כזכור, רק לפני כשבוע וחצי מרבית הפרשנים הפוליטיים בארה"ב סימנו את הקמפיין של ביידן כהיסטוריה. אך אמש הזכיר ביידן לתומכיו בפילדלפיה כי "אנו מאד בחיים", לאחר שהמשיך בהשתלטות המרשימה על מדינות הדרום בהן הוא זוכה לרוב מכריע בקרב הנשים והשחורים.
למרות בעיות הזיכורן ופליטות הפה ביידן מוביל בביטחה את המירוץ (צילום: CNN)
אך כאמור, הניצחון אמש היה רחב בהרבה מניצחון במדינות הדרום, באיידהו הצפון-מערבית זכה ביידן ב-48% מהקולות למול 42% בלבד של סנדרס, על הנייר לא ניצחון מרשים, אך בהחלט מרשים בהתחשב בעובדה שבשנת 2016 בהיותו אנונימי לגמרי, הצליח באותה מדינה בדיוק, למחוץ המועמד היהודי מוורמונט את הילארי קלינטון עם כ-78% מהקולות (!) - השנה כאמור סנדרס לא התקרב למספרים אלה.
עוד אינדיקטור לנס שיצטרך סנדרס, היא העובדה כי גם במישיגן בה הוא ניצח ב-2016 הוא הצליח לגבור על קלינטון, אך הפעם 'מדינת הזאבים' בעלת 125 צירי הבחירה (לאיידהו לשם השוואה יש רק 20) הלכה עם ביידן בפער משמעותי (51% לביידן למול 24% של סנדרס). ואכן, ביידן יכול בהחלט לראות בבחירתה של מישיגן בו כדבר העשוי להוביל לקולות נוספים מאזור המערב-התיכון.
נכון לרגעים אלה, סנדרס מוכרח להסתמך על מספר מדינות צפון מזרחיות ועל איזשהו נס במדינות הדרום המערבי.
ובתוך כך, קשה לומר אם הבוחר הדמוקרטי התמתן בארבעת השנים האחרונות בהם זנח את הרדיקליזם הפרוגרסיבי של סנדרס לעומת המתינות של ביידן, או שפשוט הבחירה בביידן היא חלק מאסטרטגיה דמוקרטית רחבה הנועדה להביא לקדמת המירוץ את הדמוקרטי היחיד שיוכל לזכות בבחירות ארציות מול טרמאפ.
יריבות ג'נטלמנית (צילום: FRANCE24)
אך יש מקום לתהות, אם זו אכן הטקטיקה, קשה לראות מדוע ביידן, שמלבד חיוך חביב אין לו הרבה מה להציע, הוא המועמד המוביל ולא סנדרס?. ואם הסיבה היא היותו של סנדרס סוציאליסט, אזי פרשני בחירות תוהים, מה עדיף סוציאליסט או אדם המתקשה לזכור פרטים בסיסיים כמדינה בה הוא נמצא, או את היום בשבוע בה הוא אמור לרוץ לבחירות?
ובתוך כך, נראה כי דבר זה גם לא הפריע לבוחרים במדינת מיזורי המעניקה 68 צירי הבחירה להעניק את קולם בפער משמעותי לביידן (30.6% לסנדרס למול 61% לביידן)
מדינת מיסספי בעלת 36 הצירים העניקה 65% מקולותיה לביידן, כך שנכון לעתה לביידן יש 846 דלגטים למול 648 של סנדרס.
