אימג'ן' שהכוכבת הישראלית גל גדות ביקשה לשווק לעולם לפני שבועיים באמת אפשרית בהתחשב בכלים הטכניים, הכלכלים, והפוליטיים הקיימים.

(אילוסטרציה)

אך רוח זו גם העניקה לנו משהו מעבר לרווחה החומרית, היא העניקה לנו תקווה רוחנית, אמונה בטוב האנושי, ובעיקר ברוחו האוניברסלית וחסרת הגבולות.

אך בצד המזרחי של העולם היו מי שביקשו לנצל את האמונה הזו גם לעשיית רווחים כלכליים וגיאו-פוליטיים עבור עצמם. אידאולוגים אלה בדומה למקביליהם הליברלים במערב, האמינו כי מדינות מייצרות חומות, וכי סחר לאומי, מכסות מגן, אמורים להפוך לנחלת עבר כלכלי ופוליטי צר מוחין.

לתפיסות אלה של גאולת העולם מהסדרים הישנים שאפיינו אותו יש הד לא רק בפילוסופיה הסוציאליסטית אלא גם בדת הנוצרית של ימי-הביינים, המצביעה על חטא אנושי עליו על כולנו להתגבר יחדיו - במקרה זה החטא היה הלאומיות. התקווה הייתה כי מדינות מתפתחות כסין, הודו, וארגונים רב-לאומיים כאיחוד האירופאי, יצליחו 'לגאול' את החברה האנושית מחטאים אלה.

סין מעלה הילוך

מן הסתם השחקן המרכזי בסדר העולמי החדש הזה, שנהנתה מהגלובליזציה יותר מכולם - הייתה סין. שהפכה ממחסן הייצור, למתחרתה הראשית של ארה"ב בפחות מ25 שנים.

כיום, קשה שלא לדבר על מיליארדי הדולרים שסין שופכת על תעשיית הבידור, ההפקה, והספורט האמריקני, את זאת היא עושה הרחק מעיניהם החשדניות של אזרחי ארה"ב. מטרתם של הסינים ברורה, ניסיון לייצר תדמית ידידותית בעולם דיגיטלי בו תדמית יותר חשובה מהכל. הדרך? ניסיון להכין את אזרחי אמריקה לעולם בו סין גדולה וחזקה מקובלת גם על כוכבי הספורט והבידור האמריקנים שלא מזכירים את הפרות זכויות האדם המתמשכות, את הזיהום הסביבתי, ואת הניסיונות של בייג'ינג לשנות את כללי המשחק הכלכלי ברחבי העולם.

אך מבלי להיכנס למספרים ולמשחקי הכוח הפנים-אמריקניים אשר מנהירים כיצד התרחשה אותה אחיזה עמוקה של סין בכלכלה ובתרבות האמריקנית כל אשר מספיק לנו לומר בשלב זה הוא כי מבחינת תהליך הגלובליזציה ככלל – המדינה שהכי נהנתה ממנו בשלושת העשורים שמאז התפרקות בריה"מ, הייתה כמובן סין.

תפיסת העולם המרקסיסטית עליה מבוססת סין המודרנית, כמו זו עליה התבססה בריה"מ לשעבר, הייתה מנוגדת לאתוס הליברלי-דמוקרטי עליו מושתתת ארה"ב.

אך דווקא ברמת הכלכלה, סין שהחלה את תהליך המודרניזציה שלה בראשית המאה ה-20, נהנתה מהקפיטליזם ומפתיחת הגבולות עד תום. היא פעלה בהצלחה למען מרקנטליזציה מלאה של התהליך הקפיטליסטי מתוך שליטה פוליטית אדוקה וניצול משאבים מקסימלי. זאת כאשר במקביל היא כדברי מזכיר המדינה האמריקני מייק פומפיאו "מנסה ביודעין להחליש את אומות המערב".

הנשיא טראמפ בדרך לעימות אסטרטגי ישיר עם בייג'ינג (צילום:AP)

המגיפה

העלייה המטאורית של סין משלהי שנות התשעים ועד היום שברה כל שיא אפשרי בתולדות אנוש, והתקבלה בברכה על ידי המערב שראה בארץ המזרחית הרחוקה כמחסן ייצור יעיל וזול. האליטה העסקית באירופה ובארה"ב שיתפו פעולה, חברות ביקשו להשתקע בסין, ונראה כי ירח הדבש הסיני-אמריקני לא ייגמר. עד שהגיע הנשיא טראמפ והחליט לשים קץ לחגיגה באמצעות שורה של מכסי מגן, העלאות תעריפים וצעדים כלכליים התקפיים שנועדו לסמן לעולם - אמריקה לעולם לא תתן לסין להיות המעצמה המובילה בעולם.

אך עתה, עמדה זו הפכה יותר ויותר לגיטימית לא רק בקרב חוגי הימין העמוק של דונאלד טראמפ, ושל כמה תאגידי ענק אמריקנים המבינים כי בטווח הארוך עליהם להשיב את הייצור לשטחי ארה"ב.

שכן לאחר מסכת של טיוחים, חצאי אמיתות ודיסאינפורמציה נדמה כי החדירה הסינית למעבדות, לאולמות ההשכלה, ולתרבות האמריקנית חצתה את גבול הטעם הטוב עם אופן טיפולה של הדיקטטורה הקומוניסטית בנגיף הקורונה שעלה בחייהם של למעלה מעשרת אלפים אמריקנים.

במקביל, בכירי מודיעין בלונדון, בוושינגטון ואפילו במוסקבה, חשים כי עצימת העין הגובלת ברשלנות ביולוגית שביצעה סין בחודשים ינואר ובפברואר, ושבאמצעותה ביקשה בייג'ינג לערער את כלכלת ארה"ב ואירופה - הייתה חציית גבול.

יועציו של בוריס ג'ונסון שזה עתה יצא ממחלקת הטיפול הנמרץ מדברים על "חשיבה מחדש על היחסים עם סין", ופרשני תקשורת שמרנים בארה"ב כבר מכינים נאומים חוצבי להבות בהם מדובר על קץ האימפריה הסינית והגלובליזם.

בטור שפירסמנו לפני כשבוע, הנרי קיסינג'ר לא התייחס למקור המגיפה, לטיוח המגיפה, ולכך שסין שלחה אלפי טונות של ציוד רפואי פגום לרחבי העולם. אך מספר הקיסינג'רים במוקדי קבלת ההחלטות באמריקה הולך ומתמעט.

הנשיא הכריז בעבר מעל בימת האו"ם כי תם עידן הגלובליזציה (צילום: AP)

קץ עידן הגלובליזציהמגיע עם טוויסט, אם ארה"ב חשבה שהיא זו שתחליט מתי חוזרים ללאומיות הקלאסית, ומתי נשארים בגלובליזם - לסין הייתה הפתעה בשרוול.

לחץ על ארגון הבריאות העולמי לקבל החלטות לא מקצועיות, מסירת מידע כוזב למדענים אמריקנים ואירופאיים, דיווחים על הוצאות להורג של רופאים המבקשים לחשוף את טבעה האמיתי של המגיפה, והמשך אישור לטיסות מחוץ לווהאן אל כל רחבי העולם גם בשלהי חודש פברואר, היו חלק מטקטיקה סינית מכוונת.

שנועדה לאותת לוושינגטון כי צעדיו של טראמפ שפגעו בכלכלה הסינית, הובילו את ראשי המפלגה הקומוניסטית לתחושה כי אין להם מה להפסיד. וכך לדברי כריס צ'אפל מנחה התכנית הפופולרית "סין בלתי מצונזרת",וסין החליטה כי אם טראמפ מבקש לשים קץ לעידן הגלובליזציה באמצעים כלכליים, הרי שלסינים יש אס או שניים בשרוול שיכול - בכוונה או שלא - לפגוע בכלכלה האמריקנית.

חשוב להדגיש, לא, אולי זו לא הייתה קונספירציה מכוונת, כפי רבים בתקשורת ובדפי האינטרנט המחתרתיים מבקשים לטעון ביחס לנגיף הקורונה. אך ברגע שממדי האסון החלו להתברר, הרשלנות התמימה, הפכה בפועל לקמפיין דיסאינפורמציה ביולוגי שמטרתו פגיעה אנושה במערב - ועל העובדה הזו גם לאופטימיסטים ביותר שבקרב גופי הביון והחוץ במערב אין עוררין.

עתה גם בוושינגטון יודעים, שהכללים השתנו, אולי הכפפות עדיין לא הורדו באופן רשמי, אך נראה שהנגיף הסיני השלים את המלאכה עם צעידתו אל תוך מיטות בתי החולים שבארה"ב, ובמיוחד עם הבאת ארה"ב לסף של משבר כלכלי כמותו לא ידעה מזה 91 שנים. החיוכים והדיפלומטיה אולי ישארו עימנו, אך הכוונות הפכו ברורות מאי פעם.

עתה השאלה האמיתית היא האם הניצחון הכלכלי של טראמפ בסיבוב הראשון (2017-2019) נענה במהלומה בילוגיות מצד סין בסיבוב השני? (2020). ויתרה מכך, מה תהיה תגובתו של הנשיא טראמפ שלא יוכל לחשוף את הקלפים שלו עד לאחר מערכת הבחירות, אך שבהחלט יוכל להתחיל ולהגיב בצעדים עוינים בים הסיני הצפוני, בהכרה בטייואן, ואף בסיוע הולך וגובר למתחרותיה של סין בעולם השלישי כויאטנם והודו וזאת כדי לדאוג שבסוף השנה, אמריקה תמשיך לצעוד בראש אומות העולם.

העולם של מחר

ובכל זאת, לא נוכל שלא לסיים בלי להודות, כי בשלל התיאוריות של מומחי מדע המדינה, נדמה כי לאמריקה ישנה רק דרך אחת לעצור את סין שלא במלחמה. לחץ על אירופה.

כפי שמייק פומפיאו ביקש להודיע בכנס מינכן לביטחון לפני שלושה שבועות, בוא נעבוד ביחד עבור המערב.

ההצעה האמריקנית תהיה דומה למשהו במתכונת הזו : אמריקה תמשיך לדאוג לביטחונכם ברמה יותר גבוהה מאי פעם - קרי נמשיך להגן עליכם מרוסיה. כל שתצטרכו לעשות הוא לצמצם בצורה רדיקלית את כמות העסקים שאתם עושים עם סין.

העסקה תהיה כזו, בתמורה לניתוק הולך וגובר של הקשרים עם סין, ארה"ב תילחם בהשפעה הרוסית ביבשת. ואם אירופה תסרב, קרים יהיה מבחינת האמריקנים הצעד הראשון של פוטין באירופה.

אמריקה חייבת להמר על כל הקופה, להמר על אירופה כולה או להפסיד לסין.