Woke ! : על התופעה והטרנד שהשתלטו על אמריקה

בין אם נרצה להודות בכך או לא קליפורניה תמיד הייתה מקום שניקז אליו את המוזרים של אמריקה. עוד לפני הוליווד, עמק הסיליקון, והמיליארדרים בבל-אייר, הגולדן-סטייט קיבצה לשטחה מגוון משונה ואקלקטי של בני אדם. 

תת התרבות החדשה באמריקה WOKE (צילום: ספקטרום)

מחפשי הרפתקאות, זאבים בודדים, חקלאים, משוררים, קוסמים, אנשי בוהמה ותיאטרון, ונוודים חסרי כל. מאז הבהלה לזהב של 1849 קליפורניה ייצגה את אותה דואליות בין כל מה שנוצץ, ובין הבוץ ממנו נמשה הזהב, ממכרות הזהב, מעבדות הטכנולוגיה ומסכי הקולנוע ועד השוליים של הביבים של אמריקה כפי שניתן למצוא בסיפוריו של יליד המדינה צ'ארלס בוקובסקי.

במהלך שנות הארבעים והחמישים, ימי קלארק גייבל ומרלון ברנדו, הוצפה המדינה באחיהם הצעירים של ההובוז, (נוודי הרווקות) היו אלה ה'ביטניקים' שרבים מהם ברחו מניו יורק ושיקאגו הקרות אל השמש החמה של לוס אנג'לס. הוליווד לא כל כך התלהבה מבואם, אך עד מהרה גם הם זכו לייצוגים קולנועיים. 

ביטניקים (אילוסטרציה)

כעבור 10 15 שנים הופיעו צאצאיהם בדמות ההיפים שפחות או יותר נמוגו בשנות השבעים, שלאחריהם הפכה האופנה לכסף, סטייל, מכוניות מהירות, ומחשבים.

מאז כמובן המשיכו הכוכבים בהוליווד לתת את הטון לצד עלייתם של כוכבי היי טק כסטיב ג'ובס ביל גייטס ולאחרונה מארק צוקרברג ואילון מאסק. 

אך בימים אלה תת-תרבות עושה את כל מה שקודמותיה כשלו לעשות, לחדור למיינסטרים האמריקני.

ההיפים הפכו לחלק חשוב בתרבות האמריקנית, והשפיעו במידה רבה על מדיניות החוץ של ארה"ב במחאתם נגד מלחמת ויאטנם, הביטניקים פתחו את הרוח האמריקנית לצורות לא-בורגניות של התאגדות חברתית, אך אנשי ה-WOKE עליהם נרחיב מיד מצליחים בימים אלה גם להשתלט על הזהב ולא רק על התרבות האמריקאית - במילים אחרות, הם בהחלט בדרך להשתלטות על הוליווד ועל תרבות העבודה בעמק הסיליקון.

תרבות ה-WOKE החלה בקרב הקהילה האפרו-אמריקנית

מדובר בתופעה שבחמש השנים האחרונות הפכה מובחנת בחלקים של החברה האמריקאית, תרבות ה-"woke" (ער/מתעורר/נעור) שאנשיה ידועים גם בתור SJW (ר"ת לוחמי צדק חברתי). מתארת אדם היוצא מגדרו להיות תקין פוליטית בכל תחומי פעילותו ומחשבתו ומצפה מאחרים לנהוג בדיוק כך.  בפועל מדובר במעין אידיאולוגיית שמאל חדשה/ישנה, המשולבת באלמנטים של קריאה לצדק מגדרי, כלכלי, וגזעי, ובשפה היונקת מהתרבות האפרו-אמריקנית שעברה ניכוס על ידי צעירים לבנים בני מעמד הביניים. 

את אנשי ה-Woke ניתן למצוא בטוויטר, בבתי הקפה הטרנדיים, באוניברסיטאות ברחבי ארה"ב, במסעדות אופנתיות, בעצרות התמיכה בברני סנדרס, ולאחרונה גם בקרב כוכבי הוליווד ובכירי עמק הסיליקון שאימצו את הז'רגון של תת התרבות הרדיקלית במטרה להיראות עצמם כחלק מהאוונגארד.

תרבות ה-Woke החלה לפרוח בשנה האחרונה לנשיאות ברק אובמה.

בשנת 2016, מי שעוד שגה באשליות לגבי קץ ההתעסקות בגזע בארה"ב כבר התפכח. אדרבא עם ראשית המירוץ לנשיאות נראה כי הנשיא אובמה הותיר מאחוריו יחסי גזע שהיו בשפל כמותו לא ראתה ארה"ב מאז שנות השבעים המאוחרות. 

מספר תקריות שנויות במחלוקת וסמוכות בזמן התרחשותן שכללו התנגשויות אלימות בין שוטרים לבנים לחשודים שחורים שנגמרו במוות או חבלה חמורה של החשודים, עוררו את תנועת Black lives Matters (חיי שחורים חשובים). שנתיים מאוחר יותר תנועת המי-טו, גם היא החלה תופסת תאוצה, כשהיא שמה לה למטרה עיקרית מנהלים בכירים שהטרידו מינית, אך גם מטרה רחבה יותר של שינוי יחס לנשים בכלל החברה. 

תנועת מי-טו הפכה לחלק חשוב בגל ה-WOKE (צילום: ראביט הול)

למאבק לזכויות השחורים שניעור מחדש (כאילו לשחורים אין זכויות בארה"ב), ולמאבק לשוייון מגדרי (כאילו נשים אינן נהנות משוויון מגדרי) נוסף גם מאבק נוסף שהפך ליקר ללבם של חסידי ה-woke והוא מאבק לזכויות הלהט"ב ובמיוחד מאבק הטראנסקסואלים.

מגוון מאבקים תרבותיים מהסוג המוכר גם בישראל נקשרו בסוגיות הקשורות אליהם, הפרדות בשירותים ציבוריים, השתתפות בתחרויות ספורט המיועדות לנשים של גברים-לשעבר, מימון ניתוחים מכספי משלם המיסים או כטיפול מתחייב של חברת הביטוח, שיימינג ברשתות חברתיות וכו' הפכו למטרות גיוס נוחות עבורם.  ניתן לומר בזהירות כי מי שמחזיק ותומך במידה רבה במאבקים אלה שייך לקבוצה זו, לכך ניתן לצרף גם את המאבק עבור מהגרים בלתי חוקיים, והענקת זכויות סוציאליות לכל אדם באשר הוא בארה"ב.

אך עיקר פעילותם של אנשי ה-Woke נתונה לשינוי מדיניות בקמפוסי האוניברסיטאות, בהפעלת לחץ על תאגידים במגוון סוגיות של גיוון תעסוקתי, בשימוש 'נכון' בשפה, בנהלי העסקה שיוצרים מכסות לשילוב אנשים בעלי עור בצבע מסוים, ובמיוחד בפיקוח על שפה תקינה בכל מה שקשור בהתבטאויות הנתפסות כפוגעניות ובדרישה לפיטורי מי שאמר אותן.

אכן הכוח שהם מפגינים על מוקדי קבלת החלטות הינו חסר תקדים, ניתן לומר כי מאז המהפכה המינית של שנות השישים לא הייתה קבוצת שוליים שכל כך הצליחה לשנות מן הקצה אל הקצה את הדרך שבה אמריקנים חושבים ומדברים.

אך האם לאחר שהגוף האמריקני שוחרר בשנות השישים, עתה גם הנפש האמריקני תשוחרר?

הגוף האמריקני שוחרר ועורר את גל הפורנוגרפיה והוביל לשיעור גירושים גבוה. 

בינתיים שחרור הנפש האמריקנית משפיע גם על בכירים כמושל קליפורניה גאווין ניוסם שאימץ כל קריאה פרוגרסיבית של הרדקילים בכל הנוגע למדיניות הפנים שלו.

המושל רגיל לאמץ כמעט כל קריאה של אנשי הWOKE לאימוץ מדיניות חדשה (צילום: פוקס)

בתי ספר מפסיקים התעמלות בגלל בעיות מגדר, חסרי בית הופכים למי שאסור לקנוס ולהעניש, והוצאה ממשלתית על מהגרים בלתי חוקיים עולה ועולה. ה-Woke תומכים בכל מיני צורות מדיניות אלה החודרת לכיסו של אזרח קליפורניה וגם לתרבות העבודה בעמק הסיליקון (צנזורה ופוליטזציה בגוגל-ובטוויטר), וצנזור תסריטים בהוליווד.

הפליאה לסכם את עמדת אנשי ה-woke כלפי מתנגדיהם דווקא הילארי קלינטון, שבנאום שנכנס לפנתאון, כינתה את תומכי טראמפ (בתרגום חופשי) כײאסופת אנשים מגונים… הומופובים, שונאי זרים, איסלמופובים, גזענים, סקסיסטים… ײ בקיצור חשוכים ולא נאורים.

בפוליטיקה הארצית, הנציגים (נציגות) המובהקים ביותר של התנועה הן מה שמכונה ה-squad (הצוות) ארבעה חברות קונגרס מהאגף השמאלי במפלגה הדמוקרטית שכולן הינן בנות מיעוטים אתניים ודתיים, שהביעו תמיכה בשלל עמדות פרוגרסיביות, כולל ביטול משטרת ההגירה (abolish ICE) ותמיכה ברפורמה מקיפה הידועה בשם הניו דיל הירוק, שרבים הביעו ספק ביישימותה.

במדיניות החוץ, נוקטות הארבעה, בהתאם לעמדת אנשי הwoke בעמדות שמאליות הקוראות לאי התערבות בענייני חוץ ובמיוחד במזרח התיכון. 

ה-Squad (צילום: CNN)

בפריימריז הדמוקרטיים לנשיאות סוחף ברני סנדרס הסנטור הסוציאליסט הוותיק מוורמונט, את הבחירות על אפם וחמתם של אנשי הממסד הדמוקרטי הוותיק, ונישא על כפיהם של לוחמי הצדק החברתי ואנשי ה-Woke. וממגוון סיבות, נראה כי הוא אינו מאבד תמיכה בקרב מצביעים "מתונים" יותר של המפלגה הדמוקרטית. ייתכן כי פשוט מדובר ביכולת מרשימה של קמפיין סנדרס להלהיב את הבייס ולשמור על כוחו בקרב המתונים, אך ייתכן גם כי קיימת הסכמה שבשתיקה להקצנה הגוברת.

ובכל זאת נותר לשאול מה הם הגורמים לרדיקליזציה של תרבות זו, ולהשפעתה הגוברת על מוקדי הכוח באמריקה?

בין הגורמים ניתן למנות, היעדר משמעות, עלייה במספר מקרי הדיכאון, בארה"ב ורצון לייעוד אידאולוגי כלשהו בתרבות ליברלית ושבעה.

אין ספק שחלק מהגורמים שעוררו את תנועת ההיפים קיימים במשותף עם תרבות זו. אך בעולם שבו כבר ניצחה התנועה לזכויות האזרח, התנועה לשחרור האישה, ובו גאים נהנים משוויון זכויות מלא, קשה לראות את ההצדקה לפעילות הזו. 

בינתיים ניאלץ להמתין עד סופר טוזדיי לראות כמה תנועה זו יכולה באמת ובתמים להשתלט על אמריקה.