"עבורי, מוסיקה היא אורח חיים": המלחין יהונתן קנר מספר על ההשפעות המוסיקליות בחייו

יהונתן קנר, 23, זוכר היטב את הרגע בו ידע מה הוא רוצה לעשות בחיים. "הייתי אולי בן 10, ישבתי מול הטלוויזיה וצפיתי ב'מלחמת הכוכבים'. ישבתי על הכורסא וצפיתי באחת הסצינות המרגשות בסרט כשכוכב הסרט עומד מול השקיעה והכינורות מנגנים ברקע וזה היה כל כך עוצמתי שמהכורסא ירדתי לשטיח, כך שישבתי ממש מול הטלוויזיה והייתי כולי מוקסם ממה ששמעתי. הסתכלתי אחורנית אל עבר אבא שלי ואמרתי לו: 'אבא, אני חייב ללמוד כינור, זה בדיוק מה שאני רוצה לעשות".

(צילום: אדווה ריקלין-פונס)

היה זה רגע מכונן בחייו של קנר והוא זוכר אותו היטב כאילו היה אתמול. אביו שהלך לעולמו לפני שנתיים, קנה לילד כינור והוא התחיל להתאמן לבדו בנגינה. בהמשך, שכר עבורו אביו מורה פרטי וקנר התחיל ללמוד ברצינות. מכינור הוא עבר לגיטרה וצירף לאוסף כלי המיתרים שלו גם צ'לו, באנג'ו ויוקליילי. קנר מנגן בבס, קונטרה בס, גיטרה, פסנתר ותופים.

בבית המשפחה המטופח בקלבסס, אותו הוא חולק עם אמו (עורכת הדין יעל קנר), אני מוצאת לצד הצ'לו הענק גם פסנתר ובאולפן ההקלטות הסופר משוכלל שלו, עוד כשני תריסר גיטרות, אקוסטיות ואקלטרוניות. את הסטודיו הזה בנו הוריו של קנר עבורו עוד לפני עשר שנים כשהבינו שלילד יש כשרון מוזיקלי נדיר. במשך השנים הסטודיו הזה הלך והשתכלל והיום הוא משמש כאולפן הקלטות עם המכשור הכי מתקדם, כמו זה של מוסיקאים מקצועיים וותיקים ממנו ומשמש כסטודיו בו קנר מלחין מוזיקה ופסי קול לסרטים.

"יצרתי הרבה קשרים עם אנשים בביזניס ואחד מהם פעם נתן לי טיפ שאם אני רוצה לקבל עבודה כמלחין, אני צריך להשתמש בכלים המקצועיים ולהראות שהם יכולים לקבל אצלי את ההקלטות הכי טובות ומקצועיות. אני משתמש בטכנולוגיה חדשנית כמו פרו טולס, לוגיק, פינלי, קיובייס, ועוד כדי להלחין את המוזיקה, לערוך אותה ולהקליט את המוצר הסופי עם דגש על כל פרט קטן".

כל המכשור הזה נראה די מורכב לתפעול

"כשהייתי סטודנט, היו הרבה דברים שעשיתי על המחשב שלי וברגע מסויים הלאפ טופ התפוצץ מכל החומרים שהוא ניסה לעבד. החומרים היו כבדים מדי עבורו, זה מה שהכריח אותי להתמקד בכלי העבודה והמחשבים איתם אני מלחין. מחשב אחד מוקדש רק להריץ "פרו טולס", מחשב שני מיועד להכיל את ספריות המוזיקה שאיתם אני משתמש כמו "סינהסמפלס". ואני משתמש במספר מסכים כפולים כדי לנייד את הפרוייקטים השונים עליהם אני עובד.

במסגרת פרוייקט הסיום של ברקלי עבדתי אחד על אחד עם חיים מזר שהוא מלחין ישראלי מוכשר שגם הוא בוגר רימון וברקלי כמוני שפתח לי חלון ליומיום של מלחין בהוליווד וההתמודדות עם במאים, מפיקים ואיך פס קול קורם עור וגידים לחזון של הסרט. לאחר שסיימתי את התואר עשיתי התמחות אצל מייקל לוין שהוא כנר ומלחין בחסד שהתחיל את דרכו לפני מספר עשורים אצל האנס זימר, מי שהלחין את המוזיקה לשודדי הקריביים, Rain Man גלאדיאטור ועוד".

החדר הזה מלא בגיטרות, כמה יש לך בסך הכל?

"הייתי אומר כ-30 גיטרות, את זאת למשל, קניתי בחנות עתיקות" הוא אומר ומצביע על גיטרה יפיפיה התלויה על קיר הסטודיו "מכרו אותה ב-100 דולר וזו למעשה גיטרה נדירה ויקרה אך הם לא ידעו את זה. זו היתה השקעה מצויינת. ואת הגיטרה הזאת" הוא מצביע על גיטרה באדום ולבן "עיצבתי בעצמי והיא העתק של הגיטרה של ואן היילן.

חשוב לי איכות הצליל שכלי הנגינה מייצר וכל גיטרה וכלי נגינה נבחרו בקפידה לייצר צליל שונה וייחודי".

(צילום: אדווה ריקלין-פונס)

קנר, נולד בארה"ב לזוג הורים ישראלים שתמכו ברצון העז של הילד ללמוד מוסיקה מגיל צעיר והשקיעו בו ובחלומו. הוא סיים את לימודיו בתיכון תוך שלוש שנים בלבד כשבנוסף ללימודיו בתיכון בקלבסס שהתמקדו במגמת מוזיקה, הוא למד בו זמנית מוזיקה בקולג׳ כמו ה-Musician Institute.

"רציתי להשקיע את כל זמני במוסיקה" הוא מסביר "בתור ילד בן 13 ניגנתי כבר עם להקה בוויסקי א-גוגו, על אותה במה בה הופיעו להקות מפורסמות כלד זפלין וקיס ואיירוסמית'. כשאמא שלי ראתה כמה שאני רציני לגבי זה ושמדובר בהשקעה טובה בעתיד שלי, היא תמכה בי לחלוטין. היא ראתה שבמקום להקדיש 45 דקות פה ושם למוסיקה, אני יכול להקדיש את כל זמני למוסיקה ולהתקדם בתחום שאני רוצה לאמץ כמקצוע. אז סיימתי את לימודי בגיל 17 וטסתי לישראל ללמוד בבית הספר למוסיקה רימון. אבא שלי טס אתי והגענו לרימון, היה זה זמן קצר לאחר מותו של אריק איינשטיין והרבה מוסיקאים הגיעו לבית הספר לטקס זיכרון לכבודו כמו שלום חנוך ויהודה פוליקר ואבא שלי התלהב כל כך, כי הוא הכיר את כולם ואמר לי: טוב, אני רואה שאני משאיר אותך בידיים טובות".

ולך מן הסתם לא היה מושג מי הוא שלום חנוך?

"לא, אבל בישראל למדתי להכיר את המוזיקה שלו ושל אחרים. היתה לי גם חוויה דומה כשסיימתי את לימודי ברימון והתקבלתי לברקלי בבוסטון. הגעתי לשם ופתאום אני רואה את כל המוסיקאים המפורסמים שנמצאים אצלי על האייפוד.  הרבה זיכרונות ילדות שלי מחוברים למוזיקה. בקיץ נהניתי לשמוע קונצרטים בהוליווד בול, או בפארקים שונים ברחבי ל.א. הייתי בעשרות קונצרטים ופסטיבלים מאאוטסייד לנד, לקאוצ׳לה, לאופרות ברחבי אירופה מוורונה באיטליה לקתדרלת נוטרדאם בפאריז. רולינג סטונס, WHO, אלטון ג׳ון, ואן היילן, קיס, ראש, איירסמית', מטאליקה ואחרים. קונצרטים שאליהם הלכתי עם הוריי, בעיקר עם אבי שהיווה השפעה גדולה עליי. אובדנו השאיר חלל והמוזיקה עוזרת לי לשמר את הקשר שלנו והחוויות להם היה שותף".

איך היה לגור רחוק מהבית בגיל 17?

"זו היתה חוויה נהדרת, חוויית קולג' אמיתית. ביחד עם חבר שלי ממישיגן שגם התקבל לרימון, שכרנו בית קרוב לרימון והיינו מגיעים לשם רכובים על סקייטבורד. נסענו באוטובוסים לבלות בתל אביב או לבקר את המשפחה בבאר שבע. שמחתי שהיתה לי את ההזדמנות לחוות את חיי הקולג' האלו כי כשהגעתי לברקלי, הייתי מרוכז כל כולי בלימודים ושם דווקא לא יצא לי לחוות חיי קולג' כמו שצעירים אחרים חווים".

ידעת עברית טוב כשהגעת לישראל?

"כן וגם המבטא שלי הוא מבטא ישראלי בעברית כי שני ההורים שלי ישראלים ויש לי גם אוזן טובה למבטאים. כשהייתי בארץ מלאו לי 18 וניגשתי יום אחד לקנות בירה בחנות וביקשו ממני רשיון נהיגה, כשהוצאתי את הרשיון הקליפורני שלי, הם חשבו שזה מזוייף. מה פתאום לילד הישראלי הזה יש רשיון נהיגה מקליפורניה? לא נראתי או נשמעתי להם אמריקאי".

לא עשו לך קשיים עם הצבא כשנחתת בארץ?

"דווקא כן, בגלל שיש לי גם דרכון ישראלי. אמא שלי שהיתה מודעת לכך מראש, לקחה אותי לתל השומר ושם ערכו לי ראיון ונתנו לי פטור מאחר ולא הייתי חייב בגיוס כילד שנולד וגדל בארה"ב".

היה קשה להתקבל לברקלי?

"כן, הרבה מוסיקאים מאוד מוכשרים שאני מכיר לא הצליחו להתקבל. גם אני בפעם הראשונה שניסיתי, הייתי בן 16 ולא הצלחתי להתקבל. לכן החלטתי להירשם קודם לרימון. המאבחנים מברקלי (בוסטון) באו לישראל ומאוד אהבו את סגנון הנגינה שלי והתקבלתי".

אתה מנגן על הרבה כלי מיתר, איזה מהם הכי קשה?

"ללא ספק הכינור, בגלל שהוא קטן יותר, הוא דורש דיוק רב הרבה יותר, מספיק שתניחי את האצבעות מילימטר מהמקום הנכון וכבר פספסת את התו הנכון".

אחת החופשות אליהם יצא קנר ביחד עם אמו היתה העיר קרמונה, עיר בת 80 אלף תושבים בצפון איטליה. העיר ידועה כעיר הכינורות. לפני 300 שנה, טובי בוני הכינורות בעולם התגוררו בה כמו אמטי, גאורניירי וסטרדיוורי. יורשיהם הרבים מתמידים במסורת ובונים כינורות בבתי מלאכה קטנים וציוריים, הנחשבים גם היום לטובים בעולם. "זוהי עיר מרתקת עם כמה קתדרות, בית קפה אחד, שתי מסעדות ומוזיאון לכינורות" נזכר קנר "הסתובבנו שם והגענו לחנות של אחד מטובי יצרני הכינורות בעיר. הרבה אנשים מפורסמים כיו יומה מגיעים אליו וקונים ממנו כינורות וצ'לו. היה לו שם כינור אחרון למכירה שהיה מיועד לאיזו תחרות ומאוד רציתי לקנות אותו. התחלתי לנגן בכינור ואני לא הכנר הכי טוב ובנו של בעל החנות אמר לי מייד: אל תנגן כי הוא לא יתן לך לקנות אותו. ואז הייתי ממש צריך למכור לו את הרעיון שאני אקנה ממנו את הכינור. הוצאתי את הטלפון שלי והראתי לו את המוסיקה שכתבתי לתזמורת. ברגע שהוא שמע את זה, הוא ביקש לשמוע דברים נוספים שכתבתי וכל כך התלהב שהצטלם אתי למזכרת והסכים למכור לי את הכינור".

ממש עשה לך טובה

"כן, זה היה מצחיק. הייתי צריך למכור את עצמי כקונה כי מדובר ביצרן כינורות מאוד מאוד מפורסם והוא לא רצה לבזבז את הכינור שלו שבנה במשך שנה על איזה שמוק מארה"ב. מדובר בכינור שהוא כמו הלמבורגיני של הכינורות. יש שם עור במקומות שלא היית מתארת לעצמך וכולו עשוי מעץ, ללא חתיכת פלסטיק, חוץ מהמיתרים כמובן".

(צילום: אדווה ריקלין-פונס)

קנר, יושב ליד המסך הענק בסטודיו שלו ומקרין בפני קטע מתוך הסרט "גרנד בודפסט הוטל" עבורו הוא כתב מוסיקה כחלק מעבודת הסטודנטים שלו. המוסיקה המלווה את הסצינה המשעשעת על המסך נשמעת כאילו נכתבה במיוחד עבור הסרט, היא מלווה אותו בטבעיות מושלמת. "אני לא יכול להעלות את הקטעים האלו לפייסבוק בגלל זכויות יוצרים, אבל ניתן לצפות בהם בדף הבית שלי" אומר קנר.

לפני מספר חודשים, שב קנר הביתה לקלבסס והתחיל לבנות לעצמו קשרים ורפרטואר כמוסיקאי ומלחין. בספרייה המוסיקלית שלו תמצאו קטעים מוסיקלים רבים שחיבר ושיכולים להתאים נפלא לפרסומות, סרטים ואף לבלט (כן, קבוצת בלט כבר רקדה לצלילי המוסיקה שלו).

האם מההתחלה ידעת שאתה רוצה לכתוב מוסיקה או שרצית להיות בכלל גיטריסט?

"כשהייתי ילד חשבתי שזה מאוד קשה לכתוב לתזמורת כי יש כל כך הרבה כלים ואיך ניגשים לזה בכלל? במשך הלימודים בברקלי,הבנתי שיש לי את הכישרון לכך. אני מאוד מושפע מהמוזיקה של ג׳ון וויליאמס, אניו מוריקונה ( הטוב, הרע והמכוער), מאקס סטיינר ( חלף עם הרוח), בנג׳מין וולפיש (דאנקירק) איי.טי, המוזיקה שלהם עשירה, אקסטרווגנטית ונושאית. הדמויות מאופיינות במוזיקה ייחודית להם ובאופן תת מודע הצופה לומד לשייך את המלודיה עם הדמות גם כשהיא לא על המסך, וזה משלים חלקים בסיפור על המסך. כששתי דמויות דומיננטיות מופיעות והמוזיקה שלהן מתחברת הצופה מבין שיש קונפליקט. דוגמא מאוד עדכנית לטכניקה הזו, היא המוזיקה של מלחמת הכוכבים.

אם אני מסתכל על עשר שנים והלאה מהיום, זה מה שאני מקווה לעשות, לכתוב מוסיקה לסרטים, כמו ג'ון וויליאמס. לכתוב יצירות שאת מייד מזהה מסרטים כמו מלתעות, אינדיאנה ג'ונס, הארי פוטר, מלחמת הכוכבים. את רק שומעת את האקורדים וכבר יודעת מאיזה סרט המוסיקה לקוחה. הייתי שמח לכתוב מוסיקה לסרטים מהסוג של גיבורי העל של מארוול. את לא יכולה לכתוב מוסיקה כזאת לאיזה סרט צרפתי רומנטי".

נראה לי שהמוזיקה עבורך היא יותר מאשר קריירה בלבד

"עבורי, מוזיקה היא כלי תקשורת ואורח חיים. הטבע האנושי הוא שכולנו רוצים להתחבר לאחרים, למשפחה במעגל הקרוב, לחברים והקהילה במעגל המורחב. הצורך השורשי העמוק להתחבר, מתוכנת ביולוגית על ידי האבולוציה האנושית ומטרתו להגן עלינו. יחד עם זאת, יש לנו גם צורך באופן פראדוקסלי להיות ייחודי, להתבלט ולשים חותם משלנו על היקום. הרגשתי לא פעם "אאוטסיידר", ניסיתי בצורה מביכה להשתלב בכל מה שנחשב ל״אין״ באותה תקופה, והכרחתי את עצמי להשתלב עם כל השאר כדי להרגיש חלק מהשלם. עם זאת, הקול הפנימי שלי או הצורך להיות ייחודי, תמיד הוביל אותי בחזרה למוזיקה. מבחינתי מוזיקה היא המתנה הייחודית שלי ואמצעי להתייחס לעצמי ואחרים. היא נותנת לי מטרה וכיוון ומאפשרת לי להאיר בדרכי שלי. היא הדבק עבור חברויות רבות שיצרתי והיא סיפקה כישורי שפה שלא דרשו מילים כדי להביע ולהעביר מחשבות ורגשות".

(צילום: אדווה ריקלין-פונס)

בקרו בעמוד הבית של יהונתן קנר כאן.