ביום שאחרי המגיפה: "העולם שלנו כבר לא יראה אותו דבר"

באחרונה אנו שומעים מומחי רפואה ואפידמולוגים המתנבאים יום וליל אודות המצב בו שרוי העולם בימי הקורונה. במקביל מדי פעם נשמע קולם של הכלכלנים המבקשים להעריך את מצב שוק המניות או את הסחרור הלא ברור אליו נכנסה כלכלת העולם.

 

(אילוסטרציה)

עם זאת בהמולת החדשות המתחלפת נדמה שאת קולם של אלה המעניקים לנו פרספקטיבת עומק רב תחומית, ומעט יותר עשירה ביחס למאורעות המתרגשים ובאים, אין אנו שומעים.

לכן קריאה נכונה של המצב אפשר למצוא בדבריו של ד"ר דוד סורצקין, מן הקריה האקדמית אונו, היסטוריון וסוציולוג המתמחה בניתוח המודרנה.

אף על פי שדבריו משתרעים מתחומי הפסיכולוגיה, התרבות, והכלכלה, אני בוחר להתחיל את הראיון דווקא באירופה של ימי הביינים המאוחרים שלה הקדיש ד"ר סורוצקין את ספרו הבא.

ד"ר סורוצקין, אני שואל, ימי הביינים הם תקופה מרתקת, הם החלו במגיפה הקשה ביותר שידע עד אז העולם ,(מגיפת יוסטינאנוס שקטלה את חייהם של 30 מיליון בני אדם) והם נגמרו במגיפה הגדולה ביותר שאי פעם תועדה (מגפת המוות השחור שקטלה את חייהם של 60 מיליון בני אדם), מה עם המגיפה הנוכחית?

"אף על פי שהמגיפה הנוכחית אינה בסדר גודל דומה כלל וכלל, אין ספק כי ציווילזציות שלמות מסוגלות לעבור שינויים עזים בעקבות מגיפות, במיוחד על ידי ההשפעה של המגיפה על המצב הדמוגרפי ועל הלכי הרוח בחברה נתונה".

ובכל זאת, איננו בימי הביינים, וכיום, כיצד אתה רואה את ניצניה הראשונים של השפעת המגיפה על חיינו?.

לפני שמדברים על היבטים תרבותיים, קשה להתעלם מהתחזקות הגבולות בין ישויות פוליטיות, גבולות המתרוממים לנגד עיננו, והם מעלים סימני שאלה לגבי העתיד. כגון עתידו של האיחוד האירופאי שבנוסף לבעיות הפליטים ומגמות הראקציה הלאומית המתעוררות בתוכו, הדרישה עתה לסגור את הגבולות מעוררת מגמות שיהדהדו עוד זמן ממושך מעבר למגיפה".

 

פינוי חולת קורונה בגרמניה (צילום: דר שפיגל)

"אנו יכולים לראות כי ברגע שמושגי הגבולות משתנים ומצטמצמים לפתע, אזי המרחב הביתי והקהילתי הפנימי מתחזקים והעולם הגלובלי הגדול נסוג, ולפתע אנו שבים אל גבולות פנימיים ולתחושת הקהילתיות החזקה מבעבר. לדעתי לדבר זה תהיה השפעה על התרבות הפוליטית שלנו בשנים הקרובות, וזה משהו שהמגיפה האיצה בצורה יוצאת דופן"

אתה רומז להשפעה עמוקה על התרבות הפוליטית, תוכל להרחיב, 

"תראה לדוגמה את המגמה שמייצגים מספר שליטים, עוד בטרם המגיפה, כדונאלד טראמפ, עם מדיניות הסחר שהוא הפגין מול סין, בוריס ג'ונסון עם הברקזיט, פוטין ברוסיה, ובמידה רבה גם נתניהו בישראל, הם מייצרים מגמה חדשה-ישנה שבה הסנטימנט הלאומי עליו הם נשנעים דוחק באזרחים לחזק את הזהות הלאומית ברקע מאבקי כוח גלובליים.

"יש לדבר השפעה עמוקה על הפסיכולוגיה הקולקטיבית שלנו. כשמוסיפים לכך את המחלה ואת השפעתה על הרמת הגבולות וההתכנסות פנימה, נוצר כאן אלמנט רב עוצמה שיכול להקרין שנים קדימה על התרבויות שלנו ועל הדרך שבה אנו חושבים על עצמנו כיחידים למול הקולקטיב. ועל הקולקטיב עצמו. מצב החירום שבו אנו מצויים מדגיש כעת גבולות. ברמה הפוליטית אנו חוזרים לרובד העיר והמחוז. כלומר גם הגבולות הפנים-לאומים בדרך להתחזקות".

 

מחוז הוביי שבסין (צילום: CNN)

סורוצקין מוסיף כי הוא אמנם איננו מומחה למגיפות, אך בהכרח יש לצפות כי בטווח של שנים קדימה הנגיף ימשיך לעבור מוטציות, כפי שעבר עד כה מספר מוטציות, ולכן ההשפעות עתידות להיות ארוכות טווח עוד יותר מששיערנו.

"ברמה הפסיכולוגית הקשרים הבינאישיים, והמתירנות גם היא עלולה להיות מושפעת. בעולם שלאחר מגיפה משמעותית, ההשלכות חודרות למרחבים התרבותיים שלנו. ייתכן ואנו נכנסים לתקופה של פוריטניות מינית. בכלל לגבי היחס למיניות, מימי הרנסנס ועד ימינו אנו רואים יחס של "יו-יו". תקופה של מתירנות לעומת תקופה של נסיגה, ואין ספק שאנו עתה, עוד קודם למגיפה, נכנסים לתקופה של נסיגה במתירנות, מסיבות פסיכולוגיות ותרבותיות. ועתה גם בכך יכול להיות פה אפקט מתגלגל שהוא הרבה מעבר למה ששיערנו".

סורוצקין, נזהר, הוא מדגיש כי הנבואה ניתנה בדרך כלל לשוטים, אך קשה שלא לזהות בקולו את התחושה כי אנו עומדים בזמנים היסטוריים, את ההוכחה לכך הוא מביא מהאופן בו הכלכלה מגיבה למשבר ומהאופן בו ראשי המדינות עצמם מנהלים אותו.

 

דוקטור דוד סורוצקין (צילום: הקרייה האקדמית אונו)

 

אנו רואים תנועה ערה בכלכלה, מצב הגובל בפאניקה,

"במצב החירום האזורים הכלכלים הראשונים שצונחים הם ה"שומן", השלב הבא הוא שברגע שיהיו לאנשים פחות עודפים, גם דברים פחות שומניים יקרסו, לכן ממשלות מנסות להוציא כסף משמעותי מהתוצר שלהם כדי להבטיח שלא יחול ערעור קיצוני מדי. למרות זאת הדבר המדהים הוא המהירות שבה הדברים קורסים. והדבר הזה מעיד על הפגיעות של הציוויליזציה ושל הכלכלה שלנו שנראית מוכנה מאד לתרחישים ביטחוניים אך לא לתרחישים אפידמולוגיים או אקולוגיים".

"המדינות החזקות נערכות לתרחישים כאלה קיצוניים ברמה הביטחונית, אך דבר כזה שאף אחד לא ציפה לו, יכול למוטט ציוויליזציה שלמה, ואנו מדברים על נגיף שהוא לא קטלני במיוחד. והינה כבר עתה אנו חווים קריסה משמעותית. דמיין מה היה קורה לו הדבר היה פוגע באחוזים גבוהים יותר של אנשים, כולל צעירים.

וברמה הקולקטיבית, כיצד החרדה הגוברת משליכה על הדימוי העצמי שלנו כתרבות?

"המגיפה מפשיטה את התרבות שלנו ומציגה אותה בעירומה. הכוח שיש למעצמות היום, בבת אחת הופשט. וקשה להאמין שאנו רואים את הדברים האלה בעיינינו. זה הרי דבר שלא יתואר".

חשבת על תרחישים? האם הנורא בפנינו?

מבלי להיכנס לנבואה שלעיתים נתנה לחכמים ולעתים לשוטים, אף אחד לא חושב שהציווליזציה תקרוס. אך מה שקורה עכשיו בארה"ב, לעומת מה שקרה בסין, ככל שזה לא נעים לשמוע, מעמיד בפנינו את המראה הלא נעימה של אימפריה בעלייה - סין למול אימפריה בירידה - ארצות הברית. בלי להיכנס לשאלות הערכיות של השלטון הסיני. יכולת הארגון, היכולת לשלוט באוכלוסייה ובהתרחשויות כל כך אבסולוטית ומופתית שהדבר מדגים את הכוח העצום שיש לציוויליזציה הסינית בעת הזו. הדבר הזה מדגים את יכולת ההתמודדות האדירה שלהם עם אתגרים מסוג הזה ובעצם עם כל אתגר שהוא.