סוציאליזם בארה"ב: המועמד לנשיאות שרוצה לשנות את פני המדינה
ברני סנדרס מתכנן מהפכה. הנער שעבר מסלול חיים טיפוסי ליהודי אמריקני הכולל חינוך יהודי, לימודים בקולג' ועבודה כעצמאי. עלול להפוך לא רק לנשיא היהודי הראשון אלא גם לנשיא הסוציאליסט הראשון
03.08.2020 18:32
יאיר קליינבאום
קשה להמעיט בחשיבותה ההיסטורית של התופעה המכונה ברני סנדרס. 
הרשמה לקבלת הניוזלטר היומי ועדכונים חשובים
Phone
על אחת כמה וכמה שקשה להמעיט בהשלכות חסרות התקדים שלה על תולדות הפוליטיקה האמריקנית.
למעשה המועמד היהודי לראשות המפלגה הדמוקרטית הצליח לעשות משהו חסר-תקדים באמריקה - לשים את האידיאולוגיה הסוציאליסטית על מפת המיינסטרים ב''סטייל''.
סנדרס מנופף לתומכיו (צילום: פוקס)
סיבות רבות ומשונות ישנה לעלייה הגוברת בפופולריות של האידיאולוגיה הסוציאליסטית באמריקה שאמנם כשלה במרבית מדינות העולם, אך שעושה בימים אלה קאמבק מרשים באוניברסיטאות ובבתי הקפה במרחב העירוני באמריקה.
ריקנות אידאולוגית; היעדר משמעות אישית; היעדר יעדים להגשמה; חיפוש אחר הגשמה פוסט-מטריאליסטית בקרב דור ה-Y, מיאוס מהריקבון של הממסד הפוליטי בוושינגטון, וגם ניסיון פשוט לרכב על הגל הרדיקלי למען הנראות וה'מקוריות' שבדבר, ולעתים מדובר פשוט במרד נעורים.
בין אם נודה בכך או לא, ברני סנדרס אולי לא אחראי לתופעות העומק שמניעות את הצלחת הסוציאליזם באמריקה - אך הוא בהכרח המוביל הראשי שלה.
עתה לאחר שהמירוץ לראשות המפלגה הדמוקרטית הפך לקרב ראש בראש בין שני מועמדים, הגיעה העת להעניק לקוראינו הצצה לעולמו של ברני סנדרס.
ברני סנדרס (במקור סנדר) הוא בן למשפחת מהגרים יהודית שמוצאה מרוסיה ופולניה. המשפחה היגרה לארצות הברית בשנות העשרים של המאה הקודמת. כמהגרים יהודים אחרים שביקשו להצליח בעולם החדש, אביו של סנדרס עסק בתחום הקמעונאות הזעירה, ושימש כסוכן מכירות של חומרי צבע ובניין.
לאחר ילדות ברוקלינאית טיפוסית בשכונת פלטבוש שכללה בייסבול, בית ספר יהודי בשעות אחר הצהריים, והפסד בבחירות למועצת התלמידים בתיכון המקומי, החל ברני בפעילות פוליטית במהלך לימודי התואר הראשון במדעי המדינה באוניברסיטת שיקגו היוקרתית.
לימים סיפר סנדרס כי היהדות היוותה גורם מכריע בעיצוב תפיסת עולמו הממוקדת בצדק חברתי, תפיסת עולם שאף הובילה אותו לקיבוץ שער העמקים בישראל בו התנדב.
אך כבר בשיקגו (שהייתה עיר הפועלים החשובה בהיסטוריה האמריקנית) חבר סנדרס ליהודים אחרים בליגה הסוציאליסטית, ארגון השייך למפלגה הסוציאליסטית האמריקנית.
והיו אלה שנות השישים הסוערות, וכחבר במפלגה הסוציאליסטית נטל סנדרס חלק במאבק ההיסטורי לזכויות אזרח עבור השחורים בארה"ב. סנדרס השתתף במחאות לביטול המעונות הנפרדים באוניברסיטה, ולקח חלק בשביתת-ישיבה בת מספר שבועות מול משרדו של נשיא האוניברסיטה.
כשנה לאחר מכן בעקבות המשך המחאות, ביטלה האוניברסיטה את ההפרדה הגזעית במעונות. היה זה ניצחון פוליטי ראשון לסנדרס שהפך לפעיל בולט בתנועה לזכויות האזרח ובתנועות השלום המתנגדות למלחמה בויטנאם.
משפחת סנדרס. ברני הינו הילד משמאל הקרוב לאביו (צילום: ואניטי פייר)
באותם שנים לימד באותה אוניברסיטת שיקגו אחד מאבות הקפיטליזם הפוסט-תעשייתי, עוד יהודי יליד ברוקלין, העונה לשם מילטון פרידמן, חתן פרס נובל לכלכלה סימן את ההיפכא מסתברא של סנדרס. אכן אוניברסיטת שיקגו ייצגה את צמד הקטבים של החברה האמריקנית בצורה החדה ביותר, מחד עיר תעשייתית עם מסורת של מסחר ותרבות עסקית מפותחת לצד מוסדות השכלה מפוארים המתגאים במורשת קפיטליסטית וליברלית, מנגד פרופסורים ליברלים וצעירים כסנדרס כמו גם ארגוני פועלים, שלום, ומרכז של תנועת הסוציאליזם האנטי מלחמתי של אמריקה בשנות השישים. שיקגו הייתה מיקרו קוסמוס של שני הצדדים של אמריקה.
מחאות נגד מלחמת ויאטנם - גם בהן השתתף סנדרס (אילוסטרציה)
לאחר מעורבות קצרת מועד באיגודים המקצועיים שבאזור שיקגו, עבר סנדרס למדינת וורמונט שם עבד בין היתר כנגר וכבמאי סרטים חינוכיים (בעלי נטייה שמאלית מובהקת). אך עד מהרה החיידק הפוליטי שב לדבוק בסנדרס שבחר להתמודד למשרת המושל של וורמונט כנציגה של מפלגת שמאל קטנה. למרות הסיכוי הקלוש לזכייה סנדרס השיג תוצאה מכובדת יחסית והפך לחלק מהנוף הפוליטי במדינת הצפון מזרחית הקטנה.
היה זה בגיל 33.
בינתיים, המשיך סנדרס לסייע לקמפיינים פוליטיים מזדמנים של בעלי השקפות דומות, במסגרתם שיפר את יכולותיו כפעיל פוליטי, כרטוריקן וכקמפיינר.
בשנת 1980, לאחר מספר שנים מאחורי הקלעים, ובגיל 39, מספר מחבריו דחקו בו להתמודד למשרת ראש עיריית ברלינגטון, העיר הגדולה בוורמונט.
סנדרס כיהן כראש עיר במשך 8 שנים בהן ניצח ב-3 מערכות בחירות בעודו מזדהה בפומבי כסוציאליסט.
כהונתו בעיר נחשבה מוצלחת, הוא איזן את תקציב העירייה, יצר דיור ציבורי בר-השגה, מנע ממרכז העיר להפוך לפרויקט בנייה של דירות יוקרה, מלונות, ומשרדים, וצידד בפארקים ציבוריים.
משם בשנת 1991 הייתה דרכו סלולה למושב בבית הנבחרים של וורמונט, את המושב החזיק סנדרס עד שנת 2007 בה בגיל 64 המאוחר יחסית הפך לראשונה לחבר סנאט.
אף שתמיד תמך בחקיקה ובמדיניות פרוגרסיבית, סנדרס עצמו לא ניסח חקיקה או הותיר בה חותם משמעותי (בשל היעדר היכולת הפוליטית לעשות זאת). בבתי המחוקקים הוא לא כיהן מטעמה של המפלגה הדמוקרטית אלא רץ כעצמאי (Independent), מה שאיפשר לו בכל זאת ליצור גשרים מסוימים בין המחנות, אף שהיה ידוע בביקורתו החריפה כלפי שני הצדדים ולהיותם מכורים לבעלי המאה ולקבוצות לחץ, ולא לאינטרס הציבורי בכללותו.
סנדרס בימיו כסטודנט (צילום: פינטרסט)
מטרותיו של סנדרס היו מגוונות.
החל מקיצוץ בתקציב הצבא, אקטיביזם בנושא הפלות, התנגדות למדיניות ליברלית ביחס לנשיאת נשק, עמדות יוניות בנושאי חוץ וביטחון שלוותה לא אחת בעמדה ביקורתית כלפי מדינת ישראל. נדמה היה שעמדותיו היו אלה הצפויות והמוכרות מהשמאל העמוק שהתהווה באמריקה החל משנות השישים.
אך עתה מאז שהפך בשנת 2016 לאחד מבכירי המפלגה הדמוקרטית, נראה כי עיקר כובד המשקל ניתן למדיניות כלכלית.
באינפוגרפיקה שיצאה מקמפיין סנדרס והמסכמת את הצעותיו הכלכליות נראית טבלה בה 9 הצעות, כמה תעלנה ומהיכן יבוא הכסף.
עבור אחד מהפריטים, medicare for all (ביטוח לכל), נראה שעלותו מסתכמת ב1.39 טריליון דולר לשנה, פרויקט שעלול לייצר הגדלה של 30 אחוזים בתקציב הפדרלי, התקציב אמור להיות ממומן דרך העלאות מיסים הן על עובדים פשוטים, אך השיעור הגבוה מכך יוטל על בעלי הון והכנסות גבוהות, במטרה שלא להעמיק את הגרעון.
מרבית תומכיו של סנדרס באים מקרב דור צער שחש זריקת מרץ מהמועמד בן ה-78 (צילום: סן פרנסיסקו קרוניקל)
זו כאמור עלותה של נקודה אחת בלבד מתוך 9 הנקודות הכלכליות שבמצע סנדרס, אומנם היקרה שבהן בפער ניכר, אך גם שאר הנקודות טומנות ידן בצלחת ומבטיחות להעמיק את נטל המס על עשירי אמריקה ומה שקרוי מאז המשבר הכלכלי של 2008 ה-1%.
הנסיון מלמד שללא רפורמה וייעול משמעותי במערכות המס (שלא צפוי להגיע) תצליח השכבה האולטרה עשירה להימלט במידת מה מהגזרות הללו, ותשאיר את עיקר הנטל על כתפיו של המעמד הבינוני-גבוה (כדוגמת עורכי דין או רופאי שיניים).
אך מרבית הכלכלנים מודים כי אין לקחת ברצינות יתרה את ההבטחה של סנדרס לשמור על מסגרת הגרעון, שהולך ודוהר לקראת טריליון דולר בשנה ושהאמיר תחת רובם המוחץ של הממשלים ב-50 השנים האחרונות.
העובדה שתמיכתו בתוכנית בריאות פדרלית לכלל האזרחים בארצות הברית מחלישה את התמיכה בו דווקא בקרב איגודים מקצועיים אף היא אירונית משהו, שכן לאיגודים תוכנית בריאות מצוינות משלהם והצעה כזו של סנדרס תבוא דבר ראשון על חשבון פגיעה בתנאיהם הטובים ותמומן ממשכורותיהם.
אז מה גורם לפוליטיקאי והאקסצנטרי עם המבטא היהודי והמדיניות הרדיקלית להפוך לאיש האהוב על השמאל האמריקני והעולמי?. הסיבה היא שסנדרס הוא מנהיג בעל אופי דה-קונסטרוקציוניסטי, הוא קורא תיגר על עצם המערכת שגם אובמה שהבטיח בה שינוי דאג לשמר.
ואכן, מבין המועמדים הדמוקרטיים גייס סנדרס את הסכום הגדול ביותר, שרובו הגיע מתרומות קטנות, בד בבד עם התעוררות והתחדשות המרץ בקרב השמאל האמריקאי לאחר השאננות המסוימת אליו נקלע בשנות אובמה ובחירתו של הנשיא טראמפ.
סנדרס וטראמפ. האם זה הולך להיות מאבק של ראש בראש? (צילום: אילוסטרציה)
כאן אנו מגיעים להשוואה המתבקשת בין טראמפ וסנדרס.
שני טיפוסי אישיות וביוגרפיות שקשה לתאר כהופכיים יותר למעט היותם שני אאוטסיידרים משולי הממסד הפוליטי הנשענים על נרטיב פופוליסטי. אחד מהשמאל המרקסיסטי המובהק, והאחר מהצד האנטי גלובליסטי. אידד הגורס כי עיקר הבעיה היא העובדה שאמריקה חתומה על הסכמים והסדרי סחר שאינם מיטיבים איתה לצד הגירה חוקית המופרזת ובלתי חוקית מופקרת.
ואחר הטוען כי אמריקה בגדה באדם הפשוט בגלל עמדותיה הקסנופוביות והקפיטליסטיות. השניים מייצגים תפיסה, שטענתה העיקרית בה הוא שהציבור האמריקאי מאס ב'פוליטיקאי הממסדי' שירד מפס הייצור של השושלות הפוליטיות של בוש או קנדי ושלמד באוניברסיטאות העילית הרווארד או ייל.
לכן מקווים הדמוקרטים לסיכוי מול האאוטסיידר המכהן, באמצעות העמדת אאוטסיידר משלהם שימשוך את "קואליציית המדוכאים" שעליה נשענת המפלגה הדמוקרטית.
קואליציה הכוללת להט"ב, מיעוטים אתניים ודתיים, ובני המעמד הנמוך שנשארו בבית בבחירות 2016.
עם זאת ישנם הטוענים כי סנדרס עלול לדחות את המרכז הרחב של דעת הקהל שחושש מהרדיקליות של הצעותיו ושפשוט ישאר בבית ביום הבחירות או ידחק להצביע לדונלד טראמפ שנראה כי עושה עבודה לא רעה בתחום המדיני והכלכלי.
מה שבטוח הוא שספק אם לפני שנת 2016 הכירו רבים את שמו של הסנטור הוותיק ברני סנדרס מחוץ לחוגי הממשל, הבוחרים במדינתו הזעירה ורמונט, ואוהדי אקטואליה שרופים.
באותה שנה, סנדרס התמודד בפריימריז שנויים במחלוקת מול הילארי קלינטון.
דליפה משרתי המפלגה חשפה התכתבויות בין בכיריה, שנראה כי פעלו לחתור תחת סיכוייו להיבחר, למרות זאת ובהתאם לשנים רבות שבהן הפגין יושרה ועקביות אידיאולוגית, הוא תמך בריצתה של הילרי לנשיאות, לאחר שהפסיד בפער של 5% מהקולות שתורגמו לפער משמעותי באלקטורים שמקורו בשיטת הבחירות המעניקה משקל רב יותר למדינות פריפריאליות לעומת המרכזים האורבניים (שתמכו בסנדרס).
למרות שגם נשיא ארה"ב טען כי "גנבו מברני את הבחירות הדמוקרטיות" סנדררס הביע לבסוף תמיכה בקלינטון (צילום: ביזנס אינסיידר)
אם עסקינן בהילרי קלינטון, אי אפשר שלא להזכיר את רוסיה-גייט, אותה פרשה של התערבות רוסיה בבחירות הכלליות לטובת טראמפ ונגד קלינטון, ועידת מולר שהייתה אמונה על החקירה של המעורבות הרוסית בבחירות, מצאה כי אלה התערבו דווקא לטובתו של סנדרס בפריימריז, פרשה עלומה ומורכבת זו היא חוט שני נוסף המחבר את סנדרס וטרמפ, היות שסנדרס דחה את מסקנות הוועידה והצהיר שאין ראיות שאומנם התערבו הרוסים לטובתו.
הרי שברור שסנדרס שתודרך לא מזמן על ידי בכירים ב-CIA כי רוסיה מעוניינת בבחירתו ומנסה לסייע לו, מקבל תמיכה זו בדיוק בשל הרדיקליות שלו שהרוסים מבקשים שתערער את היציבות באמריקה.
טראמפ, כידוע, רוחש סימפתיה מועטה להליכי ועידת מולר, ליוזמיה, להנחות העבודה שעמדו בבסיסה, להיקשים הלוגיים הקלושים שיצרה להצדיק את טענותיה ולעבודתה האיטית, ואף שזיכתה אותו מהאשמות בשיתוף פעולה ישיר עם הרוסים, פצח טראמפ בהליכים לחקור את נסיבות יצירתה של ועידת מולר עצמה, ושמא לוותה במעשים פליליים - מה שבטוח הוא שהתקשורת האמריקנית (שלא בדיוק מחבבת את סנדרס) בוחרת שלא להדגיש את הזווית הרוסית של המועמד הדמוקרטי.
ובתוך כך, תסריט דומה של התערבות רוסית מחוץ, ושל 'גזילת דלגטים' מבית מתרחש גם בבחירות אלה. השנה מועמד הממסד, ג'ו ביידן זוכה בקולות המתונים במדינות השמרניות יותר ונכון לעכשיו, מחזיק הסנטור היהודי ברני סנדרס ב-573 מתוך 1991 אלקטורים של המפלגה הדמוקרטית הנדרשים לניצחון מוחץ בפריימריז. בעוד ג'ו ביידן, סגן הנשיא תחת אובמה, עומד על כ-664.
כשמוציאים מהחשבון את המועמדים השוליים נותרו 594, המותירים לאחד מהתמודדים סיכוי להגיע למספר הנכסף.
ביידן קפץ השבוע אל ההובלה לאחר שגוש המדינות הבוחר בסופר טיוזדיי, בעיקר מדינות שמרניות יותר באופיין, טקסס ומדינות הדרום העמוק דוגמת טנסי, ארקנסו ואלבמה הביעו את תמיכתו בו.
ולעומתן, מדינת הבית ורמונט כמו גם קליפורניה הגדולה והמשפיעה הלכה לסנדרס. במקביל שוב ראינו פרישה של מספר מועמדים כאיימי קלובשר ופיט בוטיג'ג' שהתבקשו להעביר את תמיכתם (ואת הדלגטים שלהם) לביידן במטרה להיאבק בסנדרס.
מאבק שעתיד לחרוץ את גורל המפלגה הדמוקרטית ואולי אף של אמריקה כולה.
